בעל חברה שנסגרה לפני 20 שנה ונדרש לשלם לרשם החברות - ערער לעליון
בדצמבר קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א כי בעל החברה יחויב לשלם לרשם החברות חוב של אלפי שקלים אותו צברה החברה לאחר שלא הגיש בקשה רשמית לפירוקה עד 2021. לפי הערעור, מדובר ב"'רעידת אדמה' עבור יזמים בעסקים קטנים ובינוניים. זו לא היתה כוונת המחוקק"
בעל חברה שנסגרה לפני כ-20 שנה וחויב לשלם חוב לרשם החברות הגיש השבוע ערעור לבית המשפט העליון.
מדובר בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מדצמבר, במסגרת בקשה שהגיש נאמן החברה בה ביקש לחייב את בעל השליטה בכלל חובות החברה שנסגרה ב-2003 בסך כ-24 אלף שקל, אלפים מתוכם לרשם החברות, לאחר שלא הגיש בקשה רשמית לפירוקה עד אוגוסט 2021. הבקשה התבססה על עילה חדשה (סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום) שנכנסה לתוקף ב-2019 במסגרת חוק חדלות פירעון. לפי עילה זו, במקרה שמנהל החברה לא נוקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות פירעון, רשאי בית המשפט להורות כי יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושים בשל מחדלו.
שופט המחוזי חגי ברנר קבע כי ברור שלא ניתן לייחס לבעל החברה אחריות מכוח עילה זו בגין התקופה שקדמה לכניסתו של החוק לתוקף, משום שהחוק שנכנס לתוקף רק ב-2019 אינו חל בדיעבד. אולם, השופט ברנר קיבל את עמדת בא כוח הנאמן, עו"ד שלי נחום ממשרד נחום, גולדמן כהן ושות', לפיה יש מקום לברר את אחריותו של בעל החברה לגידול בחובותיה של החברה מאז נכנס החוק לתוקף, בספטמבר 2019. זאת, משום שהבקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה הוגשה רק באוגוסט 2021 – כלומר, בחלוף שנתיים מאז נכנס החוק לתוקף.
השופט ברנר קבע כי "ברור שאילו הגיש המשיב (בעל השליטה בחברה - ל"ד) בקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה כבר בספטמבר 2019, הוא היה מונע בכך את גידולו של החוב בגין אגרת רשם החברות שהיא אגרה שנתית. מדובר בחוב שהולך ומצטבר מדי שנה בשנה, ואשר הדרך היחידה לעצור אותו היא באמצעות הגשת בקשה לפתיחה בהליכים. בנסיבות אלה יש מקום להטיל על המשיב אחריות בגין חובות האגרה לרשם החברות שהצטברו מאז ספטמבר 2019 ועד אוגוסט 2021, וחובות אלה בלבד, וכך אני מורה".
במסגרת הערעור שהגיש לבית המשפט העליון בעל החברה לשעבר באמצעות משרד עורכי הדין איתן לירז ושות' ומשרד עורכי הדין אסף גולד ושות', הוא ביקש לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א. עוה"ד איתן לירז ויעד רותם ממשרד איתן לירז ציינו בערעור כי פסק הדין "קבע תקדים שהוא בבחינת 'רעידת אדמה' ממש עבור יזמים בעסקים קטנים ובינוניים". לדבריהם, "פסק-הדין מטיל עליהם חובה חדשה – לפעול לפירוק החברה במקרה של חדלות פירעון, ובנוסף מטיל תוצאות קשות על בעלי החברה - למשל, אחריות אישית לריבית המצטברת על כלל חובות החברה החל ממועד קריסתה. לעמדתנו - זו לא היתה כוונת המחוקק, ומטרת הערעור למנוע את אותה 'רעידת אדמה' משפטית שהשלכתה רוחבית במשק ועשויה להשפיע על אלפי יזמים".
בין השאר נטען בערעור שהוגש לעליון כי בית המשפט המחוזי התעלם מהעובדה שבפברואר 2019 פעל המערער, טרם נשללה סמכותו כדירקטור, ודאג לכניסת החברה לפירוק מרצון. זאת, לאחר שנועץ בעורכי-דין מומחים שהמליצו לו לנקוט במהלך זה. "הכיצד ניתן להלום מצב שבו מוטלת אחריות אישית על נושא משרה אשר פעל כמצוות סעיף 288 ונועץ בעורכי-דין מומחים; ועל-פי עצתם יזם (!) הליך פירוק מרצון להקטנת חובות התאגיד". עוד נטען כי "הטלת החובה להביא לפירוק 'חברת אפס' כרוכה בנטל כספי. הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים אינה מהלך שהדיוט יכול לעשות, והוא נדרש לכל הפחות לשכור עורך-דין".
עו"ד שלי נחום, בא כוח הנאמן, מסר בתגובה: "פסק דינו של בית המשפט המחוזי ראוי, נכון ומאוזן, כך שסיכויי הערעור נמוכים. הנאמן שוקד בימים אלו על תגובה לערעור גופו".