שוק ההלוואות לרכב דוהר והנתח של הגופים החוץ בנקאיים זינק ל-37%

שוק ההלוואות החוץ־בנקאיות לרכישת רכב צובר תאוצה, כשבינתיים גם עליית הריבית לא מעיבה. בתוך שלוש שנים צמח בחדות נתח השוק של השחקנים החוץ־בנקאיים מ־28.1% ל־37.2% על חשבון הבנקים. כלל תיק ההלוואות צמח בשנה שעברה ב־15% ל־32.3 מיליארד שקל. הנתונים הללו עולים מתוך הדו"ח השנתי של מערכת נתוני האשראי של בנק ישראל.

שחיקה מהירה כזו בנתח השוק של הבנקים (מ־72% ל־63%) אינה מאפיינת את המערכת הבנקאית, ששולטת לאורך שנים ללא עוררין בתחומי הפעילות השונים של ההלוואות למשקי הבית. השינוי במפת נתחי השוק נובע מהאצה בפעילות הזו אצל יבואניות הרכב וחברות הליסינג, שרבים מהם נוהגים להציע כיום הלוואות לרוכשי הרכבים בעת המכירה. וכך, בעוד האשראי לרכישת רכב בבנקים צמח ב־8.5% בלבד בשנים 2022-2020 ל־20.3 מיליארד שקל, בשוק החוץ־בנקאי הוא זינק באותה תקופה ב־65% ל־12 מיליארד שקל.

בבנקים רואים בהלוואה לרכב שירות שהם מעניקים ללקוחותיהם ולא מנוע צמיחה, בניגוד למשל למשכנתאות, שבהן הבנקים רואים כלי לגיוס לקוחות. לעומת זאת, שוק האשראי החוץ־בנקאי בתחום ההלוואות לרכב עבר מהפכה בשנים האחרונות, ולשחקנים בו יש הרבה יותר תיאבון לעומת הבנקים.

בשנים האחרונות יבואניות הרכב וחברות הליסינג החלו להציע לרוכשי הרכבים הלוואות למימון העסקה - אם בשיתוף הבנקים או עם גופים כמו מימון ישיר או מקס, ואם באופן עצמאי. מכירת ההלוואות בנקודות המכירה של יבואניות הרכב וחברות הליסינג הפכה את מתן ההלוואות לזמין ומהיר. בעקבות זאת בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים לוקחים הלוואה מסוכנויות המכוניות ומסוחרי הרכב כדי לממן את הרכישה, כאשר הריבית האפסית שהייתה במשק עד לפני שנה נתנה רוח גבית לפעילות הזו. לפי נתונים שפרסמה לאחרונה מימון ישיר, אם ב־2007 17% מרוכשי הרכב נטלו הלוואה, אשתקד זה כבר הגיע ל־50% מהרוכשים.

הדו"ח השנתי של מאגר נתוני האשראי חשף נתונים על מאפייני ההלוואות בבנקים ובגופים החוץ־בנקאיים. מהנתונים עולה שההלוואות דומות ברוב המאפיינים שלהן. ההלוואה החציונית בבנקים עומדת על 78 אלף שקל (כלומר חצי מההלוואות נמוכות מסכום זה) לעומת 75.7 אלף שקל בגופים החוץ־בנקאיים. גם תקופת הפירעון דומה ועומדת בממוצע על אזור ה־4.5 שנים.

אולם ההבדל בין ההלוואות בבנקים לשוק החוץ־בנקאי הוא בעיקר ברמת הסיכון. לפי הנתונים, 2% מההלוואות לרכישת רכב בבנקים נמצאות בפיגור לעומת 6% מההלוואות בגופים החוץ־בנקאיים (ההגדרה לפיגור היא תשלום בגובה של יותר מ־200 שקל שלא שולם לאחר יותר מ־30 יום מהמועד).

בבנק ישראל מציינים כי הנתון בולט לרעה במיוחד לאור העובדה שתיק ההלוואות של השוק החוץ־בנקאי חדש יחסית, שכן עיקר הגידול שלו היה בשלוש השנים האחרונות, ולכן היקף הפיגור בו היה אמור להיות נמוך יותר.

בצד החיובי מדובר בכל זאת במגמת ירידה, שכן לפי הנתונים בשנת 2018 היקף ההלוואות בפיגור הגיע ל־8%, ומאז הקמת מאגר נתוני אשראי בשנת 2019, ששיפרה את יכולת החיתום של החברות החוץ־בנקאיות, שיעור ההלוואות בפיגור החל לרדת עד ל־6% כיום. השאלה היא אם על רקע ההאטה במשק ועליית הריבית, הנתון הזה יוכל להמשיך ולרדת או דווקא ירים ראש בשנתיים הקרובות.

התנופה החדה של שוק האשראי החוץ־בנקאי במתן הלוואות לרכישת רכב נובעת משילוב של כמה גורמים. ראשית, כניסת יבואני הרכב וחברות הליסינג לפעילות בתחום המימון מתוך הבנה שמדובר במקור חדש להכנסות, וגם בדרך לשפר את יכולת המכירה.

פעילות המימון עדיין קטנה בהשוואה לפעילות של חברות הליסינג והיבואנים, אולם אי אפשר להתעלם מכך שהיא מתאפיינת בשיעורי רווחיות גבוהים. כך למשל מדו"חות אלבר עולה כי פעילות המימון הניבה אשתקד הכנסות של 73 מיליון שקל, והרווח שהניב מגזר זה עמד על 49 מיליון שקל, כלומר שיעור רווחיות של 60% (לפי דו"ח החלוקה למגזרים).

