רשות האוכלוסין וההגירה – חישוב מסלול מחדש

כולנו עדים לשינויים והתמורות שהביאו איתן תקופות הסגר בעת מגפת הקורונה. אולם, ניצנים של תובנות כי ההתנהלות מול משרדי הממשלה השונים חייבת להתאים את עצמה לעידן הדיגיטלי, החלו לצוץ עוד קודם לכן.

בין אם מתוך מחשבה ירוקה על קיימות וחיסכון בערמות נייר ובין אם מתוך ניסיון לייעל את עבודת הפקידים, בכדי להגדיל את יכולת הספיגה ותפוקת המערכת.

תהליכי הטרנספורמציה הדיגיטלית הביאו להשתכללות המערכות והנגשתן לציבור, שירותים בירוקרטיים מורכבים הוחלפו בשירותים הניתנים בקלות, באופן מקוון ובפשטות. מאחורי המקלדת הכול קורה ודומה כי אנשים נהיו מתוחכמים יותר עם בקשות מורכבות יותר. כך, אלו שבעבר נרתעו מפניה לרשויות, כיום לא מהססים לפנות לקבלת שירותים ממשלתיים, מבררים, שואלים, מגישים בקשות, מערערים ומשיגים על החלטות.

מנהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה היה הכוח החלוץ, שנרתם למעבר לעולם הדיגיטלי והחל להחליף את ההליך המסורבל של הגשת בקשות, קביעת תורים, הגשה פיזית של ניירת אין סופית והמתנה מתמשכת של שבועות ארוכים לקבלת החלטה, בשירות מקוון להגשת בקשות להיתרי העסקה.

בכך הצליח מנהל עובדים זרים לממש את מהות שמו הקודם במתן שירות למעסיקים, ולייעל את עבודתו באופן דרמטי, שאפשר מתן החלטות והנפקת היתרי העסקה בתוך ימים ספורים בלבד.

אז, הגיעה תקופת הקורונה אשר אילצה אותנו להסתגל לריחוק חברתי, אך חשוב מכך אילצה את משרדי הממשלה להבין שאפשר לוותר על הצורך הבלתי מוסבר להביא מאות אנשים למשרדי ממשלה צפופים, לעמידה ארוכה בתור, רק כדי להגיש בקשה שבמהותה לא מצדיקה נוכחות פיזית של המבקש.

תקופה זו, הגיעה בד בבד, עם שינוי ארגוני מבורך במנהל האוכלוסין, במסגרתה נוכחה הרשות והבינה כי מתן שירותים בדרך מיושנת גוזל זמן רב, הן מהפקידים והן ממבקשי השירות, וכי אולי הגיעה העת להשתחרר מהקיבעון ולאמץ את העידן הדיגיטלי החדש.

בשורה של מהלכים יוצאי דופן שתחילתם בהגשת בקשות מקוונות למתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים, נערך שינוי במבנה הארגוני של מנהל האוכלוסין שכלל, בין היתר, הפיכת הדסקים האזוריים במטה לדסקים ייעודים המתמחים בתחומים מקצועיים ספציפיים, חלוקה מחודשת של הלשכות ופריסתן למחוזות, מינוי מנהלי מחוזות שלצידם יועצים משפטיים ייעודיים המנחים את הלשכות אשר בתחום אחריותם.

עו"ד יעל דולב ועו"ד אמיר טויטו | צילום: נמרוד קפלוטו

אולם שינויים אלו הביאו למצב בו ההליכים אכן מתייעלים, אך שרידים של הרגלים ישנים, תפיסה ארכאית וחבלי לידה שטרם נותקו לגמרי, פוגמים בהשלמת התהליך. כך לדוגמה:

• הגשת בקשה למעמד מכוח זוגיות אכן נעשית באופן מקוון, אולם לאחריה נדרשים המבקשים להמתין חודשים ארוכים לתור בלשכה, ולהתייצב כשהם מצוידים בכל המסמכים, הטפסים והניירת המודפסת כדי להגישם לתיק בקשה פיזי (שאינו ממוחשב), כאשר למעשה עד למועד זה כלל לא החל הטיפול בבקשתם.

