בין הינדוס תודעה למחשבה חופשית: הרשתות החברתיות הן זירת מאבק

במהלך השבועות האחרונים של משבר חברתי מצאתי נחמה בסרטוני טיקטוק ששייכים לקטגוריית הדממה האינטלקטואלית: סרטונים שמוכיחים שחתולים ג'ינג'ים אינם חכמים, גיזום עדין ומיומן של אלפקות מלאות אופי, מאמץ כנה (אם כי חובבני) להפוך רהיטים שנזרקו למכוערים קצת פחות, כיסוח דשא באופן מקצועי ומהפנט ומה שנראה כמו התחביב המשונה בעולם – תחרויות בין ילדים שרצים במקצבי טרוט וגלופ עושים עצמם כאילו הם רוכבים על סוסים וקופצים מעל מכשולים.

אסקפיזם מסוג זה לעתים מתקבל בברכה, אך לרוב נחשב בעייתי. מחד אנו זקוקים לכלים להתרחק מהמציאות המורכבת והמעמיסה רגשית, מאידך חובה עלינו לא לאבד את הקשר עם המציאות, במיוחד לא לידי רשתות חברתיות שידועות לשמצה בחוויה הדיגיטלית הסוחפת שהן מציעות. היום הדיון אינו רק על הזמן שמושחת, אלא שמרחב זה הוא זירת מאבק משמעותית הרבה יותר – חלק ממערכה לעיצוב מוחות ההמונים על ידי גורמים עלומים.

חתול מככב בסרטון טיקטוק. מי חושב שזו שטיפת מוח? | צילום: צילום מסך טיקטוק

מי שקורא עיתונים, צופה בחדשות, מאזין לרדיו או גולש ברשתות החברתיות נתקל לבטח במונח "הנדסת תודעה". המכון למחקרי ביטחון לאומי מגדיר זאת כ"תופעה שמשלבת מתקפות טכנולוגיות ומניפולציה על תכנים", והוא עושה זאת בלי ממש להתייחס לעובדה שאין זה מונח מבוסס או ישן בשיח הישראלי, אלא אחד שקשה למצוא לו שימוש או אזכור לפני שנת 2020, אז התחיל ח"כ אבי מעוז ממפלגת נעם הדתית קיצונית להשתמש בו תדיר. מעוז מגדיר זאת בקצרה יותר "עיוות התודעה", ועל כך הוא מדבר בסדרת נאומים בכנסת שהחל לפני כשנתיים וכוללים עד היום 83 נאומים.

1. הנחות יומרניות

רעיון "הנדסת התודעה" הוא שדרוג של כמה אלמנטים מוכרים. הוא דומה ל"תעמולה" במובן שמדובר בפעולה מכוונת לעיצוב רעיונות בציבור הרחב, אך שונה משום שאינו נעשה על ידי השלטון; הוא מזכיר "מסגור" עיתונאי במובן שכולל בחירה בזווית ראייה ספציפית לספר סיפור, אך שונה משום שמייחס לבעלי כוח ששמם לא ידוע כוונת תחילה לעצב חשיבה; ודומה באופן המובהק ביותר ל"שטיפת מוח" בשל הרכיב האלים המשתמע ממנו והשימוש בטכנולוגיה להפצת מסרים.

הביטוי "שטיפת מוח" זכה לפופולריות בארה"ב בשנות החמישים. אז נטען כי ישנה האפשרות האפקטיבית להפעיל טכנולוגיות שונות להעברת מסרים באופן כה יעיל, עד עיצוב תודעתי מחדש של ההמונים. החוקר טימותי מלי הסביר כי היסטורית הוא נועד לענות על שאלה אחת: "מדוע שמישהו יהפוך לקומוניסט". המחשבה שיש מי שימצא ברעיון הפוליטי עניין כנה לא עלתה על דעתו של הממשל האמריקאי בזמן המלחמה הקרה.

עשרות שנים של מחקרים קליניים פרטיים וצבאיים הובילו לזניחת הרעיון – פשוט לא נמצאה עדות שניתן לבצע שטיפת מוח המונית. בעקבות ההכרה בהערכה חסרת הבסיס, כל עיסוק בנושא נותר בחלקו של ספרות הפנטזיה והמדע בדיוני, עד שהגיעו הרשתות החברתיות. ב־2016, עם הגילויים שרוסיה ניסתה להשפיע על תוצאות הבחירות בארה"ב (זאת אומרת לעצב את בחירת ההמונים), נפתח הדיון המחודש על שימוש בטכנולוגיה כדי לשנות התנהגות הרבים נגד האינטרסים הפרטיים שלהם. האם זה משנה שמחקרים מצאו שמאמציה של רוסיה היו חסרות משמעות מבחינת עיצוב מחשבתם של ההמונים ותוצאות הבחירות? לא, השיטה בשלה: מעניקה משקל גדול מדי ליכולותיה של הטכנולוגיה לשנות את דעתנו, משקל נמוך מדי לסוכנות האישית, וכוללת הנחה יומרנית שניתן לדעת כיצד כל האנשים פועלים.

