המחיר הבריאותי של חוסר האמון

"שתי טיפות", זהו שמו של קמפיין משרד הבריאות לחיסון ילדים נגד מחלת הפוליו, שחזרה לארץ. שובה של המחלה הוא בגדר אירוע מביש לישראל: תחלואת פוליו מאפיינת את המדינות הנחשלות בעולם. מאז 1988 לא נרשמה אצלנו תחלואת פוליו, למעט גילוי הנגיף במי ביוב ב־2013, אז יצא משרד הבריאות, בראשות השרה יעל גרמן והמנכ”ל רוני גמזו, במבצע מוצלח לחיזוק החיסון. העובדה שהאו"ם רשם את ישראל כמדינה שהמחלה קיימת אצלה היא אות קלון לבכירי משרד הבריאות - מהשר ניצן הורוביץ, דרך המנכ"ל נחמן אש ועד לראש שירותי בריאות הציבור ד''ר שרון אלרעי פרייס.

מנכ"ל משרד הבריאות נחמן רש ושר הבריאות ניצן הורוביץ | צילום: דנה קופל, קובי קואנקס

כיצד נפלו חומות ההגנה נגד הנגיף? במשרד הבריאות נוטים להאשים כתות של מתנגדי חיסונים. תופעה זו מאפיינת את התנהלות בכירי המשרד בשנתיים האחרונות: להעביר את האחריות למישהו אחר. אך זה רחוק מהמציאות, הכתות קיימות 30-20 שנה, אך ילדים חולים בפוליו יש רק עכשיו. מה שהשתנה הוא האמון של האזרחים בבכירי המשרד. אירועים כמו ריצת האמוק לחסן ילדים נגד הקורונה, תוך הפחדת ההורים והאשמתם כמחוללי המגפה, אף שהטענות הללו התבררו כבר בזמן אמת כלא נכונות, גבו מחיר מאמון הציבור. כשאלרעי פרייס אמרה לפני שלושה שבועות כי "יש עלייה בסירוב לחיסוני שגרה לילדים", כדאי לעדכן אותה שייתכן שהיא קשורה לתופעה שבה יותר הורים פחות מוכנים להקשיב לה ולעמיתיה כשזה נוגע לילדים שלהם.

כעת הישראלים חוששים מחיידק הסלמונלה בשוקולד, אף שנגיף הפוליו מסוכן ממנו בהרבה. אבל הפוליו, להבדיל מהסלמונלה, קשור לילדים ולחיסונם - פעולה שהפכה בשנתיים האחרונות לנושא טעון. משרד הבריאות חייב להתעורר. השימוש של המשרד בקורונה כמסך עשן לצורך הסתרת בעיות מערכת הבריאות - כבר לא עובד. צריך להתחיל לפרק את המערכת המסואבת של יחצ”נים ומטות שהוקמו לכבוד הקורונה ולחזור לטפל בבעיות האמיתיות והשגרתיות של אזרחי ישראל.