המשקיעים ברחו מקרנות האג"ח והפסידו את העליות

למרות שהאינפלציה הוסיפה להרים ראש, ריבית בנק ישראל עלתה ב־1.5% מתחילת השנה, והחששות מההפיכה המשטרית היו בשיאם, שוקי האג"ח סיימו את המחצית הראשונה של השנה בתשואה חיובית. באג"ח הממשלתיות היתה עלייה של 1.8% במדד תל־גוב צמודות, ו־0.8% באג"ח הממשלתיות השקליות, אך במדדי האג"ח הקונצרניות מדובר כבר בתשואות נאות יותר. מדד תל בונד 60, הכולל את 60 האג"ח הקונצרניות הגדולות, עלה ב־3.1% תוך חצי שנה. באג"ח בסיכון גבוה התשואות היו גבוהות יותר: תל בונד תשואות טיפס ב־6.4% מתחילת השנה, ותל בונד צמודות A עלה ב־5.7%.

ישראל מפגרת לעומת העולם בתשואות המדדים בשוק המניות, בעיקר בשל החששות מההפיכה המשטרית. כך למשל מדד ת"א 125 ירד ב־1.4% מתחילת השנה לעומת עלייה של יותר מ־10% ב־S&P 500. אולם דווקא בשוק האג"ח ישראל הציגה ביצועים דומים ולעתים אף טובים יותר. כך למשל קרן הסל הגדולה AGG, המהווה חשיפה מרכזית לשוק האג"ח בארה"ב, עלתה ב־2.5% מתחילת השנה, וקרן הסל LQD המשקיעה באג"ח קונצרניות בארה"ב עלתה ב־3.9% מתחילת השנה.

אז איך יכול להיות שעם כל הסערות שהיו במחצית הראשונה של השנה, שוק האג"ח סיים בצורה חיובית? ראשית, העליות מגיעות אחרי ש־2022 היתה שנה גרועה בשוק האג"ח, והמדדים ירדו ב־5% עד 10%, כך שמדובר בתיקון מסוים. ועדיין, בחודשים אלה האינפלציה והריבית המשיכו לעלות, והיה חשש לדירוג האשראי של ישראל כך שאין זה טריוויאלי שבכל זאת מדדי האג"ח רשמו תשואה חיובית במחצית הראשונה של השנה.

נראה כי עדיין יש כספים בהיקפים גבוהים שמחפשים השקעות, כמו בשוק הפנסיה בו מופקדים מדי חודש מיליארדי שקלים. סכום זה עולה גם בשל צמיחת המשק וגם בשל ביטול האג"ח המיועדות שהמדינה הנפיקה בעבר, וששימש כמקור השקעה ל־30% מנכסי הפנסיה. אמנם המוסדיים מוציאים יותר כספים לחו"ל, אבל גם כדי לשמור על שיעור חשיפה דומה לשוק האג"ח המקומי הם צריכים להזרים אליו כספים בעקבות זרימת ההון אליהם.

מי שפספסו את התיקון החלקי שהיה בשוק האג"ח הם בעיקר המשקיעים הקטנים שנחשפים לשוק זה דרך קרנות הנאמנות. היקף הפדיונות מקרנות האג"ח במחצית הראשונה של השנה היה 17.4 מיליארד שקל. פדיונות אלה מצטרפים לפדיונות בסכום של כ־24.6 מיליארד שקל בכל שנת 2022. כלומר בסך הכל בתוך שנה וחצי נפדו מקרנות האג"ח יותר מ־40 מיליארד שקל, והיקף הנכסים התכווץ ב־24% ל־170 מיליארד שקל (פדיונות וירידת ערך).

אפשר להבין את התנהגות הציבור. תנאי המקרו השתנו בצורה חדה, וההשפעה על שוק האג"ח היתה הגיונית ולא נבעה מפאניקה. במקביל, עליית הריבית הביאה להיווצרותה של אלטרנטיבת השקעה סולידית – פיקדונות וקרנות כספיות. עד אפריל אשתקד מדובר היה במכשירים שהניבו תשואה אפסית, אולם בעקבות עליית הריבית אפשר לקבל בהם תשואה בטוחה של 4%-2%, והדבר קרץ למשקיעים רבים, בוודאי אחרי הנפילות בשווקים ב־2022. בדיעבד, המשקיעים היו צריכים להבין שאמנם המדדים ירדו אבל עכשיו רמת התשואות מפצה על הסיכון. במקום זאת, המשקיעים הלכו עם המגמה והקטינו את החשיפה לשוק האג"ח בצורה משמעותית.

מובן שאי אפשר להתעלם מכך שברקע היתה גם המהפיכה המשטרית והחששות מההשלכות הכלכליות שלה ומההשפעה על דירוג האשראי של ישראל. אלא שגם אם חששות אלה מוצדקים, עולה השאלה האם הפדיונות לא היו היסטריים מדי, שכן במבחן התוצאה משקיעים רבים פספסו את התיקון שהיה במחצית הראשונה של השנה.

זו אינה הפעם הראשונה שהלחץ של הציבור עולה לו ביוקר. בשיא משבר הקורונה, במרץ 2020, היו פדיונות מקרנות הנאמנות בהיקף של יותר מ־40 מיליארד שקל בתוך כמה שבועות וגם אז בתוך זמן קצר יחסית השוק תיקן את הירידות.

לא רק המשקיע הקטן לא זיהה הזדמנות, גם המוסדיים לא הסתערו על שוק האג"ח, ורובם לא הגדילו משמעותית את החשיפה. אולם לאור היקף הנכסים ההולך וצומח הם הזרימו ביקושים, בכדי לשמור על אותה רמת חשיפה. ואם בכל זאת נרצה לסיים במעט אופטימיות- אז אפיק שנהנה לפחות מכניסה של חלק מהכספים שיצאו משוק האג"ח הן קרנות המניות והאג"ח בחו"ל שגייסו 8.4 מיליארד שקל מתחילת השנה. העליות בשוקי העולם כמו גם היחלשות השקל הביאו לביצועים טובים של הקרנות הללו מתחילת השנה, שאף הגיעה לעתים לתשואה דו־ספרתית.