אין נחמה לרשות המסים: מה אפשר ללמוד מהניצחון של יו"ר הפועלים לשעבר

1. רשות המסים נוקטת פרשנות מחמירה כדי לגבות כמה שיותר

התקשורת סיקרה לאחרונה בהרחבה את ניצחונם של שלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, וזוגתו נירה מעין על רשות המסים. המחלוקת נסבה על מכירת דירה בבניין ברחוב רוטשילד בתל אביב - האם נחמה ביקש "להתחמק" מתשלום מס שבח בדרך של מכירת "דירת מעטפת" כ"דירת מגורים" פטורה ממס? אינני יודע אם מחירי הדירות המאמירים אומרים משהו לנחמה או לרוכש מארק שיינברג, ובכל זאת כדאי לשים לב למספרים. הדירה נמכרה ב־45 מיליון שקל, והקרב היה על מס שבח בגובה 4 מיליון שקל. מן הסתם, גם שכר טרחתם של פרקליטי נחמה, זיו שרון ורם כספי, מתקרב למחירה של דירה קטנה. הרשות החלה את הסיפור כחקירה פלילית בטענה להעלמת מס, הוא נמשך כמחלוקת אזרחית והסתיים בבית המשפט העליון. השופטים יצחק עמית ודוד מינץ פסקו לטובת נחמה, ואילו ניל הנדל היה לטובת רשות המסים.

מעבר לסכסוך הנקודתי שאליו נחזור בהמשך, מצא השופט עמית לשבץ בפסק דינו "נזיפה" לרשות המסים. "לא מכבר נזדמן לי", כתב (כשהוא מרמז שזו לא הפעם הראשונה), "להעיר כי המטרה שצריכה לעמוד לנגד עיניהן של רשויות המס אינה לפלס לעצמן את הנתיב הפרשני המוביל לגביית מס בשיעור הגבוה ביותר האפשרי, אלא לחתור לגביית מס אמת על פי לשונן של הוראות החוק ותכליתן". ובעברית פשוטה בצירוף פרשנות שלי: מטרת הרשות היא לא למקסם את הגבייה מתוך תפיסה שכולם רמאים, אלא לחתור לגביית מס אמת.

הבעיה היא שכל אחד רואה את האמת שלו. במיוחד כשמדובר בכסף ואז הרשות והנישום רואים מספרים שונים לחלוטין. מתח דומה מתקיים בכל המרחב שבין רשויות המדינה לאזרחיה. כשהנשיא לשעבר של בית המשפט העליון אהרן ברק הרצה בפני אנשי הפרקליטות הפלילית, הוא ביקש מהם לא להתאכזב יתר על המידה מזיכויים. ולמה? כי הרשעות, כך הסביר, אינן המטרה המרכזית, אלא הוצאת הצדק והאמת לאור. הדברים נכונים לא רק ביחס לאמת הפלילית אלא גם המיסויית, וזה מתכתב עם עמדת השופט עמית במקרה שלנו. כמו שאין לחפש הרשעות בכל מחיר, אין לחפש את הפרשנות שמובילה לגבייה מקסימלית.

2. השופטים קבעו שהשיפוץ לא היה מצג שווא שנועד לזכות בפטור

מדוע עורר עליו נחמה את חשדה של רשות המסים? הבניין שבו נמכרה הדירה כבר קיבל טופס 4 ואושר כבניין למגורים. ובכל זאת, נחמה הותיר את הדירה כ"דירת מעטפת" בלתי מאוכלסת: ללא דלתות פנים, ריצוף, כלים סניטריים, ברזים ועוד. אבל כדי לזכות בפטור ממס שבח בעת המכירה לשיינברג, הוא מיהר לשפץ אותה כדי להפוך אותה לדירת מגורים פטורה. רשות המסים טענה שהשיפוץ נועד אך ורק לצורכי הפטור, לכן זו עסקה "מלאכותית".

שופטי הרוב, יצחק עמית ודוד מינץ, נצמדו לרגע המכירה עצמו. "איני סבור כי יש 'לבודד' את פעולת השיפוץ ולהשקיף עליה בבדידותה, ואז 'להקרין' ממנה על עסקת המכר באופן השולל מהדירה את עובדת היותה 'דירת מגורים' בעת מכירתה", כתב השופט עמית והוסיף: "לשון אחר, בחירתם של המשיבים (הזוג נחמה) לשפץ את הדירה בסמוך למועד מכירתה כדי להכניסה בגדרו של הפטור, אין בה כדי לצבוע את העסקה בצבעים מלאכותיים". לעומתם, שופט המיעוט הנדל קבע ש"שיפוץ הדירה נועד להציג מצג של דירת מגורים לתקופה מינימלית; דבר זה הוא מלאכותי כשלעצמו". הנדל ניתח גם את תכליתו החברתית של הפטור – לעודד מגורים ולא להותיר דירות "מעטפת" שנועדו להשקעה וספסור. בני הזוג נחמה, קבע הנדל, לא התגוררו בדירה ו"ביקשו למכור את דירתם במועד שבו נמכרה רק כדי ליהנות מהטבת מס שלא היו יכולים ליהנות ממנה אם היו מוכרים אותה במועד מאוחר יותר".