• עבודת הדסקים במטה הרשות הפכה מקצועית, כאשר כל דסק מייעץ ומנחה את כלל הלשכות בנושאים ספציפיים שבתחום מומחיותו. כך, מחד באה לידי ביטוי מדיניות אחידה וטיפול אחיד בכל לשכה, לא משנה באיזו עיר היא ממוקמת. מאידך, עולים מקרים בהם נראה שהדסקים מקובעים על גישות ושיטות עבודה מיושנות, כך שעצם התערבותם דווקא מעכבת את התקדמות ההליך. כלומר, הליכים שהיו מלכתחילה פשוטים וברורים הופכים למורכבים, מסורבלים וארוכים, ועולה תחושה של חוסר הבנה בתחום הגורמת לניסוי ותהייה על חשבון המבקש, או למצב בו הדסק מייצר הליכים נוספים ומיותרים רק כדי להצדיק את הצורך בו ובקיומו.

• בפן החיובי, בעבר ניתנו החלטות מנהליות קצרות, לאקוניות, שמורכבות בעיקר מפירוט עובדתי מיותר והחלטה שמתמצה בקביעה שטחית כגון: "לאור האמור לעיל הבקשה נדחית", ללא נימוק אמיתי של טעמי הדחייה; החלטות שהחטיאו את טעמי הבקשה והצריכו פנייה לערכאות שיפוטיות כדי לזכות בבחינה עניינית ומעמיקה. זאת, לרוב מתוך היעדר הכוונה, ידע או ניסיון בתחום, היעדר יכולת וזמן להתנסחות נכונה או למתן נימוקים המבהירים את הבסיס להחלטה. כאן עשויה להתבטא תרומתם של מנהלי המחוזות והיועצים המשפטיים הייעודיים שמונו, אשר תפקידם להנחות לעבודה בהתאם לנהלים ומתן החלטות מנהליות מנומקות כנדרש, כך שניתן לקוות כי לא יינתנו עוד החלטות לאקוניות שאינן תכליתיות ואינן תואמות את הנהלים או המדיניות.

• הנפקה וחידוש דרכונים הייתה תמיד סאגה נוראית, שראשיתה בתמרונים לאיתור תור קרוב למועד 'הגיוני'. במהלך השנתיים של מגפת הקורונה, נחסך תענוג זה מהבריות, אשר אפסנו את דרכוניהם וכבשו את רצונותיהם לטייל בעולם. תקופה זו 'התפוצצה' לכדי עונת קיץ אחת, בה כמעט כל עם ישראל ביקש לצאת לחופשה בחו"ל, וכמו תמיד, אנשים נזכרו לבדוק את תוקף הדרכון רגע לפני הטיסה, אלא, שבפעם הזו נדרשו באחת כל חידושי הדרכונים של השנתיים האחרונות. באיחור קל, השכילה הרשות לזהות את מצוקת הנפקת הדרכונים הממשמשת ובאה, ופתחה מרכז ייעודי להנפקת דרכונים זמניים במרכז "אלבר" בבני ברק, אשר פעל במרץ בחודשי הקיץ כדי לעמוד בדרישות מבקשי הדרכונים.

אולם, משנגמרה עונת הקיץ סגר מרכז "אלבר" את שעריו והציבור הופנה חזרה להליך הבעייתי והמסורבל, במסגרתו נכון להיום, זמן ההמתנה לתור במערכת עומד על לא פחות מ- 11 חודשים(!). זאת, חלף האפשרות להמשיך להפעיל את מרכז "אלבר", שבו כבר ממילא קיימות המערכות, התשתיות והעובדים המוכשרים בהליך הנפקת דרכונים, דהיינו, להמשיך להפעיל את מרכז "אלבר" כמרכז ארצי להנפקת דרכונים ביומטריים, בכך להקל על העומס בלשכות האזוריות המטפלות גם בשלל שירותים אחרים.

מנהל עובדים זרים לא שָׁקַט אֶל שְׁמָרָיו ובשיתוף פעולה עם מנהל אוכלוסין, המיר גם את שלב הגשת הבקשות למתן אשרת למומחים זרים לדיגיטלי, כולל הנפקת רישיונות באופן מקוון- בכך למעשה אף נחסך הצורך בהגעה למשרדי הרשות להדבקת הוויזות בדרכוני המומחים הזרים.

לסיכום, מנהל האוכלוסין ומנהל עובדים זרים עמלים על 'עדכון גרסה' מבורכת המעידה על שינוי תפיסתי וכניסה הדרגתית לעולם הדיגיטלי, יחד עם זאת, על רשות האוכלוסין וההגירה לנער מעליה את הגורמים המעכבים, לאמץ גישות ותפיסות מתאימות ולאפשר את המשך השינוי המבורך לכלל השירותים הניתנים על ידה, ויפה שעה אחת קודם.

יעל דולב היא ראש מחלקת דיני עבודה במשרד גרוס ושות', אמיר טויטו הוא עו"ד במשרד ולשעבר עו״ד מייצג בלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה.

d&b – לדעת להחליט