כמו באירופה: נתיבי אופניים הם הפתרון לפקקים

השאלה הראשונה בישראל 2022 בין שני אנשים שנפגשים ביעד משותף היא "כמה זמן לקח לך להגיע?" הרדיו משדר תזמוני פקקים שלא נגמרים, ובטלוויזיה מסבירים לנו היכן הם יהיו, כמה, ושהתחבורה הציבורית לא יעילה. הכל טוב ויפה, רק שהעיסוק האין-סופי הזה בפקקים לא מוביל לשום מקום. הפקקים הם תוצאה של תכנון מוטה של המדינה לכיוון הרכב הפרטי.

אם תתכנן כבישים למכוניות, תקבל יותר מכוניות, אבל אם נתכנן עבור אנשים, נקבל יותר אנשים ברחובות. האנשים עדיין ירצו להגיע ליעדים שונים, ואת זה יוכלו לעשות ברכיבה על אופניים, בהליכה או בתחבורה ציבורית. זה בלי לבטל מכוניות פרטיות, אלא פשוט לסגור אזורים מסוימים לכניסת מכוניות; ותחבורה ציבורית שנוסעת בנתיבים ייעודיים לצד האופניים.

הבעיה המרכזית עם אופניים היא שהם העתיד, ולנו כבני אדם קשה לדמיין אותו. למשל בשנות ה-80 כאשר חברת מוטורולה ביצעה סקר שוק במטרה לבחון אם יש שוק בישראל לטלפונים ניידים, המסקנה המובהקת שלו היתה שהקהל הישראלי הרחב לא ירכוש טלפון נייד. הסיבה: הצרכן הישראלי שבוי בהווה ולא היה מסוגל לדמיין את העתיד. כיום הצרכן הישראלי לא יכול לדמיין את עצמו ללא טלפון נייד, ותחשבו מה קורה כאשר אתם שוכחים את הנייד בבית או כאשר הסוללה שלכם עומדת להיגמר או כבר התרוקנה ואין לכם מטען.

חשבו על חגורות בטיחות ברכב או על האיסור לקטוף פרחי בר, ותגלו שמדובר בתוצאות חינוך הציבור להתנהגויות חדשות שעיצבו את העתיד. חשבו על הסלוגן "ישראל מתייבשת", ותגלו שניתן לחנך את הציבור להתנהגויות חדשות המעצבות את העתיד.

קושי מרכזי נוסף באופניים הוא השפה. בישראל אנחנו קוראים להם "שבילי אופניים". אם תפתחו מילון, תגלו ששביל פירושו "דרך צרה המשמשת למעבר בני אדם או בעלי חיים". כלומר הרגנו את האופניים ככלי תחבורה. אבל מה יקרה אם נקרא לשבילי אופניים "נתיבי אופניים" - בדיוק כמו שהם נקראים באנגלית?

במקרה כזה נתיבי אופניים יכולים בקלות "לשחרר" את הערים מרכב פרטי, אם מקבלי ההחלטות יסתכלו על אופניים כעל רכב פרטי. במקום כבישים נוספים, תיסלל רשת נתיבי אופניים, ולא שבילי אופניים שלא מגיעים לשום מקום כמו שקורה היום בערים בישראל.

החלק החשוב ברשת נתיבי אופניים הוא שהיא בנויה בצורה חכמה המייצרת כדאיות לאופניים על פני הרכב הפרטי בטווח העירוני. למשל אם המרחק לסופרמרקט המקומי מאזור המגורים הוא שני קילומטרים, התכנון יהיה מוטה לטובת האופניים באופן כזה ששביל האופניים יהיה רחב, בטוח, מופרד מהמיסעה, שטוח, מוצל, מואר, ובדרך הכי קצרה, מהירה וזולה לנקודת היעד, ואילו הנסיעה ברכב הפרטי תיקח יותר זמן ותעלה כסף של דלק וחניה.

אם חשבתם שכל מה שקראתם זה העתיד, אתם טועים. זה העתיד בישראל, אבל לא בעולם. לונדון, פריז, בריסל, אוסלו ועוד ערים באירופה שחררו את עצמן ממכוניות פרטיות באמצעות סלילת רשת נתיבי אופניים, על חשבון כבישים קיימים. עכשיו זה רק מצריך ממקבלי ההחלטות אצלנו לקבל את החלטה. ה"איך" כבר קיים בעולם.

אבי יקואל הוא יועץ בטיחות בתנועה, מומחה לנתיבי אופניים