נאבקים למען עגבניה כחול-לבן

קזינו חדש הוקם בחדר הישיבות של ועדת הכלכלה בכנסת. חברי הוועדה ונציגיהם של משרדי הממשלה מהמרים בימים אלה על עתידו של היבטחון התזונתי בישראל כאשר על השולחן מונח פתרון שטחי ופופוליסטי למצוקתה של החקלאות בישראל, הורדת מכסים. לאור התנודות העולמיות בתחום התוצרת החקלאית וההתחממות הגלובלית, יש לקבל את ההנחה האירופית כי יוקר המחיה אינו המטרה היחידה וגם לא העיקרית של הרפורמה בחקלאות.

ההחלטה של ממשלת טורקיה לעצור את יצוא העגבניות לאחר רעידות האדמה במדינה, מוכיחה שוב שישראל אינה יכולה לסמוך על יבוא של מזון מחו"ל. כך למדה גם אנגליה בדרך הקשה. הירקות בדוכני הסופרמרקטים באנגליה נעלמו לאחר מזג אוויר קשה בספרד הספקית הגדולה. ובארץ? יבוא שום מסיבי חיסל מחד את הענף המקומי, ומאידך לא הביא לירידת מחירים.

הסיבות לאתגרי אספקת המזון אינן חד-משמעיות. משבר האקלים הוא אחת הסיבות החשובות. לכך מצטרפים הגידול באוכלוסיית העולם, שינוי אופי התזונה במדינות מתפתחות (הגדלת הצריכה של מוצרים מהחי), מלחמות ומשברים פוליטיים, השפעות מגפת הקורונה ועוד. אחת התוצאות המדאיגות של שינוי האקלים היא ירידה ביבולים החקלאיים.

ואכן מדינות רבות שוקדות על תוכניות אסטרטגיות לאומיות בתחום המזון והיערכות לשינוי האקלים. בישראל הנושא של ביטחון תזונתי זוכה לתגובה מפוהקת.

המדיניות הממשלתית הנוכחית בישראל עדיין תקועה בשלב של הפחתת חסמים ליבוא מוצרי מזון. הדבקות בכך מעוררת כמה שאלות: האם התמיכה בהרחבת יבוא מוצרי מזון היא מדיניות מושכלת ובת-קיימא לאורך זמן, לאור שינוי האקלים הגלובלי? האם וכיצד צפוי שינוי האקלים להשפיע על המדינות שמהן ישראל מייבאת מזון כיום או מעוניינת לייבא מהן מזון בעתיד? האם ניתן לזהות מוצרי מזון שניתן לייבא ממדינות יציבות מבחינה אקלימית מול מוצרי מזון אחרים שמיובאים ממדינות שהן פגיעות לשינוי האקלים ועלולות להקטין את הייצור החקלאי שלהן לאורך זמן? כיצד לייצר תמהיל נכון ומושכל במערכת המזון הישראלית בין מוצרים מיובאים לייצור מקומי, תוך התייחסות מתאימה לשינוי האקלים העולמי?

מכון המחקר הכלכלי "יסודות" של ההתיישבות העובדת, ממליץ בנייר עבודה שלא להסתמך על יבוא מוצרי מזון חקלאיים אשר היצואניות העולמיות שלהם (טורקיה למשל או דרום אפריקה) פגיעות לשינוי האקלים ועלולות להקטין את הייצור החקלאי לאורך זמן. עד עתה לא נערך ניתוח מקיף בישראל על השפעת שינויי האקלים על מערכת המזון ואין מדיניות ממשלתית שתנחה כיצד תספק החקלאות הישראלית את הצריכה בעתיד. אף לא נקבע גורם מתאים לניהול אסטרטגיה של מזון וביטחון תזונתי על רקע המחסור הצפוי בעולם במוצרים מן הטבע.

הדיונים בוועדת הכלכלה בשבועות שחלפו משקפים את השטחיות בה מתייחסים והתייחסו מקבלי ההחלטות לאיתנותו של ענף החקלאות בישראל. פרטי ההסכם בין האוצר והחקלאים לא עניינו את יו"ר הוועדה. העיקר שיהיה הסכם, ביקש.

הבעיה של החקלאים בישראל היא שהם נדונים להתמודד עם תפיסה צרה ו"גזברית" של משרד האוצר שעיניו צופות לטווח קצר ולא לתוכנית רב שנתית עם ארגז כלים רחב ועם אבני דרך ויכולת לבחון בכל שלב את שיעור ההצלחה. רפורמה נמדדת בהצלחה בהפעלת אמצעים לכל שרשרת הערך. לדוגמא - תמיכה שנתית ישירה של 1,500 שקל לדונם עגבניות אינה הגיונית אם ההפסד של החקלאי כתוצאה מפתיחת השוק ליבוא הוא 5,000 שקל לדונם.

אצה הדרך לוועדת הכלכלה. המדיניות החקלאית הכוללת של האיחוד האירופי גובשה במשך יותר מ-20 שנה. היא כוללת תמיכות ישירות, מכסים, מחירי מינימום לכניסה לשוק האירופי, תמיכות לענפים במשבר, תמיכות במוצרים לא רווחיים שהנציבות מבקשת לעודד בשל סיבות של ביטחון תזונה או מטרות כלכליות ותרבותיות אחרות. מחצית מסל התמיכות באירופה לחקלאים הן התמיכות הישירות, 20 אחוז לערך הן הגבלות מכסיות ומחירי מינימום לכניסה.

הורדת מכסים ותמיכה ישירה לדונם היא רק צעד אחד. יש ללוות צעד זה בפעולות בהתאם לתנאי השוק, חיזוק החקלאים בשרשת הערך, (קביעת תעריפי מים סבירים, ביטול האגרות הממשלתיות המרובות על מעסיקים של עובדים זרים) תמיכה בהכנסה משתלמת, הבטחת איכות המזון (בין היתר, קביעת מחיר מינימום לתוצרת מיובאת), קידום מקומות עבודה וצמיחה, ותמיכה בהתחדשות דורית.