הליצן הוא הרוצח: מופע מחול גרוטקסי אך מטריד

"הרעיון ליצירה 'Clowns' נולד משטות", אומר הכוריאוגרף והמוזיקאי חופש שכטר, אחד מיוצרי המחול המודרני הבולטים באירופה. "חשבתי שיהיה משעשע לעשות הריגות תיאטרליות על הבמה ולראות לאן זה הולך. אבל עם הזמן שאלתי את עצמי שאלות כמו למה זה משעשע? למה חלק ממעשי הליצנות הוא להרוג אחד את השני? היה בזה משהו משעשע ומטריד בו־זמנית. וכך גם המופע הזה — מהנה, מבדר וגרוטסקי, אבל יש בו גם משהו מאוד מדכא ומדאיג".

אחרי שצפה במופע כמה פעמים הבין שיש בו משהו לא גמור ואז יצר את חלקו השני של הערב, שנקרא “The Fix”. "הרגשתי שזה סוג של מראה שלנו. אנחנו מסתכלים על סרטים ורואים הרבה אלימות. זה מדאיג כמה אנחנו נהנים מלראות אלימות. עד כמה אנחנו מוכנים ללכת כדי להתבדר. ואז הבנתי שאני רוצה להביא זווית אחרת ואנרגיה רכה לבמה. לנסות ליצור תחושה של אופטימיות ותקווה, זה היה המניע". התוצאה השלמה היא "Double Murder", הבנויה משני קצוות: אם “Clowns” מתמקדת באנרגיות רעילות של אלימות, הרי ש”The Fix” מביאה לבמה אנרגיה שבירה של חמלה.

שכטר יגיע עם להקתו בחודש הבא (22-19 באפריל) לחמש הופעות של "Double Murder" במשכן לאמנויות הבמה, בית האופרה תל אביב. הוא כתב את המוזיקה ליצירה, שחלקה הראשון נוצר במקור עבור להקת נדרלנדס דאנס תיאטר (NDT), ומאז אף זכה לעיבוד טלוויזיוני שצולם ל־BBC. זו הפעם הראשונה שלהקתו של שכטר מופיעה בישראל מאז 2019, אז הציגה כאן את היצירה "גראנד פינאלה".

שכטר (47) נולד וגדל בירושלים, הוא גרוש ואב לשתי בנות, וחי כיום עם בת זוג בלונדון. "אנחנו גרושים בשמחה. גרים קרוב ואוכלים יחד בסופי שבוע". הוא החל לנגן בפסנתר בגיל 6 ובגיל 12 גילה את המחול דרך ריקודי עם ו"הורה אפרוחים" והמשיך ללימודים באקדמיה למוזיקה ומחול ירושלים. "נמשכתי למחול כי ראיתי בו דרך לפתוח את החיים בהרבה צורות, כולל לטייל בעולם. גם לא הרגשתי נוח בגוף שלי וראיתי בזה פוטנציאל להיפתח ולהרגיש נוח ומשוחרר יותר עם עצמי".

הוא רקד בלהקת בת שבע, למד תופים בפריז וב־2008 הקים את להקת המחול שלו שבסיסה בברייטון. שכטר ביים בבית האופרה קובנט גארדן, וב־2016 היה מועמד לפרס הטוני בברודוויי על הכוריאוגרפיה למחזמר "כנר על הגג". ב־2018 קיבל את תואר אביר מסדר האימפריה הבריטית על תרומתו לתרבות ולאמנות בממלכה. הבמאי הצרפתי יהודי סדריק קלאפיש הזמין בתקופת הקורונה את שכטר ולהקתו להשתתף בסרטו "בתנועה" שיצא ב־2022, שם הוא משחק את עצמו וגם כתב את המוזיקה לסרט.

בשפת התנועה שלו ניתן לזהות את המקורות שמהם צמח, מהריקוד המודרני ועד לתנועות הלקוחות מהפולקלור, וזה בא לידי ביטוי גם ביצירה הזו. לא פעם תוארה השפה שלו כשבטית אבל תמיד בעלת עוצמה ורגישות, בין שהיא מהירה וקצבית ובין שעדינה ואינטימית. בימים אלה הוא עובד עם הלהקה על מופע חדש שיעלה בבכורה בפריז בשנה הבאה.

הריאיון עם שכטר מתקיים יום אחרי המחאות וההפגנות שנערכו בלונדון נגד ההפיכה המשטרית. שכטר, שחי בעיר כבר יותר מ־20 שנה, מודאג מהמצב. "אני לא צריך לחיות בישראל כדי להיות מודאג ממה שקורה בה", הוא אומר, "זה ממש לא בראש החדשות פה, ובקושי אפשר לקרוא על זה באנגלית, אז אני קורא גם עיתונים ישראליים כדי לראות מה קורה. אני מנסה לקרוא כמה שיותר זוויות ודעות ולנסות להבין את האמת. אני לא מרגיש שאני מבין את זה לגמרי עד הסוף, אבל זה מדאיג".

חשבת פעם ליצור עבודה פוליטית?

"האם ישראלי יכול לעשות עבודה שהיא לא פוליטית? אני לא רוצה לעשות עבודה, שיש לה אג'נדה ואומרת 'אל תעשה את זה' או 'תצביע לזה'. התפקיד שלי הוא לשאול שאלות. יכול להיות שהשאלות שאני שואל נובעות מהאובססיביות שמושתתת בתוכי כי נולדתי בירושלים, וגדלתי במקום עם בעיות שלטון, כוח ומאבקים, אז אולי זה מבעבע. אלה שאלות שנובעות מהחוויה האנושית וקשורות בפוליטיקה אבל הן לא פוליטיות באופן ספציפי. זה חלק מהצורה שאני הורכבתי כבן אדם".

איך זה מרגיש להופיע בישראל?

"בכל פעם שאני מגיע לכאן אני מרגיש כמו בר מצווה. זה כמו חיים שכאלה, פוגשים את כולם — המשפחה, החברים מהאקדמיה, החברים מבת שבע. אני שמח שאנחנו באים ומתרגש לחלוק את העבודה עם כולם. בפעמים האחרונות קיבלנו תגובות מאוד חיוביות. ועדיין אין לי מושג מה תהיה החוויה של אנשים עם 'Double Murder', כי הצפייה במחול מאוד סובייקטיבית, זה תלוי מי אתה, מה התרבות שלך ואיך היה לך היום. יש לי תקווה שאנשים יהיו מחוברים אחד לשני אחרי שהם יצפו במופע".

איך אתה חי עם השם חופש?

"בקלות. השם חופש פה באנגליה ובאירופה זה רק עוד שם מוזר. כשאני מגיע לישראל לביקורת דרכונים ובן 18 מסתכל ואומר 'מה חופש? באמת?', זה מזכיר לי איך היה לחיות בישראל עם השם הזה, אבל פה זה סתם עוד מהגר".