לקראת הפסיקה בהאג מחר: מהם הצעדים האפשריים נגד ישראל?

מחר ב-14:00 (שעון ישראל) אמור בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג להודיע על החלטתו בתביעתה של דרום אפריקה לנקוט בצעדים זמניים נגד ישראל עד ההכרעה בתביעה העיקרית – אישומה של ישראל בביצוע ג'נוסייד נגד הפלסטינים. הכרעה מהותית כזו יכולה ליפול אפילו בעוד שנים.

האפשרויות לצעדים זמניים נעות על הרצף בין שני הקטבים - שלא לחייב את ישראל בצעדים כלשהם עד להכרעה הסופית ועד, בקצה השני, לחייב את ישראל להפסיק לאלתר את המלחמה. לשני התרחישים סבירות נמוכה בגלל שהם נגזרים מסוג של וודאות לגבי התוצאה הסופית. נדמה שרוב השופטים לא מעוניינים להצטייר ככאלה שכבר אימצו עמדה סופית ולכן הצעדים הזמניים ינועו על הקשת שבין שני הקטבים.

התוצאה הסבירה לפיכך תהיה קריאה לישראל - במסגרת הצעדים הזמניים - להחיל על עצמה את ההגבלות הבאות: להיצמד לדיני הלחימה, להימנע ככל שניתן מפגיעה בבלתי מעורבים ולשמר ולהרחיב מסדרונות הומניטריים לרצועה.

מעניין יהיה לראות אם ההחלטה הזמנית תתייחס לשלוש נקודות אלה: ראשית, נסיבות פתיחת המלחמה. האם בית הדין יכיר בלגיטימיות של הפעולה הישראלית - כפעולה שמוגנת תחת הזכות הבינלאומית להגנה עצמית שנקובה במגילת האו"ם. שנית, האם בית הדין יכיר בפשעי המלחמה שביצע החמאס למרות שפורמלית הוא אינו כפוף לבית הדין. דווקא הטבח שביצע החמאס ב-7 באוקטובר בנשים וילדים בגלל היותם יהודים קולע יותר להגדרת ג'נוסייד. וכמובן, פעילותו השוטפת של ארגון הטרור, בהיטמעות ובירי ללא אבחנה על אוכלוסייה אזרחית שהוא מבצע מתוך מוסדות ותשתיות אזרחיות בעזה הם פשעי מלחמה מובהקים. בנוסף, אין פשע מלחמה אכזרי יותר מחטיפת תינוקות, ילדים, נשים וקשישים והחזקתם בתנאים קשים ומחוץ לביקורת הצלב האדום. חלק מתגובתה הקשה של ישראל נגזרת מחובתה לדאוג לאזרחיה אלה, חובה שאף מדינה בעולם לא הייתה מתנערת ממנה וניתן לשער שגם דמוקרטיות היו נוקטות יד קשה ביותר בנסיבות דומות.

ושאלה שלישית, האם בית הדין יחליט שאין לו סמכות לדון בתביעה, בגלל שדרום-אפריקה אינה "צד לסכסוך" עם ישראל כנדרש להפעלת הליך. דרום אפריקה נשענת כאן על הערך האנושי הגלובלי שמחייב כל מדינה, גם כזו שאינה צד ישיר לסכסוך, להזדעק ולמנוע ג'נוסייד. אם כך, יש למתוח את הטענה האוניברסלית הזו גם על החמאס למרות שאינו חתום, כמו ישראל, על אמנת בית הדין הבינלאומי. החמאס הוא גם ישות מדינית שפועלת במרחב הבינלאומי, בדרום אפריקה למשל.

השופטים: 17 שופטים ישבו בדין. 15 חברי ההרכב הקבועים ושני נציגי הצדדים. מצד ישראל ישב על הכס פרופ' אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון ומשפטן בעל מעמד בינלאומי. קשה להעריך אילו מהשופטים יפסקו לפי תכתיב מדינותיהם ואילו יפעילו שיקולים עצמאיים ויכריעו את הכף לפי הטיעונים המשפטיים והעובדתיים שהוצגו להם.

האכיפה: סמכות האכיפה של החלטות בית הדין היא בידי מועצת הביטחון. לישראל, יש לקוות, מובטח הווטו האמריקאי.

ההשלכות: ככל שהפסיקה תהיה לרעת ישראל, היא עלולה להיחשף לצעדים גם מצד מדינות ידידותיות. סכנה נוספת עלולה להיות חשיפה של מדינאים וקצינים ישראלים לסמכויות שיפוט אוניברסלי במדינות שנוטות ל"אקטיביזם תביעתי בינלאומי" כמו בריטניה, ספרד ובלגיה שבהן כבר הותנעו מהלכים משפטיים נגד בכירים ישראלים ונבלמו בזכות המאמצים המשפטיים של ישראל. בזכות הצלחתה להוכיח שהיא נלחמת תחת דיני המשפט הבינלאומי וכי מערכת המשפט שלה עצמאית ומבקרת את ניהול הלחימה.