במחיר מציאה: היוניקורנים שיאבדו את הבושה עבור המזומנים

מכירת פרימטר 81 לצ'ק פוינט בחצי מיליארד דולר בקיץ 2023 הפתיעה רבים. הכיצד יוניקורן, ועוד בסייבר, מתפשר ב־50% על השווי בגיוס האחרון? אלא שבפועל מדובר בעסקה חלומית, שיהיו מעט כמותה ורבים מאלה שאוחזים היום בתואר "יוניקורן" על הנייר היו שמחים לפרוע את השטר עם ירידה של 50% בלבד מהשווי.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

מדוע? מכירה לקונה אסטרטגי, שהוא גם חברה ציבורית, היא החלופה הטובה ביותר הן עבור המשקיעים והן עבור העובדים. זהו לא סוף פסוק וקבלת התמורה היא במזומן כמו למשל במקרה של מכירה לקרן השקעות פרטית שמשלמת במזומן. כאן יש עדיין פוטנציאל לעליית השווי ורווח עתידי עם קבלת המניות של החברה הרוכשת. "פשרות" אלה הן נדירות והסטטיסטיקה מראה כי גם בתקופות הטובות כפי שהיה בשנים 2021-2015, רק 1% מבין כל המיזוגים והרכישות בארה"ב נעשו לפי שווי של יותר מחצי מיליארד דולר. בישראל, בתקופת הגאות של השנים האחרונות, רק 20% מהרכישות נעשו לפי שווי של יותר מ־100 מיליון דולר.

בפני רוכשים אסטרטגיים פוטנציאליים, שאינם רבים, עומדות היום אינסוף אפשרויות. כמעט כל חברה שמכנה את עצמה יוניקורן נמצאת על המדף בדחיפות זו או אחרת, תלוי כמה כסף נשאר לה. חברת הייטק ממוצעת שמעסיקה כ־500-300 עובדים שורפת 50-30 מיליון דולר בשנה, כך שמי שגייסו 100 מיליון דולר ב־2021 כבר רואות את התחתית של הקופה. ההנחה היתה ש־2023 תהיה שנת המכירות הגדולה בהייטק הישראלי, אבל התחזיות התבדו. החברות העדיפו להתייעל ככל הניתן ולמשוך את הזמן עד יעבור הזעם. הזעם עבר אבל הצורך במזומנים לא נעלם.

"השנה הבושה שבמכירה או אפילו בדאון ראונד (גיוס לפי שווי נמוך יותר — ס"ש) תיעלם", קובע גיא פרמינגר, שותף בכיר וראש תחום טכנולוגיה בפירמת ראיית חשבון PwC ישראל. "ההחלטה אם להימכר או לגייס לפי שווי נמוך היא לרוב תולדה של פשרה בין יזמים למשקיעים. יש יזמים שמאוד חשוב להם לשמור על העצמאות. לרוב מדובר ביזמים סדרתיים שכבר יש להם מה לאכול בבית והם יתעקשו לא למכור. המשקיעים שנתקעו יותר מדי זמן בלי אקזיט, מוכנים למכור וילחצו את היזמים". פרמינגר מציין כי הוא כבר מרגיש הצטברות של עסקאות, אבל מעריך כי פתיחת השמפניות תתעכב, גם מכיוון שיש הרבה יזמים ומשקיעים במילואים וכן בשל הקושי הלוגיסטי לטוס היום לישראל ומחוצה לה ככל שחברות תעופה רבות טרם חזרו לפעילות כאן.

מה נראה כאן? מרבית העסקאות יהיו לפי שווי של 700-300 מיליון דולר ואלה יהיו המקרים הטובים ביותר, אבל יהיו גם מכירות המכונות "fire sale"', כלומר מצבים שבהם הכסף נגמר ואין ממה לשלם משכורות לעובדים והתחייבויות לספקים. גם השמות הנוצצים ביותר של העבר עלולים למצוא את עצמם בקלות בצד הזה של המתרס, בעיקר כאלה שנתקעו בקצב מכירות של עשרות מיליוני דולרים בודדים או כאלה שעברו את הרף הנכסף של 100 מיליון דולר, אבל הפסיקו לצמוח.

העצוב הוא שבחלק גדול מהמקרים הצמיחה נעצרה משום שהחברות הישראליות שקעו במלאכת ההתייעלות כדי לדחות את גיוס ההון הבא וזה נוגד את הדנ"א של סטארט־אפ. בארה"ב, שם אין סנטימנטים, שיעור הדאון ראונדים גבוה לאין שיעור בהשוואה לישראל. להפך, שידוד מערכות כזה משפר את מצבם של העובדים כי הוא מקרב מחדש את האופציות שלהם לכסף ו"מנקה" את רעשי העבר.

החברות הישראליות, לא מעט בעידוד קרנות הון סיכון מקומיות שמפחדות להראות תשואות שליליות על ההשקעות, עסקו בשנתיים האחרונות בקיצוצים, חלקם מוצדקים, אך על הדרך קוצצו גם תקציבי שיווק, מה שבלם את הצמיחה. היוניקורנים לכאורה שנמצאים במצב המורכב ביותר הם אלה שמוכרים לחברות הייטק אחרות או לעסקים קטנים ובינוניים. לפי נתונים עדכניים, אלה הגיעו לרוויה בכל הקשור לעוד אפליקציה או כלי תוכנה שאומנם התשלום החודשי עליהם לא גבוה, אך לעתים גם השימוש.

אך מכירה היא לא מילה גסה, אלא עוד דלת בתוך מהלך העסקים הרגיל של חברה, בעיקר אם מדובר במכירה לקרן השקעות פרטית שמאפשרת לחברה להתנהל באופן עצמאי. לדברי רובין גילת'ורפ, מנכ"ל חברת הפינטק ארניקס, "כשאני מסתכל באופק של 5-3 שנים, הנפקה זו אופציה אחת, אבל יש את עולם קרנות ההשקעה. כמי שהיה בהנפקות, אני יכול לומר שאנשים לא מעריכים מספיק את השלכות ההנפקה. היום רואים הרבה חברות ציבוריות שפשוט לא היו צריכות להיות כאלה".