עינת צרפתי. "הופתעתי עד כמה שהנושא של בלגן נוגע באנשים אחרים" | צילום: אוראל כהן
"אני הגורו של הבלגן": המדריך של עינת צרפתי להתמודדות עם אי-סדר
עינת צרפתי, מאיירת מוכשרת ועטורת פרסים, החליטה להתמודד עם אי־הסדר שבחייה בכך שכתבה מדריך שלם וחינני על בלגן. זה בקושי קרה מסיבות של אנדרלמוסיה. "כאוס הוא מרכיב הכרחי ליצירה ולחופש", היא טוענת, ועדיין לא בטוח שלו יכלה לבחור היתה מאמצת את התכונה הזאת. בינתיים היא בודקת עם קוראיה את יחסם לארונות בגדים ולטאטוא הרצפה
הספר "יהיה בסדר: מדריך לבלגניסטים (ולאלה שחושבים שהם לא)" כמעט שלא ראה אור בגלל בלגן של הסופרת. "זה יותר בגלל שרשרת מצערת של אירועים, שהתחילו בזה שהמחשב נפל והתרסק", מספרת המחברת והמאיירת עינת צרפתי בראיון איתה.
"שום דבר לא היה מגובה, היינו צריכים להוציא את התוכן, ובמעבדה לא הצליחו בשום אופן לפתוח אותו עם הסיסמה שנתתי להם, שדווקא זכרתי אותה. זה היה רגע ממש קשה: לשחזר 200 עמודים זה טרלול. הייתי בייאוש כללי. המחשב כבר היה שבועיים במעבדה. כתבתי מכתב רשמי לאפל בתחינה שייתנו לנו לפתוח דרכם. ההצפנות שלהם מאוד חזקות. אבל הם סירבו. ואז ביקשתי מהבחור במעבדה, שהיה מאוד כעוס ולא היתה לו סבלנות לחוסר הסדר שלי, לבוא ולהקליד את הסיסמה בעצמי. באתי לשם, הקלדתי את הסיסמה והמחשב נפתח", היא מספרת בספק ניצחון. "מה שקרה זה שיש לי דיסגרפיה ואני לא כותבת את האותיות בסדר שאני אומרת אותן, זה היה קלוז'ר מעצבן לנושא של הספר".
עינת צרפתי (37), מאיירת, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שאת לימודיה שם סיימה ב־2011, היא גם אמא לשלוש בנות בגילאי 9, 6 ושנה. בעברה איירה לעיתונים ולסופרים רבים. "בשנים האחרונות אני כותבת את הטקסטים שאני מאיירת". ספרה הראשון ״השכנים״ תורגם ל־20 שפות וזכה בפרס רמת גן לספרות ילדים. ספרה השני ״ארמון בחול״ זכה בפרס מוזיאון ישראל לספר ילדים, וגם ספרה השלישי ״צרות בצרורות״ תורגם לשפות רבות ברחבי העולם. היא מוכרת במיוחד בזכות הבלוג הנהדר "דברים שמעצבנים אותי", שבה בת דמותה מספרת על דברים מהיומיום שמרגיזים אותה.
ספר הקומיקס החדש, הראשון המיועד גם למבוגרים, "הוא אבולוציה של הבלוג", היא אומרת. "הוא סיפק קילומטראז' לימודי ושמר אותי בגזרת קטנוניות ספציפית, שגם מופיעה בספר". הספר משעשע ומלבב אבל גם מלא בתובנות, בהקשרים היסטוריים ומיתולוגיים — כמו הסיפור על סיזיפוס שלפני שהתחיל לגלגל את האבן שלו נענש בלסדר חדר ילדים מול פנדורה שארזה הכל יפה בתיבה; בהקשרים ספרותיים ותיאורטיים — המסודר הוא הגיבור, המבולגן הוא האנטי־גיבור; וגם בשאלונים בסגנון "בחן את עצמך" — באיזו תדירות אתה מטאטא את הדירה? האם יש לך שיטה מיוחדת לקפל בגדים? תאר במילה אחת את התחושה שלך כשאתה פותח בבוקר את הארון (א. נחת, ב. בוקר, ג. הצילו, מפולת בגדים!!!). "אם מרבית התשובות שלכם הן א', אתם יכולים לסגור את הספר וללכת לגהץ תחתונים", היא כותבת. לי יצא בעיקר ב'. "זה הכי אנושי", אומרת צרפתי, שממקמת את עצמה "הכי ג'".
