ספר התרגילים של האקטיביסט אקמן לא עזר במלחמה מול הרווארד

מאז שפרצה המלחמה בעזה ועוררה גל של אנטישמיות, מיליארדר אמריקאי אחד בולט מעל כולם בקולניות שלו: ביל אקמן. בשבועות האחרונים ביסס את עצמו איש קרן הגידור היהודי כנושא הדגל עבור סטודנטים יהודים, תוך שהוא תורם תרומה משמעותית למרכזיות הדיון על אנטישמיות באוניברסיטאות העילית האמריקאיות. בה בעת, פעילותו האגרסיבית בנושא היא גם לקח ועדות לגבי מגבלות הכוח במפגש בין שני העולמות — כיצד משקיע אקטיביסט מוול סטריט נוחל מפלה בקרב מול החומה הבצורה של כסף ישן.

אקמן נוכח בדיון הנוגע לאנטישמיות בקמפוסים למין השלב הראשון. ב־9 באוקטובר, כשממדי ההרס והאלימות כתוצאה ממתקפת חמאס החלו להתבהר, מעל 30 ארגוני סטודנטים בהרווארד, האלמה מאטר של אקמן (היכן שהתחנך) והמוסד אשר לו תרם עשרות מיליוני דולרים, פרסמו הודעה לפיה הם רואים בישראל "אחראית מלאה" לטבח ההמוני. באוניברסיטה שמרו על שתיקה, ואקמן צייץ בהתרסה כי יש "לפרסם את שמות החותמים, כך שדעותיהם יהיו ידועות בציבור" וכדי שקרן הגידור שלו, פרשינג סקוור, ומעסיקים אחרים יידעו אלו סטודנטים לא להעסיק בעתיד, זאת במטרה לייצר הרתעה ברוח "השלכות העולם האמיתי".

פעילותו הצליחה, ארגונים רבים נסוגו מהמכתב, וככלל, סטודנטים פעילים התחילו להפגין כשפניהם מכוסות, במאמץ להפריד בין דעותיהם הפוליטיות לעתידם המקצועי. אך זו היתה רק יריית הפתיחה. מאותו רגע הוא החל לדחוף את הנהלת האוניברסיטה ואת נשיאת הרווארד בפרט, קלודין גיי, לרסן את הפעילות הפרו־פלסטינית בקמפוסים בטענה שהיא מעודדת אלימות וספוגה באנטישמיות. "אוניברסיטאות אמורות להיות מקום לחופש ביטוי ושיתוף רעיונות ושיח וחתירה לאמת", אמר, "במקום זאת, הרווארד הפכה למגרש של אנטישמיות". בהמשך הוא ביקר את התנהלות הדירקטוריון, את תוכניות הגיוון, השוויון וההכלה (DEI) של האוניברסיטה, צייץ ללא הרף, התקשר וכתב מכתבים ארוכים פתוחים. כמו כן, אקמן גייס תורמים כמותו שיפעילו גם הם לחץ בנושא, חלקם מאוניברסיטאות אחרות שבהן קיימת פעילות פוליטית רחבה.

כל אלו היו מהלכים שנלקחו הישר מספר התרגילים שקיבץ לאורך שנותיו כמנהל קרן גידור אקטיביסטי אל מול תאגידים גדולים שעל פעילותם העסקית ביקש להשפיע. אך ההצלחה שלו בתחום אחד לא התרגמה לתחום השני. בהרווארד הפגינו עמידות מול אקמן, זאת למורת רוחו, שגם אותה הוא ביטא בפומבי.

"זה יכול היה להיות נבון מצידה להקשיב או לפחות להרים את הטלפון", אמר אקמן בריאיון, שבו התרעם על כך שגיי ומנהלים אחרים בהרווארד לא הגיבו לטענותיו ולעצותיו. במכתב הפתוח הראשון שלו לגיי בתחילת נובמבר, הוא התלונן על כך שסירבה להיפגש עימו. התסכול הפומבי שלו נדמה כמו מצב של דיסוננס קוגניטיבי: מייסד קרן הגידור שבנה חלקים רבים מהמוניטין שלו על שימוש בהודעות ציבוריות אגרסיביות כדי להעלות את ערך ההשקעות שלו, פשוט לא הצליח להשפיע על המוסד הזה בשיטות שהפכו אותו למפורסם. המשקיע שתרם כמה עשרות מיליוני דולרים להרווארד, לא הצליח לתרגם את ההשקעה הזו להשפעה.

הציע את מטוסו הפרטי

כך למשל, גיי הוזמנה להקרנה של סרטון הזוועות, הקרנה פרטית בנוכחות שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן. ההקרנה התקיימה ערב שימוע בקונגרס בנושא אנטישמיות בקמפוסים, שבה גיי מסרה עדות. בשל לוח הזמנים הצפוף היא נאלצה להחמיץ את האירוע. אקמן הציע לה באופן פומבי את המטוס הפרטי שלו כדי שתספיק להקרנה ולשימוע למחרת, ואף הציע ללוותה באופן אישי ולסעוד עימה במטוס. כשהיא סירבה, הוא הפך גם את זה לאירוע. "האם אפשר לחשוב על דרך טובה יותר עבורה להפגין את הרצינות שבה היא מתייחסת לנושאים הנוגעים ל־7 באוקטובר ואנטישמיות?" כתב ב־X. "רציתי, בין היתר, לעזור להכין אותה עם השאלות שסביר להניח שתישאל".

