נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש כוח וגנר יבגני פריגוז'ין | צילום: AP, רויטרס
אחרי שטיפת המוח של פוטין, הציבור הרוסי התעורר למציאות
לכמה שעות העולם עצר את הנשימה בציפייה למפלה של נשיא רוסיה וסיומה של המלחמה. למרות שפוטין לא הולך בינתיים לשום מקום, המרד הקצרצר של מפקד כוח וגנר ניער את העם הרוסי, שמצבו הכלכלי הגרוע הידרדר בגלל הסנקציות המערביות
כל מי שמצפה לקבל תשובה לשאלה מה בעצם התרחש בסוף השבוע האחרון ברוסיה ומי ניצח במערכה, נדון לכשלון. גם אם משרשרי הטוויטר, עם ציוצים מסוג "מי שרוצה לדעת מה יקרה עכשיו ברוסיה, בואו אחרי", ינסו לשכנע שהם יודעים מה צפוי במדינה הכי לא צפויה בעולם, אל תאמינו להם. בשלב זה ניתן להסיק מעט מאוד מסקנות, ועוד פחות מכך, לתת תחזיות.
אפילו השאלה הבסיסית לכאורה, מי ניצח — האם הנשיא פוטין הצליח להפחיד מספיק את מפקד כוח וגנר יבגני פריגוז'ין עד שזה נסוג, או שמא פוטין חלש כל כך, עד כי נכנע לפריגוז'ין או מי שעומדים מאחוריו, נותרת כרגע ללא מענה.
תקציר הפרקים הקודמים: ביום שישי החל להתפתח ברוסיה מרד צבאי, כאשר כוח וגנר, מיליציה פרטית בהובלת ובבעלות פריגוז'ין, המקורב לכאורה לפוטין, הכריז כי הוא צועד למוסקבה ודורש להחליף את שר ההגנה ואת הרמטכ"ל. בסרטונים שפרסם ברשתות החברתיות בשבועות האחרונים, פריגוז'ין טוען כי הגנרלים שעומדים בראש הצבא מושחתים, כי רוקנו את מחסני הנשק, הציגו לפוטין תמונה מעוותת של מצבו הצבאי, וכעת שולחים ילדים לחזית ללא תחמושת מתאימה וללא הכשרה.
מה ששבר את פריגוז'ין וגרם להתקוממות היה הפגזת מחנה של כוח וגנר על ידי הצבא הרוסי, עובדה שלא אושררה סופית עד היום. ביום שישי כבר כבש פריגוז'ין את רוסטוב־על־דון, עיר שמשמשת כמרכז הלוגיסטי הקרוב ביותר לחזית, ומשם החל בדהרה לכיוון מוסקבה. משבת בבוקר ועד שעות הערב גמא הכוח מרחק של כ־700 ק"מ והגיע כ־300 ק"מ בלבד ממוסקבה. בעיר הבירה כבר הכריזו על מעין משטר צבאי, ריכזו משוריינים ואף הודיעו על שבתון ביום שני. על פי דיווחים, פוטין ובכירי ממשל ואנשי עסקים נמלטו במטוסיהם הפרטיים. אלא שבשעות הערב נחתה הידיעה הסנסציונית: פריגוז'ין הודיע כי הוא מתקפל כדי למנוע שפיכות דמים פנימית ברוסיה, לאחר שהגיע להסכמה בתיווכו של נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו. באופן תמוה לא פחות צורפה ההודעה כי מעתה יעבור להתגורר בבלארוס. כוח וגנר נסוג ואתמול כבר פינה את רוב השטחים ש"כבש" ללא התנגדות יום קודם לכן.
כל מי שמנסה לפענח את הסיטואציה בה מה שהיה נראה כמלחמת אזרחים ודאית ואיום ממשי על שלטונו של פוטין התמוסס בן רגע, צריך לקחת בחשבון שאי אפשר לנתח את המתרחש ברוסיה בכלים המקובלים של ניתוח מצבים פוליטיים. אפשר לבחון את האירועים בכמה פריזמות, החל מ"פולישוק" ועד "בית הקלפים". הפולישוק: פריגוז'ין התבלבל, ההצלחות שלו באוקראינה עלו לו לראש והוא החליט להראות לידידו הוותיק פוטין שהוא חזק מספיק כדי לאיים על שלטונו. אלא שפוטין, שאמנם נלחץ אבל לא איבד את העשתונות, באמצעות תשלום נדיב או אולי אפילו באמצעות סחיטה ואיומים על קרוביו של פריגוז'ין, הזכיר לו מי הבוס וגרם לו להתקפל.
גרסת בית הקלפים אומרת כי הגב החזק של פריגוז'ין הוא למעשה ה־FSB (הגלגול הנוכחי של הק.ג.ב), שגם בכיריו מאסו במתרחש בחזית האוקראינית ואולי גם בפוטין עצמו. לפי התאוריה הזו, מי שניהל את המגעים לא היה פריגוז'ין, אלא בכירי ה־FSB מול פוטין בתיווך של לוקשנקו, והעסקה סוכמה כדי להשאיר את פוטין בשלטון, לעת עתה.