זו אינה מקריות שבשיחה הנוכחית אנו מתייחסים רבות לטכנולוגיה. קיימת לנו היסטוריה מורכבת ביחסינו לטכנולוגיות שתכליתן העברת מסרים. עם המצאת הדפוס טענו בלהיטות כי ספרים הם אסון חברתי ומוסרי שמקדמים בטלה וחלומות בהקיץ. על הרדיו טענו שהוא כלי מסוכן להפצת שקרים. טלוויזיות אתגרו את מבנה המשפחה המסורתי ומעמד האישה, האינטרנט הביא עלינו את "משבר האמת", והרשתות החברתיות סיימו את הסיפור - נכנסו לעידן "הנדסת התודעה".

בעידן חדש זה הכל פוגעני, הכל הוא גם מתקפה מאורגנת, מתוכננת עם יד מכוונת רעה ומניפולטיבית שיודעת להשתמש בכוחן של טכנולוגיות כדי לעוות מחשבות. נפלה החשיפה לפוסטים שלך בפייסבוק? תאגיד הענק משתיק אותך באופן אישי בשל דעותיך. לא צריך הוכחות, תחושת בטן מספקת; מפלצת התוכן נטפליקס, שבספרייתה כ־14 אלף סרטים, מוסיפה דרמה תקופתית ירדנית אחת שמביאה נקודת מבט פלסטינית – הנדסת תודעה ומשרד החוץ צריך להתערב מיד כדי להילחם בנושא; מישהו אומר דעה שאתה פשוט לא מסכים איתה בטוויטר – הוא בוט! בטוח שהוא בוט.

2. קונספירציות מוזרות

לא משנה הנרטיב, בכל מקום מנסים "להנדס את תודעתנו". כל דבר שאנו צורכים – מסבירים לנו קומץ אנשים משכנעים – נועד לשנות את תפיסת המציאות שלנו. כל דבר שנאמר או החלטה שמתקבלת יש לראותם כאילו הם תמיד מגיעים מ"פוזיציה". הכל פוליטי, אין אמת, ואין שקר, אין פרטי, הכל ציבורי, אין סובייקטיביות בריאה או ביטוי עצמי, יש רק דעות מאורגנות וממומנות שמופצות על ידי אנשי צללים באופן תעשייתי באמצעים טכנולוגיים שאנחנו חלשים מולם, לא מסוגלים להם, קורבן שלהם. תחושת הרדיפה רוויה בספקנות הכרחית לכל דבר, ובאופן בלתי נמנע פרנויה ציבורית היא הצייטגייסט החדש. אל תאמינו לדבר, חשדו בהכל.

מי ששולטות היום הן דמויות שמנצלות את התפשטות חוסר האמון והחרדה ומחמיאות לאינטליגנציה של מי שמבחינים ב"מהנדסי התודעה" בכל רמה, מכוונים את המומנטום לקונספירציות מוזרות יותר ויותר כמו לראות באישה שמספידה את אביה – משורר מפורסם ואייקון תרבותי ישראלי - בחולצה עם הכיתוב "אין דמוקרטיה עם כיבוש" כמי ששולחת מסר מובלע להמונים באמצעות הרשתות החברתיות.

דווקא ברגעים כאלו אנו יכולים להשתמש ברשתות החברתיות לא כדי להיכנע לקונספירציות, אלא כדי להשתחרר משוטפי המוח, הדמגוגים והקיצוניים, להזכיר כי יש לנו עצמאות מחשבתית. אנחנו יכולים להשתמש בטכנולוגיה כדי ליהנות, ללמוד, לדבר עם חברים, להיתמך בקבוצות שחולקות חרדות כמותנו, להקשיב למוזיקה שאחרת לעולם לא היינו נחשפים אליה, להקשיב להרצאה בנושא שמעולם לא חשבנו עליו. סננו את הדמגוגים, חסמו את הקיצוניים, אל תחפשו אישור מאנשים שעושים את הונם מחרדות של אנשים, הישענו לאחור והשתהו בסביבה דיגיטלית ובפיד משמח. #לאכלהחתוליםהג'ינג'ים