גם מצב שוק הרכב השפיע כמובן על פעילות ההלוואות. מצד אחד הביקוש רק הולך ועולה, ומצד שני אשתקד היה מחסור בצד ההיצע של רכבים חדשים בשל בעיות בשרשרת האספקה, שהביא להסטת חלק מהביקוש לרכבים משומשים. בנוסף לכך בשנים האחרונות חל שינוי בטעם הרוכשים: יותר רכבי יוקרה על חשבון רכב משפחתי, וקיצור משך הזמן שבו מחזיקים ברכב. כך למשל יותר מ־20% מהרכבים החדשים שנרכשו אשתקד היו בשווי של מעל 200 אלף שקל. תהליכים אלו גם היוו דלק לחגיגת ההלוואות לרכישת רכב.

מה שעוד תרם להתפתחות שוק האשראי החוץ־בנקאי בתחום זה הוא הקמת מאגר נתוני האשראי. גם בנק ישראל טופח לעצמו על השכם בדו"ח השנתי של המאגר, וטוען כי להקמת המאגר הייתה תרומה חיובית להתפתחות הענף.

מאגר נתוני האשראי, שנכנס לפעילות לפני ארבע שנים נועד לשפר את התחרות בשוק האשראי, ולשבור את החסם שנתן לבנקים יתרון על פני הגופים החוץ־בנקאיים במידע שיש להם על לקוחותיהם. המאגר מספק נתונים על מצבו הפיננסי של כל הלקוח, בעיקר בהיבט היקף החוב ומוסר התשלומים שלו, מה שמסייע לנותני האשראי לבצע הליך חיתום יעיל יותר, הכולל תנאים טובים ללווים בסיכון נמוך והימנעות ממתן הלוואות ללקוחות ברמת סיכון גבוהה.

כאמור, ההבדל בין ההלוואות של הבנקים להלוואות של השוק החוץ־בנקאי הוא ברמת הסיכון. הבנקים נוטים לתת הלוואות בעיקר לרכב יד ראשונה, שנחשב לרמת סיכון נמוכה יותר, וכן יש להם היכרות טובה יותר עם הלווים שהם לקוחותיהם. בעקבות זאת קיים גם פער בריביות בין שני השחקנים: בבנקים הריבית היא לרוב באזור ריבית הפריים פלוס 1%, בעוד הריבית הממוצעת בשוק החוץ־בנקאי היא באזור ה־9%-8%. אלא שהפער הזה הלך והצטמצם בשנה האחרונה.

הסיבה לכך היא שמרבית ההלוואות בבנקים הן צמודות לריבית הפריים שעלתה אשתקד בחדות, בעוד בשוק החוץ־בנקאי רובן הן בריבית קבועה הצמודה למדד. למעשה, מנתוני בנק ישראל עולה כי כמעט 80% מההלוואות הבנקים לרכישת רכב הן בריבית משתנה (ריבית הצמודה לפריים) לעומת 5% בלבד בשוק החוץ־בנקאי.

וכך אם ריבית בהלוואה מהבנק היא ריבית פריים פלוס 1%, אז לפני שנה היא הייתה 2.6%, וכיום היא עומדת על 7% בעקבות עליית הריבית החדה של השנה האחרונה. לעומת זאת, היות שבשוק החוץ־בנקאי הריבית בהלוואות היא קבועה צמודת מדד, העלייה בה אשתקד הייתה הרבה יותר מתונה. כך למשל מנתוני אלבר עולה כי הריבית הממוצעת עלתה מ־8.4% בשנת 2021 ל־8.9% בלבד אשתקד, ובמימון ישיר היא בכלל ירדה מ־8.8% ל־8.6%. כלומר הפער בין הריביות בהלוואות הבנקאיות והחוץ־בנקאיות מצטמצם. עם זאת, חשוב לומר שההלוואות החוץ־בנקאיות הן כאמור ברובן צמודות מדד, כלומר העלייה באינפלציה מגדילה את קרן ההלוואות ובסופו של דבר מייקרת את ההחזר החודשי. בשנה שעברה ההצמדה הזו הייתה משמעותית, שכן האינפלציה עמדה על יותר מ־5%.

השאלה המעניינת היא מה יהיה השנה על רקע ההאטה במשק ועליית הריבית החדה שמייקרת את ההלוואה. גורמים בשוק המימון מעריכים כי תיתכן האטה בביקושים להלוואות לעומת השנתיים האחרונות, אך הצפי הוא שדווקא בשוק רכבי יד שנייה יימשכו הביקושים הגבוהים, שכן נתוני העבר מראים שבתקופות שהמשק נכנס להאטה הביקושים לרכב יד שנייה גדלים והמחיר שלהם עולה באופן יחסי.

אי אפשר גם להתעלם מהעלייה ברמת הסיכון במשק על רקע ההאטה ואי־הוודאות מהמהפכה המשפטית שעלולות לדחוף גם כן לעלייה בריבית בהלוואות הללו. כל זאת בנוסף לעלייה שכבר התרחשה בריבית וייקרה את ההלוואות הללו. השאלה היא אם כל הגורמים הללו רק יביאו להאטה בביקושים או יעצרו לחלוטין את החגיגה באשראי החוץ־בנקאי. ומה יקרה להלוואות הקיימות? האם שיעור ההלוואות בפיגור, שממילא כבר גבוה כיום, יחזור פתאום לעלות או שהחברות החוץ־בנקאיות יצליחו לשמור על מגמת הירידה של ההלוואות הבעייתיות?