בשימוע בקונגרס, גיי ושתי נשיאות מאוניברסיטאות נוספות לא הצליחו להשיב חד-משמעית לשאלה, אם קריאה לרצח עם של יהודים היא הפרה של קוד ההתנהגות של המוסדות. גיי השיבה: "יכול להיות, תלוי בהקשר". על חוסר הבהירות המוסרית הזו היא התנצלה במהרה, אבל ציבורית זה לא שינה הרבה. אקמן עצמו פתח בקמפיין ממוקד כדי להביא לפיטוריה, הנשיאה השחורה הראשונה בהיסטוריה של האוניברסיטה, שנכנסה לתפקיד רק ביולי האחרון. במסגרת הקמפיין הוא פרסם פוסטים רבים ברשת X למיליון עוקביו, האשים כי התקבלה לעבודה בשל צבע העור והמגדר שלה, פרסם את סיכויי ההימורים לפיטוריה באתר שמאפשר למשתמשים להמר על תוצאות אירועים שונים ושיתף טענה חדשה לפיה היא אשמה בהעתקה של ארבעה מאמרים, לרבות עבודת הדוקטורט שלה. "כולם חייבים להתפטר בבושת פנים", כתב אקמן, "היא חייבת ללכת עכשיו".

נשיאת הרווארד קלודין גיי במהלך השימוע בקונגרס. אקמן הבין שכסף לא תמיד מקנה השפעה או מושב בשולחן מקבלי ההחלטות | צילום: EPA-EFE/WILL OLIVER

הלחץ היה ממוקד, אך בעיקר נורמטיבי. תורמים רבים, לרבות אקמן, לא איימו בשלב זה כי יפסיקו את התרומות להרווארד. באוניברסיטת פנסילבניה (UPenn) היוקרתית, לחץ דומה הופעל לפיטורי הנשיאה ליז מגיל, שהתנהלה באופן דומה לגיי בשימוע — אם כי שם התורמים הבטיחו למשוך את כספם. בין אם איומים אלו עשו את ההבדל, או אולי שוני בתרבות הארגונית, לא ניתן לקבוע. בשורה התחתונה, בשבועות שחלפו, כמה תורמים של הרווארד הפסיקו את תרומתם בסכום שאקמן טוען הסתכם במיליארד דולר. אקמן עצמו איים בעבר להפסיק תרומות מסיבות מגוונות, לרבות כאשר בהרווארד לא שעו לעצותיו בנושא השקעות.

אוניברסיטאות העילית מרופדות בכסף ישן. תרומה של בוגרים עשירים היא מתבקשת, ואף שהיא כמעט תמיד מגיעה עם תנאים שונים או למטרה מוגדרת, היא לא מקנה השפעה ישירה על ניהול המוסדות. הכסף מתחזק מערכת יחסים עדינה וזהירה, שלא לומר ממש חנפנית, אך גם לזו יש גבולות מבוססות מוניטין.

מינוף כסף ככלי לחץ

חלק מהאבולוציה של מעל 100 שנות צבירת הון עתק בקרנות הקדשה ביססו את הרווארד, המוסד האקדמי העשיר בארצות הברית עם נכסים בהיקף 51 מיליארד דולר, כתמצית הכסף הישן. בהיותו כזה, לא מדברים על הכסף, לא מנופפים בכסף, ולא משתמשים בו כדי להפגין כוח. ומה קורה כשכסף ישן נפגש עם משקיע אקטיביסט כמו אקמן, שכל קיומו המקצועי מבוסס על מינוף כסף ככלי לחץ בלתי פוסק ובמטרה להביא לשינויים דרמטיים במהירות? מתברר שלא הרבה. הקמפיין של אלטמן להדיח את גיי נכשל, כשבשבוע שעבר הודיעה הנהלת הרווארד כי היא מתייצבת מאחוריה. באותו נשימה דחתה ההנהלה את ההאשמות בדבר העתקה. אקמן גילה שעל מוסד ותיק כמו הרווארד אי אפשר ללחוץ כאילו היה חברה ציבורית, שכן ערכו אינו נמדד במחיר מניה, ולדירקטוריון אין חובה להשיא עבור המשקיעים ערך כלכלי, אלא תכליתו להגן על המוניטין יקר הערך של המוסד. אקמן אף הבין כי כסף לא תמיד מקנה השפעה או מושב בשולחן מקבלי ההחלטות, ושהמוניטין של הרווארד יפסיד הרבה יותר אם ייכנע ללחץ שמנסה להפעיל איש אחד. "נאמר לי, שאחד הגורמים שהפכו את פיטורי גיי למאתגרים עבור הרווארד, היא הדאגה שזה ייראה כאילו הם נגררים אחרי", צייץ, כשנודע לו שגיי לא תפוטר. "במילים אחרות 'אילו ביל היה מפסיק לצייץ, היינו מגיעים לתשובה הנכונה'", סיכם.