מדינת הכדורגל החכמה בעולם? ההזדמנות הטובה של דנמרק בקטאר

בסוף המאה ה-19, כשמועדוני כדורגל צצו בכל שכונה וכפר בבריטניה, אירופה הקונטיננטלית עדיין לא נדבקה בווירוס הזה, כדורגל, שהפך לתופעה החברתית הגדולה ביותר בעולם במאה ה-20.

דנמרק היתה המדינה הראשונה מחוץ לבריטניה שהוקם בה מועדון כדורגל - קופנהגן בולקלוב ב-1879. ב-1889 הוקמה התאחדות הכדורגל הדנית (Dansk Boldspil-Union - DBU) שיצרה את הליגה הראשונה בעולם מחוץ לבריטניה. ה-DBU היתה גם אחת משבע התאחדויות כדורגל שהקימו את פיפ"א ב-1904. ב-1906 הנבחרת זכתה בטורניר בינלאומי הראשון - טורניר שחגג עשור לאולימפיאדה הראשונה באתונה. הם ניצחו את המשחק נגד יוון בזכות מחצית אחת טובה בה הוביל 0-9. למחצית השנייה היריבים היוונים סירבו לעלות.

אם באנגליה הכדורגל היה תופעה שהומצאה ופותחה על ידי בני האצולה ואז השתלטו עליו בני מעמד הפועלים, אז בדנמרק הכדורגלנים הבכירים הראשונים היו מדענים שזכו בפרס נובל ועזרו לבנות את פצצת האטום של ארה"ב.

האחים נילס והארלד בוהר היהודים שיחקו באקדמיסק בולקלוב, שבצפון קופנהגן. נילס היה שוער וחתן פרס נובל לפיזיקה ב-1922. הוא גם עבד בפרויקט מנהטן במהלך מלחמת העולם השנייה, הקים את CERN, המרכז הגדול בעולם לחקר חלקיקים (והמקום שפיתח, בין השאר, את האינטרנט) ובסך הכל היה אחד הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא תרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים. כמו כן, היסוד בוהריום נקרא על שמו.

אחיו הצעיר, הארלד, היה כדורגלן מוכשר יותר ומתמטיקאי שמשפט מתמטי (Theorem) נקרא על שמו. הארלד פספס את התואר הדני ב-1906 כי עזר לאחיו, נילס, להגן על התזה שלו. עם זאת, הוא כן שיחק בנבחרת הדנית באולימפיאדת לונדון 1908, שם זכו במדליית כסף. בין השאר הדנים ניצחו 1-17 את הצרפתים והפסידו בגמר לבריטניה (לה הפסידו גם באולימפיאדת 2012 בשטוקהולם).

למרות האיכות והחלוציות של הכדורגל הדני, הכדורגל הדני נשאר מאחורה במשך שנים. וזאת מאחר שעל כדורגלנים נאסר להיות מקצוענים. אלו שבחרו להרוויח כסף מכדורגל מחוץ לדנמרק, הושעו מהנבחרת. כמו כן, הנבחרת נבחרה על ידי פאנל (Udtagelseskomiteen) של נציגי מועדונים ולא על ידי אנשי מקצוע. מן הסתם החלטות התקבלו אז על פי כוח פוליטי ועסקנות ולא על ידי אנשי מקצוע. רק 1971 - כשלהתאחדות הדנית נמאס להפסיד - המקצוענים היו יכולים לחזור לשחק בנבחרת.

ב-1972 כבר אפשר היה לראות כדורגלנים דנים מככבים ברחבי אירופה. אלן סימונסן חתם בבורוסיה מנשנגלדבאך אחרי שהוביל את דנמרק לניצחון 2-3 על ברזיל באולימפיאדת מינכן. הוא הפך לכוכב הקבוצה שזכתה בתארים בגרמניה ואירופה ואף זכה בעצמו בבלון ד'אור ב-1977.

ברמת הנבחרת, הדנים תמיד הוציאו הרבה יותר מעצמם מאשר מדינות מסדר הגודל שלהן. דנמרק, עם פחות מ-6 מיליון תושבים, היא המדינה הקטנה ביותר שזכתה ביורו וההתאחדות הדנית גם מהראשונות באירופה, שבתחילת שנות ה-2000 בנתה תוכנית ארוכת טווח לטיפול שורשי במשחק, מה שיאפשר לייצר שחקנים איכותיים רבים - למרות האוכלוסייה הקטנה.

המטרה של התוכנית היתה לייצר "DNA אחיד" לא רק לנבחרות הדניות, אלא גם לכדורגל הדני כולו. בסיס התוכנית הוא לחנך את הילדים הדנים כולם לסגנון כדורגל אחיד ולעקרונות מסוימים - למשל, אימונים במגרשים קטנים שמעודדים נגיעות רבות בכדור, ולימודי טכניקה והבנת משחק זהים לכולם. במקביל לפיתוח הריכוזי והשורשי, קבוצות פרטיות כמו קופנהגן, מיטיולן ונורסאלנד אימצו דרכים חדשניות לנהל את האקדמיות והקבוצות הבכירות שלהן, הכדורגל הדני הפך לכר פיתוח ומחקר כדורגל של ממש - hub של כדורגל בו מועדונים עושים "ניסויים" במספרים, אסטרטגיות וטקטיקות.

כיאה למסורת של כדורגלנים חכמים, גם הנבחרת בקטאר מלאה בשחקנים חכמים שמודרכים על ידי מאמן מבריק (קספר יולמאנד היה אחד ממתכנני תוכנית השיקום של הכדורגל הדני בתחילת שנות ה-2000). ספק אם כריסטיאן אריקסן או ייספר לינסטרום יזכו בפרס נובל אבל הם בהחלט יכולים להיות חכמים ומגובשים יותר מאשר רוב הנבחרות שהן יתמודדו מולן בקטאר.