פרופ' ששינסקי וקנדל: מתנגדים להצעת הליכוד לבצע שינויים בקרן העושר

"השעטנז המוצע הוא רעיון רע", כך תיארו האנשים שהקימו את קרן העושר את הצעת הליכוד להשתלטות על הכסף. פרופ' איתן ששינסקי שעמד בראשות הוועדה שהמלצותיה הובילו להקמת קרן העושר, ופרופ' יוג'ין קנדל שעמד בראשות ועדה שקבעה כיצד יפעל מנגנון הקרן – טוענים שהצעת הליכוד בהסכמים הקואליציוניים שתאפשר להשקיע את כספי הקרן, שעד היום נועדו להשקעה בחו"ל בלבד, בפרויקטי תשתית בישראל תוביל "לפוליטיזציה של קרן העושר".

עם גילוי מאגרי הגז הטבעי לחופי ישראל, בתחילת העשור הקודם, הקים שר האוצר דאז יובל שטייניץ ועדה בראשות פרופ' איתן ששינסקי כדי לעדכן את מנגנוני המיסוי של אותן חברות המשתמשות במשאבי טבע בישראל, שלא עודכנו משנת 1952. אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה הייתה הקמת "קרן עושר ישראלית". קרן אליה יעבירו חברות המשתמשות במשאבי הטבע של ישראל חלק מהכנסותיהן – זאת בנוסף למיסים האחרים בהן החברות יחויבו: מס חברות בשיעור 23%, תמלוגים בשיעור של 12.5% מההכנסות ומע"מ. עם זאת, הוחלט שהתשלומים לקרן העושר יתחילו רק לאחר שהחברות המחזיקות ברישיונות לפיתוח המשאבים, יחזירו את ההשקעה בתוספת 50% רווח.

במסגרת הקמת הקרן הוחלט כי בנק ישראל יחליט על השקעות הקרן תחת פיקוח הכנסת – וזאת במטרה למנוע שימוש בכספי הקרן לצרכים פוליטיים של הממשלה. רווחי השקעות הקרן ייכנסו לתקציב המדינה בכל שנה. כמו כן, הוחלט שכספי הקרן יושקעו רק במדינות זרות. הסיבה להשקעה במדינות זרות כפולה: ראשית מדובר בביזור השקעות של הקרן – השקעה בישראל, בקרן המגיעה מהכנסות בישראל, תושפע בצורה גבוהה יותר מקרן המושקעת במדינה זרה. שנית, השקעות בישראל עלולות להוביל ללחץ פוליטי בניתוב כספי הקרן – לעבר פרויקטים שישרתו אג'נדות פוליטיות. עמדה זו קיבלה תמיכה רחבה של הפוליטיקאים שהיו אחראים על הקמתה: יו"ר ועדת הכספים אז והיום משה גפני וראש הממשלה בנימין נתניהו – שכעת מפלגת הליכוד בראשותו מנסה להשתלט על הכספים. במכתב לוועדה רשמו ששינסקי וקנדל כי הם "ממליצים לשמוע גם את דעתם של נתניהו וגפני". כמו כן, האיסור להשקיע כספי קרנות עושר במדינה המחזיקה בה היא החלטה נהוגה במדינות רבות המפעילות קרן מסוג זה.

בחוק ההסדרים האחרון הציעה מפלגת הליכוד סעיף לפיו יוכלו הספי הקרן להיות מושקעים בפרויקטי תשתית בישראל – ולפי מקימי הקרן מדובר בהצעה מסוכנת שתוביל להתערבות פוליטית שתפגע ברווחי הקרן. לדברי קנדל וששינסקי, לקרנות העושר שלוש מטרות: העברה בין דורית של הרווח המופק ממשאבי הטבע – מדובר בטיעון מוסרי לפיו הדור הנוכחי בישראל משתמש במשאבי הטבע המקומיים, ועליו לפצות את דור העתיד שיחיה פה. שנית, הקרן תאפשר להתמודד עם נזקי ענק חד-פעמיים, למשל רעידת אדמה. הטיעון השלישי להקמת הקרן הוא איזון הכנסות ומצב של "מחלה הולנדית" – בו יצוא רב של משאב טבעי מוביל לחיזוק המטבע המקומי ובכך לפיטורי עובדים בתעשיות מסורתיות במדינה.

לטענתם, "השקעת חלקם של דורות העתיד בתשתיות נוספות מייצגת גישה פטרנליסטית קיצונית, אשר לנוכח אי הוודאות לגבי העתיד, יכולה להביא לבזבוז של כספי ה"ירושה" שלהם עוד לפני שקיבלו אותה". כמו כן – הכניסה של השקעות המדינה בפרויקטים אלו תוכל להוביל לתשואות נמוכות יותר עבור הקרן, וגם יצירת עיוותים והסתה של השקעות פרטיות בפרויקטי תשתית בישראל. במכתב לוועדה הציעו ששינסקי וקנדל כי הם "ממליצים לשמוע גם את דעתם".

מניפולציות בחוק השפיעו על הכנסות הקרן

כיום בקרן העושר יש כ-5 מיליארד שקל. מדובר בסכום נמוך בהרבה מהערכות הראשוניות אותן הציגו מקימי הקרן ונגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר. לפי חוק הקרן, פעולתה תחל כאשר יאספו בה כמיליארד שקל – בעוד ההערכות דיברו על הגעה ליעד בשנת 2018, בפועל הסכום הושג רק בקיץ 2022. לדברי ששינסקי לפער יש שתי סיבות מרכזיות: ירידת מחירי הגז הטבעי בעולם בין תחילת העשור הקודם ועד לפני שנתיים וחצי ומניפולציות בחוק שביצעו החברות – ובראשן כיל על ההכרה בהפחתה בהכנסות עקב פחת בנכסים. ששינסקי ציין כי לפני פקיעת הזיכיון של כיל ב 2030, יש לבחון כיצד יש להפוך את ההליך לתחרותי יותר.