3. מה דין חברה שרוכשת את מניותיה או קונה חברה מפסידה לצורך מס?

לאחר שהעליון הכריע נגד פרשנותה של רשות המסים במקרה של נחמה, תלויה ועומדת מחלוקת נוספת בשאלת העסקאות המלאכותיות שמעסיקה את השוק: רכישה עצמית של מניות. כאשר בעלי מניות בחברה רוצים "להיפטר" מבעל מניות שמעוניין גם הוא לצאת, עומדות בפניהם שתי דרכים: האחת, לחלק דיבידנד לכלל בעלי המניות כדי שיהיה להם כסף לקנות את חלקו של העוזב. אלא שפעולה זו חייבת במס על הדיבידנד; הדרך השנייה נועדה להימנע מהמס, ועליה נטושה המחלוקת – החברה מבצעת "רכישה עצמית" של המניות. רשות המסים טוענת שמדובר בעסקה מלאכותית. עמדתה התקבלה, חוץ מאשר במקרה אחד. המחוזי בחיפה קיבל את עמדת הנישום והסיפור יוכרע בעליון.

מקרה אחר שנחשב לעסקה המלאכותית ה"קלאסית" הוא כשהנישום רוכש חברה מפסידה. רשות המסים טוענת שמטרת הרכישה נועדה אך ורק לנצל את ההפסדים הצבורים בחברה הנרכשת לצורך פטור ממס. הטענה הנגדית, אם נחזור לרגע לטענות המקובלות נגד הפרקליטות, היא שברשויות המדינה אין הבנת עומק בנעשה בעולם המסחרי, בשוק הפרטי ובמגוון האינטרסים הכלכליים הלגיטימיים שרוחשים שם. למשל, לעתים יש טעם מסחרי אמיתי ברכישה של חברה מפסידה, ולא הכל צריך להיבחן דרך החור של הגרוש, אפילו שבמקרה הזה יש רק חור אבל אין גרוש.

ובהמשך להשוואה עם הפרקליטות, רשות המסים, כמו הפרקליטות הפלילית, רושמת למעלה מ־90% הצלחה בבתי המשפט, ולשתיהן הסבר זהה: אנחנו באים לבית המשפט רק עם תיקים חזקים ומבוססים. בגלל העומס, בגלל הסינון המקדמי אצלנו, בגלל העדיפות לסגור עניין בהידברות ומשא ומתן.

4. הסתכלות רחבה עשויה להכריע האם הפעולה מלאכותית

עו"ד נועה לב גולדשטיין, ראש מחלקת מסים (במשותף) במשרד פישר (FBC): "בפסק הדין בעניין נחמה יש השלכות רוחב מעבר למקרה הנוכחי, שיש בהן להשפיע גם על מחלוקות אחרות בין נישומים לבין רשות המסים. במקום בו כחלק ממארג שלם של פעולות (עסקיות או פרטיות) המבוצעות על ידי נישום מבוצעת פעולה אחת, או מספר פעולות בודדות, שמטרתן היחידה היא כניסה לתוך תחולת החוק שמעניק פטור ממס - אזי הן לא יהפכו את העסקה בכללותה ל'מלאכותית'. ברובם המכריע של המקרים רשות המסים היא זו שטענה ל'הסתכלות רחבה' על כלל הפעולות הקשורות לעסקה, כדי לתמוך בטענה שמדובר ב'עסקה מלאכותית'. למשל, בתיק שעסק ברכישת חברה עם הפסדים צבורים, טענת הרשות היתה שאין להסתכל רק על עצם פעולת הרכישה, אלא על הניסיון 'לקזזם' כנגד רווחים מפעילות אחרת. מפסק הדין בעניין נחמה ברור שנקודת מבט רחבה כזו יכולה לעבוד לשני הכיוונים, וכשם שהיא יכולה להעיד כי העסקה 'מלאכותית', כך היא יכולה לשלול טענה כזו של רשות המסים".

עו"ד נועה לב גולדשטיין | צילום: רמי זרנגר

5. בכיר ברשות המסים מסביר למה שיעורי ההצלחה במשפט גבוהים

ומה לגבי ההערה של השופט עמית על הנטייה לפרשנות מחמירה לגבייה מקסימלית? "השופט עמית רואה רק את התיקים שיש בהם מחלוקת", מבהיר בכיר ברשות המסים. "כמו המקרה של נחמה, שבו הנישום מודה שעשה את השיפוץ לפני המכירה. או בשאלות פרשנות חוק, כמו בסיפור הרכישה העצמית של מניות שאינה מוגדרת בחוק, ואז בית המשפט מכריע, וזה לגיטימי שהוא יסמן לנו את גבולות הגזרה. ברוב התיקים אנחנו לא מגיעים לבית המשפט, ולכן אחוז ההצלחה שלנו שם הוא גבוה".