האמנית נועה קלגסבלד מגיעה ללונדון בזכות לוד

אשה נכנסת לחדר הלבשה של קבוצת כדורגל שכולה גברים. הדרמה והמתח מיד מורגשים. האשה היא נועה קלגסבלד, צלמת ואמנית (31), אוהדת שרופה של הפועל תל אביב מגיל 6 ("הבנות בכיתה חשבו שאני סתם אוהבת אדום"). קלגסבלד ביקשה לבחון נושאים שמרבים להעסיק אותה ביצירתה, כמו גבריות ויחסי שליטה ומגדר, אבל הרוויחה עוד ממד חשוב בדרך. הקבוצה המסוימת היתה הפועל בני לוד, שבה שיחקו יהודים וערבים — "חבר'ה טהורים אחד־אחד, אי אפשר לתאר כמה שהם אנשים טובים" — שהידרדרה לתחתית הליגה הנמוכה עד שבינתיים התפרקה בצו בית משפט.

קלגסבלד ליוותה את השחקנים על רקע הימים המתוחים של מאי 2021 ומבצע "שומר החומות", ויצרה איתם גוף עבודות — צילומים, וידיאו ומיצגים — שנועדו לבטא את הפסיפס האנושי בקבוצה ועושר הזהויות והמגזרים, עם דגש על מה שמחבר ומאחד ולא על מה שמפלג. היא קיבלה הזדמנות לספר סיפור שלא סופר על הספורט הישראלי. "הפכתי לחלק מהקבוצה, בקטע טוטאלי", היא נזכרת. "ספק מאמנת, נערת מים, קמע, משקיפה, שותפה, והלב שלי שם עד היום".

הכרזה של קלגסבלד לתערוכה. הספורטאים שיתפו פעולה | צילום: נועה קלגסבלד

ספק אם קלגסבלד ידעה כמה רחוק תביא אותה היוזמה האמנותית שהתחילה כפרויקט גמר בלימודיה ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון. "אולימפיה שלי", עבודה מתוך הפרויקט, כבר הגיעה לחלל החיצון עצמו, במסגרת הפרויקט "משימת רקיע" שבו איש העסקים איתן סטיבה, שטס לחלל, צירף למסעו יצירות של אמנים ישראלים. בימים אלה אותה עבודה עומדת בשפיץ של התערוכה הקבוצתית היוקרתית של מיזם "New Contemporaries", ומככבת על הפוסטר של התערוכה.

התמונה מתייחסת לציור האיקוני "אולימפיה" של אדואר מאנה, והיא חלק מסדרה של צילומים מבוימים שנועדו לשחזר סצנות וקומפוזיציות קלאסיות מתולדות האמנות: אחד הכדורגלנים נראה שוכב בה על מיטה בחדר ההלבשה ומחזיק זר פרחים בתנוחה "נשית".

המיזם, שמתקיים מ־1949, חושף פעם בשנה כישרונות חדשים, בוגרים טריים של בתי ספר לאמנות, ומצמיד להם ליווי של מנטורים־כוכבים. בין האמנים האחרים שהתחילו את דרכם במסגרת זו אפשר למצוא את דמיאן הירסט, דייוויד הוקני וקית' הרינג, פאולה ריגו ואחרים. "שמות שמפחיד אפילו להגיד בקול רם", אומרת קלגסבלד, שהיא הישראלית העשירית בלבד שנבחרה להשתתף במיזם ב־75 שנות קיומו.

קלגסבלד מתנדבת עתה בווליום גבוה במטה משפחות החטופים, ומודעת לרגישות היתרה וגם לאחריות הנלווית שבהצגת עבודה ישראלית בעת שעולם התרבות הבריטי בחלקו מפנה לנו עורף. "אני נציגה של ישראל בראש וראשונה", היא אומרת. "אבל טוב שעולה פה הנושא החשוב מתמיד של קיום משותף, של אנשים משני צדי הסכסוך שמאוחדים למען מטרה אחת. בספורט יש לך תחושה שאתה חלק ממשהו שבו כולם שווים ורוצים ביחד אותו דבר. יש מסרים שרק אמנות יכולה לקדם. אני באמת מאמינה שתמונה אחת שווה אלף מילים". אשר לעתיד היא אומרת שיש לה המון חלומות אמנותיים, וגם כל מיני דברים שמתחילים לבעבע ודיבורים על שיתופי פעולה מעניינים, "אבל החלום הכי גדול שלי כרגע הוא שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום".