המלחמה בעזה היא רק חלק מהחדשות הרעות לליברליזם

השיר "Things can only get better" נחשב מעין המנון לשנות ה-90. הוא יצא ב-1993, ארבע שנים לאחר נפילת חומת ברלין והפך לפסקול המושלם לעשור שבו הסתיים האפרטהייד, הדמוקרטיה הגיעה למזרח אירופה, השלום הגיע לצפון אירלנד והסכמי אוסלו הבטיחו לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בשנות ה-90 רוח התקופה צידדה בעושי שלום, דמוקרטיים ובינלאומיים. היום אלו הם הלאומנים, מחרחרי המלחמות ומפיצי תיאוריות הקונספירציה שמקבלים את התמיכה.

קיים חשש מתגבר שרוסיה תזכה ביתרון השנה במלחמתה נגד אוקראינה. במזה"ת, האופטימיות הטנטטיבית שטופחה הודות להסכמי אברהם בין ישראל והאמירויות התרסקה על ידי מתקפת החמאס והתגובה הישראלית. מלחמה נרחבת יותר במזה"ת נראית כבעלת סבירות גדולה יותר מאשר תחיית הסכמי השלום.

בארה"ב כהונתו של ג'ו ביידן כנשיא בצרות גדולות. דונלד טראמפ הוא המועמד המוביל לפי חברות ההימורים לזכות בנשיאות ב-2024. לפי הסקרים האחרונים הוא מוביל בבטחה במרבית המדינות המתנדנדות שיקבעו את גורל הבחירות.

כל ההתפתחויות השליליות הללו תורמות לאווירה הפוליטית הקודרת ברחבי העולם, ומזינות אחת את השנייה.

המלחמה בעזה אילצה את ארה"ב להעביר זמן ומשאבים מאוקראינה. בחלק מהמקרים, יש תחרות ישירה על התחמושת. לאוקראינה יש מחסור חמור בפגזים וכעת היא מתחרה בישראל על האספקה הדלילה. בדומה, מערכות להגנה אווירית נחוצות גם על ידי אוקראינה וישראל.

התמיכה הרעועה באוקראינה שהמערב הצליח להשיג נפגעה אף יותר מהזעם על התמיכה האמריקאית בישראל. הניסיונות לקדם את הטענות על כך שרוסיה מבצעת פשעי מלחמה באוקראינה נתקלים כעת בהאשמות מחודשות על מוסר כפול.

ההתפתחויות הללו הגיעו כשמאמצי המלחמה של אוקראינה לקראת קריסה, זאת לאחר שמתקפות הנגד שיזמה הממשלה האוקראינית נכשלו ברובן.

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי אמנם דחה בכעס את הטענות שהמלחמה נקלעה למבוי סתום. אך למעשה ההערכות לכך עלולות להתגלות כאופטימיות מדי. רוסיה הפכה עצמה לכלכלת מלחמה וקרוב לוודאי שבשנה הבאה יגדל אף יותר היתרון שלהם מבחינת כמות תחמושת ומספר חיילים, ובחודשים הקרובים הכוחות הרוסיים כנראה יכו שוב בערים האוקראיניות והתשתיות.

אוקראינה החבוטה ממשיכה להיות תלויה בתחמושת ובסיוע הפיננסי ממדינות המערב, אך התומכים של קייב לא הצליחו להגדיל את ייצור הנשק כך שישתווה למכונת המלחמה הרוסית. בינתיים, המימון המתמשך לאוקראינה נתקע בקונגרס האמריקאי לאחר שהרפובליקנים התומכים בטראמפ התנגדו למלחמה.

לוולדימיר פוטין יש לא מעט סיבות להמשיך להילחם בחוזקה בשנה הקרובה, זאת בהתחשב בסבירות הגדלה שטראמפ ישוב לבית הלבן וינטוש את אוקראינה לגורלה.

הסבירות לניצחון של טראמפ עלתה בגלל המלחמה בעזה. ביידן זקוק למצביעים צעירים, פרוגרסיבים ולערבים ממוצא אמריקאי שיצביעו עבורו, אך רבים מהם זועמים על תמיכת הממשל בישראל. אם הפרוגרסיבים יעדיפו להישאר בבית או להצביע למועמדים שוליים, טראמפ עלול להשיג את הרוב הנדרש.

זה יהיה כמובן אבסורדי אם הסנטימנט הפרו פלסטיני הוא שיחזיר את טראמפ לבית הלבן. הנשיא לשעבר מאיים שוב לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב, אך ההיסטוריה מלאה באירועים אבסורדיים מסוג זה.

תשומת הלב העולמית במתרחש בעזה עוזרת לספק כיסוי להפרות אחרות של זכויות אדם. בשבועות האחרונים בוצעו גירושים המוניים במדינות כמו פקיסטן, סודן ונגורנו-קרבאך.

בעיות דחופות אחרות גם בסכנה להתעלמות. שינוי האקלים הוא גרוע מתמיד, אך כנס COP28 שיוצא לדרך בהמשך החודש בדובאי, המנהיגים יהיו מוטרדים יותר מהמתרחש בעזה.

סין עלולה להריח הזדמנות לנוכח ההתפשטות האמריקאית בעולם ואי היציבות הביתית. יש כעת כמה סימנים טנטטיביים לגישושים בין סין וארה"ב, אך התמונה הגדולה נותרה כזו שבה סין נחושה להחליף את ארה"ב כמעצמה השלטת באזור הפסיפיק וייתכן גם בעולם כולו.

המוקד העיקרי בשאיפות של שי ג'ינפינג הוא טייוואן. הפרשנים בוושינגטון מאמינים שהוא הודיע לצבא הסיני להתכונן לפלוש לאי עד 2027. בניסיון להניא את סין התחייב ביידן פעם אחר פעם להגן על טייוואן, אך ארה"ב מוסחת ומפולגת ושי יכול למצוא הזדמנות להגדיל את הלחץ על האי בשנה הקרובה. בכך יתווסף משבר ביטחוני במזרח אסיה למשברים המתמשכים באירופה ובמזה"ת.

במבט לאחור, נשמע הולם שהשיר Things can only get better הוא של להקה בשם D:Ream. שלושים שנה עברו מאז שהשיר יצא ונראה שהחלום בהחלט הסתיים.

זה פטליסטי מדי לומר שאנחנו כעת בעידן שבו הדברים רק יכולים להפוך גרועים יותר, אך זה רק ריאליסטי להבין שהמגמות החזקות ביותר בעולם שליליות וצוברות תנופה.