המדינה מאותתת: חיסכון לטווח ארוך צריך להיות בשוק ההון

רשות שוק ההון פרסמה שלשום טיוטת חוזר שלפיה מסלול ברירת המחדל בתוכנית חיסכון לכל ילד יעודכן למסלול בסיכון מוגבר לעומת סיכון נמוך כיום. בשלב זה, מדובר בטיוטה שפתוחה להערות הציבור לפני שהרשות תפרסם את הנוסח הסופי של ההנחיות.

לפי תוכנית חיסכון לכל ילד, שהחלה ב־2017, המדינה תפקיד עבור כל תינוק שנולד 52 שקל בחודש בתוכנית חיסכון עד לגיל 18, וההורים יכולים להכפיל את החיסכון אם יקצו 52 שקל נוספים מקצבת הילדים שלהם אל תוכנית החיסכון. המשמעות היא שעד גיל 18 ייחסך לכל ילד סכום של כ־11 אלף שקל (לפני התשואה שתצטבר).

את הכסף ניתן להפקיד בכמה מסלולים. המסלול הסולידי ביותר הוא פיקדון בנקאי, שבו יש כמה אפשרויות לפי סוג ההצמדה של הריבית. לחלופין, ניתן להפקיד את הסכום בקופות גמל להשקעה אצל אחד המוסדיים, וגם שם ניתן לבחור מסלול בהתאם לרמת הסיכון. במידה שההורים לא בוחרים מסלול לחיסכון, ביטוח לאומי מעביר את הכספים לקופות גמל ברמת סיכון נמוכה, שהיא מסלול ברירת המחדל.

ואולם כאמור, כעת המדינה מבקשת לשנות את מסלול ברירת המחדל לכזה שבסיכון גבוה, קרי מסלול שבו ההשקעה במניות גבוהה יותר. לשינוי מסלול ברירת המחדל יש משמעות, שכן לפי נתוני ביטוח לאומי מתוך היקף התוכניות בחיסכון לכל ילד הפעילות נכון לשנה שעברה, רק ב־65% בחרו ההורים את המסלול, ובאלה שלא נעשתה בחירה הכספים הועברו למסלול ברירת מחדל.

ההחלטה להגביר את רמת הסיכון של מסלול ברירת המחדל נעשתה לאחר כמה מחקרים שבוצעו במשרד האוצר ובביטוח לאומי, שמהם עלה כי יש פער משמעותי בין התשואות של המסלולים הסולידיים לאלה שברמת סיכון גבוהה. פערים אלה מגיעים לכמעט פי 3 ברמת התשואות, וכאשר מדובר בחיסכון לטווח ארוך של 18 שנה לפחות, הפערים האלה דרמטיים.

בנוסף, מחקר שנעשה בעבר בביטוח לאומי מצא כי דווקא אוכלוסיות מוחלשות נוטות יותר לבחור חיסכון שמניב תשואות נמוכות. מהנתונים עלה כי בעוד בחמישון התחתון מבחינת ההכנסות 29% בוחרים בקופות גמל, בחמישון העליון של ההכנסות בוחרים 61% מההורים במסלול של קופות הגמל. המשמעות היא שנוצר פער בכספים שנחסכים בממוצע לילדים בחמישון העליון לעומת התחתון - כך שהתוכנית הזו שמטרתה לצמצם פערים עלולה דווקא להרחיבם.

זאת ועוד, בעוד בחמישון העליון של ההכנסות רק 22% מההורים לא בוחרים במסלול לילדיהם - וכתוצאה מכך הכסף מופקד במסלול ברירת מחדל - בחמישון התחתון כבר מדובר על 43% מההורים, ולכן הגברת הסיכון במסלול ברירת המחדל יכולה להיות כלי יעיל לצמצום הפערים בחיסכון שיצטבר לילדים מהשכבות השונות.

עם זאת, חשוב לציין כי מאז החלה לפעול תוכנית חיסכון לכל ילד, המגמה היתה ברורה: הריבית במשק היתה אפסית, וכתוצאה מכך גם הריבית בפיקדונות היתה נמוכה, ושוקי ההון היו חיוביים והניבו תשואות מצוינות ברוב השנים. כעת המגמה השתנתה: הריבית עלתה בחדות בחודשים האחרונים, וצפויה להמשיך לעלות, כך שהפיקדונות מתחילים להניב תשואות טובות יותר, והשווקים בשלב זה תנודתיים למדי - כך שקופות הגמל במסגרת תוכנית חיסכון לכל ילד הניבו בממוצע תשואה שלילית של 3.6% ב־12 החודשים האחרונים.

אז נכון, עדיין כשמדובר בהשקעה לטווח ארוך כמו תוכנית חיסכון לכל ילד, נכון יותר להיות באפיקים בסיכון גבוה (ולהוריד אותו כאשר מתקרבים למועד משיכת הכספים), אך התזמון להגברת רמת הסיכון במסלול ברירת המחדל, דווקא עכשיו, אינו אידיאלי.

המהלך של הגברת רמת הסיכון במסלול ברירת המחדל מצטרף למהלך נוסף שהובילה המדינה בשנה האחרונה להסטת חסכונות הציבור בשוק ההון: בתחילת אוקטובר תסתיים תוכנית המדינה להנפקת אג"ח מיועדות. המשמעות היא שבעוד כיום 30% מכספי הפנסיה מושקעים באג"ח מדינה ייעודיות בתשואה לא מבוטלת של 4.8% צמוד מדד, הן יעברו בהדרגה להשקעות בשוק ההון (ובמקביל המדינה תציע מנגנון להבטחת רצפת תשואה של 5.15% ריאלי). כמובן שהיקף הכספים בחיסכון לכל ילד נמוך משמעותית לעומת כספי הפנסיה, אבל המסר של המדינה דומה: בחיסכון לטווח ארוך, תנתבו יותר כספים לשוק ההון.