מכיוון שהתרחישים כה רבים ולא ברורים, קשה גם לחזות מה יקרה כעת. רוב הסיכויים שבכל אחד מהתרחישים פריגוז'ין סיים את תפקידו ההיסטורי ולכל המעורבים באירוע יהיה עדיף שבעוד זמן לא רב הוא ימצא את מותו — או בחזית או בנסיבות אקראיות נוסח תאונת דרכים או נפילה ממרפסת. אחרי הכל, בנאומו שלשום, פוטין לא קרא לאיש בשמו, אלא רק בכינוי "בוגד". זה לא מותיר לו הרבה סיכויים ולא משנה מי המלאך השומר שלו בקרב הממסד.
אבל פריגוז'ין הוא הדמות הפחות מעניינת. כל העולם עצר לכמה שעות את הנשימה בהמתנה לראות את מפלתו של הדיקטטור במוסקבה, ואולי את סיום המלחמה המיותרת באוקראינה.
אף שלעת עתה פוטין לא הולך לשום מקום, הקונצנזוס היחיד כמעט סביב המרד קצר הימים, הוא שמעמדו של פוטין נפגע באופן דרמטי. בכל תרחיש הוא יוצא מוחלש, בין אם נסחט על ידי גורם זוטר כמו פריגוז'ין ובוודאי אם הפך לכלי משחק של גורמים חזקים יותר כמו ה־FSB. אבל המשמעות הגדולה ביותר היא שהמרד חשף עבור הציבור הרוסי לפחות טפח מהתמונה האמיתית של הנעשה באוקראינה. אלה הן ההשלכות הקשות ביותר מבחינתו של פוטין. לאחר שנה וחצי של שטיפת מוח, דיכוי המחאה והשתקת הורים שכולים באמצעות "פיצויים" כגון מכונית או מעילי פרווה, העם הרוסי מבין שהצבא לא כל כך חזק והשלטון לחיץ.
גם אם זה לא יקרה מחר, זרע הספק נשתל גם בקרב הצופים האדוקים ביותר של ערוצי התקשורת הממלכתיים של רוסיה. כדי להבין עד כמה רוב הציבור הרוסי נמצא מאחורי "מסך ברזל תקשורתי", מספיקה דוגמא קטנה מאירועי השבת. כאשר כל כלי התקשורת במערב כבר ידעו יותר משעה על עסקת פריגוז'ין ונסיגתו, מי ששוחח עם תושבי מוסקבה גילה שהם עדיין לא מודעים להתפתחויות והיו בכוננות למלחמת אזרחים.
החשיבות המרכזית של המרד של פריגוז'ין הוא שהציבור הרוסי הרחב, לא האליטות ולא אנשי הצווארון הלבן הרבים שנמלטו מרוסיה, הבין שיש בעיה אמיתית באוקראינה. הלחץ ששידר פוטין בנאומו שלשום הבהיר כי פריגוז'ין לא ממציא. ההתקדמות המהירה של כוח וגנר לעבר מוסקבה, כאשר לא מעט חיילים מצטרפים אליו והיתר פשוט לא מנסים להתנגד, חיזקה עוד יותר את החשש שאולי פריגוז'ין צודק. עצם העובדה כי שר ההגנה והרמטכ"ל עוד לא נראו מאז תחילת האירועים, מטלטלת עוד את אזרחי רוסיה. בשנה וחצי האחרונות הם חיים במדינה שנתונה לסנקציות כלכליות של המערב, שאמנם השפיעו פחות מהצפוי, אך בכל זאת פגעו ברמת החיים הנמוכה ממילא של הציבור הרחב, אלה שמתגוררים הרחק מהערים המרכזיות. הציבור הזה הוא גם ששולח את בניו לחזית באוקראינה, ממנה רבים מדי לא שבים.
גם אם לא יפרוץ מחר מרד חדש ולא תתחיל עריקה המונית של החיילים, הספינה של פוטין נחבטה קשות. גם הדברים של פריגוז'ין, שבשלב מסויים אף הטיל ספק בנחיצות המלחמה, וגם הקלות שבה התקדם בתוך רוסיה, סודקים את חומת החסינות של פוטין. ברקע כבר נמצאים התמשכותה של הפלישה לאוקראינה משבועות ספורים שהובטחו לציבור לשנה וחצי, וגם זליגת הלחימה לתוך שטחה של רוסיה בחודשים האחרונים. הדבר היחיד ששיפר מעט את מצבה של רוסיה בחזית האקראינית בתקופה האחרונה היה אותו כוח וגנר אכזר, אך זה יפורק כעת ככל הנראה כהפקת לקחים מהגולם שקם על יוצרו, מה שיקשה על פוטין עוד יותר להציג הישגים בבוץ האוקראיני שבו הוא מטביע את רוסיה ללא סיבה.