"בפינלנד לא שמעו על מטאטא"
"אני אוף דה צ'ארטס. אובחנתי לאחרונה, בעקבות טיפול, שיש לי ADHD. זו פריזמה שנפתחה לי במפתיע על החיים וגם על הספר. אני מרגישה שאני בן אדם עם הרבה ידע בנושא הבלגן והופתעתי עד כמה שהנושא הזה נוגע באנשים אחרים. זה נושא שעוסק במתח שבין פנים וחוץ; איך אנחנו רוצים להיראות ואיך אנחנו נראים; זה משהו שמעניין אותי ויש לי מה להגיד עליו, גם אם הוא לא הדבר הכי חשוב בעולם".
העיסוק בזה מועיל לך?
"כמו בכל יצירה יש בו מרכיב טיפולי. תמיד מתלווה לבלגן איזו תחושה של חוסר מסוגלות, במיוחד בילדות. למזלי היו לי מספיק דברים שהייתי טובה בהם, כדי לא לחוש כישלון מוחלט. בקיצור, הרגשתי שאני מוכנה להעניק מהמידע שלי", היא אומרת ומוסיפה בצחוק, "אני הגורו של הבלגן".
את מארי קונדו של המבולגנות.
"כל הרעיון של להציג את הספר כמדריך היה הדרך שלי למתוח ביקורת על ספרים מהסוג הזה. ואפרופו מארי קונדו (גורו הסדר הגדולה שחוק הזהב שלה לעשיית סדר הוא לבחון אם חפץ כלשהו ‘גורם לך אושר’ — ר"ק), דווקא אהבתי את מה שהיא אומרת. כי הרבה פעמים נראה לי שאנשים מסודרים פשוט לא אוהבים חפצים כמוני. אני מסתכלת על מחזיק מפתחות שבור ואומרת 'או, זה יהיה שימושי מתישהו. אשמור אותו'. במובן הזה קונדו נפש תאומה שלי. לכן לא יכולתי לנטור לה טינה ממושכת. יש בי משהו שמתמרד נגד מדריכים, הלוואי שהחיים היו כל כך קלים שאפשר היה לפתור בעיות בקריאת מדריך".
באנגלית קוראים לספר “I'm a Mess”, שם הולם יותר לתחושה שמלווה בלגן. הוא כבר תורגם לחמש שפות. "קראתי ביקורת מעליבה באמזון פינלנד שכתבו שבספר מדובר על כך שמטאטאים את הרצפה, אבל בפינלנד רק שואבים אבק, ואיך ייתכן שלא ידעו את זה. אנחנו חיים בעולם לכאורה גלובלי, אבל יש הרבה ניואנסים".
"דתיים יותר מסודרים"
הקורא מפינלנד בטח גם לא יודע איך מסדרים בתים במצפה הושעיה שבעמק יזרעאל, שבו גדלה צרפתי, שלה שבעה אחים ואחיות. היא באה מבית דתי, ואף על פי שהחזות שלה חילונית לגמרי והיא חיה כיום בתל אביב, היא דתייה, שומרת מצוות, וחיה עם בן זוג חילוני. הבנות שלה הולכות לבית ספר שהוא חצי דתי וחצי חילוני, שנקרא "המשותף". העניין הדתי מעניין גם בהקשר של הסדר, וליל הסדר. ולכן הספר יצא לקראת בואו (בהוצאת כתר), "כי באופן כללי לחיות במסגרת הלכתית זה לחיות במסגרת יותר מסודרת. ולמרות זאת, דן, בן הזוג שלי, שבא מרקע לגמרי חילוני, הרבה פעמים מעמיד אותי על הבלגן שאני עושה בהפרדה בין בשרי וחלבי בבית".
לזכותה של צרפתי ייאמר שהיא לא מובילה את הקורא למסקנה בשבחי הבלגן. "הכאוס ופריצת הגבולות הם מרכיבים הכרחיים ליצירה, לחופש, לחיים. בלעדיהם העולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי", היא כותבת, ומיד בעמוד אחר כך, היא מוסיפה "אבל למען הגילוי הנאות, אני די בטוחה שיש גם הרבה מהפכות ותגליות שהוחמצו בגלל בלגן. תגליות שאולי היו הופכות את העולם למקום טוב יותר, אם ההוגה שלהן היה קצת יותר מסודר. ונגיד מגבה את המחשב או שומר את הקובץ לפני הפסקת חשמל, או רושם את המרכיבים, או לא זורק לפח בטעות את המתכון הסודי עם ערימת דואר הספאם שהיתה על השולחן".
אז את עדיין מתלבטת באיזה צד היית רוצה להיות, של הסדר או הבלגן?
"בסופו של דבר אני חושבת שהייתי רוצה להיות מסודרת".