ח"כים "נורבגים": פוסחים על ועדות ושואבים כספים

המראות מישיבתה בשבוע שעבר של הוועדה לחיזוק ולפיתוח הגליל והנגב היו מבישים: לדיון בפגיעה בעסקים בצפון הגיע רק חבר כנסת אחד - יו"ר הוועדה ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי). כל יתר 12 חברי הוועדה נעלמו. מדובר ב־7 ח"כים מהקואליציה וב־5 מהאופוזיציה. בעלי העסקים שהשכימו קום והגיעו לדיון שהחל בשעה 9 זעמו על מיעוט המשתתפים ועל חוסר תשומת הלב של נבחרי הציבור לבעיותיהם.

בין ח"כי הקואליציה החברים בוועדה לחיזוק הצפון והנגב - 6 שנכנסו למשכן בעקבות "החוק הנורבגי" המאפשר התפטרות של שרים וסגני שרים לטובת חברי הכנסת. הם הגיעו לכנסת בעיקר כדי לאייש את הוועדות. לכל אחד מהח"כים הרגילים וה"נורבגים" היה תירוץ: השתתפות בישיבת ועדה אחרת.

נתחיל עם הח"כים “הנורבגים": יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) נכח באותה עת בוועדת החוקה שדנה בהצעת "חוק הנוער" שהגיש; ארז מלול (ש"ס) ניהל כממלא מקום את ישיבתה של ועדת הפנים שדנה במיגון הצפון; יונתן משריקי (ש"ס) משמש כיו"ר ועדת הבריאות של הכנסת, והשתתף בהשקת רפורמת הקנאביס בבית החולים שיבא; צבי סוכות (הציונות הדתית) ניהל דיון בוועדת משנה לענייני יהודה ושומרון; ששון גואטה (הליכוד) התרוצץ בין ועדת הפנים לוועדת החינוך שבהן השתתף בדיונים משה רוט (יהדות התורה) לא מסר תגובה. גם לח"כים הרגילים יש הסברים להיעדרותם: עודד פורר (ישראל ביתנו) הוא יו"ר ועדת הקליטה וניהל דיון באותה שעה; יסמין פרידמן (יש עתיד) היתה בדיון על בעלי חיים בוועדת החינוך; וח"כ וניסים ואטורי (הליכוד) היה עם מלול בוועדת הפנים בדיון על מיגון הצפון.

כיום יש בכנסת 27 ועדות, והדיונים בהן נערכים בבוקר בין השעות 9 ל־14. הח"כים קופצים מוועדה לוועדה, או לא מגיעים כלל לחלק מהוועדות. ישיבות רבות של ועדות מתנהלות עם מיעוט ח"כים, או סובלות מתחלופה רבה של ח"כים באותו דיון. למרות החוק הנורבגי לקואליציה יש רק 46 ח"כים פעילים בכנסת - שאינם ראש הממשלה, שרים וסגנים - מול 56 לאופוזיציה. במצב שכזה, כל אחד מ־46 הח"כים בקואליציה חבר ב־9-4 ועדות.

צבי סוכות מכהן ב־9 ועדות ומתוכן גם עומד בראש ועדת משנה. ארז מלול הוא סגן יו"ר הכנסת, וגם חבר ב־7 ועדות. משה רוט משמש גם כסגן יו"ר הכנסת המנהל את ישיבות המליאה וחבר ב־6 ועדות. איך הגענו לזה? במשך השנים הוקמו 15 ועדות חדשות כדי לרצות ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה וגם כדי לנסות ולקדם פיקוח פרלמנטרי על נושאים מסוימים. הקמת ועדה חדשה גם מספקת כוח לעומד בראשה: הוא יכול לכנס אותה על נושאים אקטואליים, לזמן פקידי מדינה ומומחים, לעורר הד ציבורי וכמובן לזכות בסיקור תקשורתי. יו"ר ועדה גם זכאי ליועץ פרלמנטרי נוסף על 3 היועצים שיש לחברי הכנסת מן השורה. הקמת ועדה חדשה מסייעת לקואליציה ולממשלה לקדם במהירות נושאים שבהם הן חפצות. אשתקד הוקמה הוועדה לתיקון חוק יסוד הממשלה שנועדה לחוקק את "חוקי דרעי". לאחר מכן ניסתה לחוקק את "חוק דרעי 2" שלפיו ייאסר על בג"ץ ביקורת שיפוטית על מינוי שרים אבל בשל התלהטות המחאה הציבורית — החוק הוקפא.

הקמת הוועדות החדשות משפיעה לא רק על נוכחות הח"כים בהן, אלא גם על פעילותן. במקרים רבים הנושאים שלהן נתלשו מוועדות אחרות ונוצרת כפילות. למשל, קידום נושאי הנגב והגליל יכול להיות נדון בוועדת הכלכלה, בוועדת הפנים וגם בוועדת הכספים שיכולה להסיט לשם כך כספים בתקציב.

ד"ר חן פרידברג, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטת אריאל, מסבירה כי "בעבר היו 12 ועדות קבועות, אבל בשנים האחרונות מספר הוועדות הקבועות גדל והוקמו גם ועדות זמניות. הקמת הוועדות החדשות שבהן 15-13 מקומות, מייצרת חובה לאייש הרבה מאוד מקומות בחברי כנסת. הבעיה היא שאין מספיק חברי כנסת לצוות לוועדות הללו. מדובר בלמעלה מ־300 מקומות בכל הוועדות. יוצא אפוא שחברי כנסת באופוזיציה חברים בממוצע ב־3 ועדות, וח"כים מהקואליציה במספר גבוה הרבה יותר כי הם צריכים להיות חברים ביותר ועדות, ואין להם זמן לכל".

ההמלצה של פרידברג מפתיעה. היא מציעה אומנם להקטין את מספר הוועדות ולהגביל את מספר הח"כים בכל ועדה ל־9 בלבד, אבל גם להגדיל את מספר חברי הכנסת, ובהרבה, עד ל־200. "זה אומנם נשמע לא פופולרי", היא אומרת, "אבל החוק הנורבגי לא הוכיח את עצמו. קיים חשש שהאופוזיציה תיפגע והדבר יפגע בייצוגיות שלה בוועדות, כי לסיעות קטנות לא יהיו מקומות בכל הוועדות, אבל כיום ממילא חלק גדול מההחלטות בוועדות מתקבלות בהשתתפות של 2 או 3 חברי כנסת בלבד".

כדי להתמודד עם ריבוי הוועדות ולשחרר את השרים מההצבעות במליאה הורחב בתחילת הקדנציה החוק הנורבגי. לפי נתונים שריכזה פרידברג, בכנסת ה־20 (2019-2015) היו 7 ח"כים נורבגים. בכנסת ה־23 (2021-2020 ממשלת נתניהו–גנץ) מספר הח"כים הנורבגים גדל ל־13. בכנסת ה־24 (2022-2021 ממשלת בנט־לפיד) הוגדל מספר הח"כים הנורבגים ל־26. בכנסת הנוכחית הורחבה היכולת להכניס עד 28 ח"כים נורבגים.

נתניהו החליט לעשות כך כדי להשיג רוב בועדות הכנסת ולא להטריח את השרים לבוא להצבעות במליאה. בתחילת הקדנציה היו 18 ח"כים נורבגים אבל ח"כ עמיחי בוארון (הליכוד) נפרד לפני חצי שנה מכיסאו לאחר שגלית דיסטל אטבריאן התפטרה לפני חצי שנה מהממשלה וחזרה לכנסת. בסופו של דבר, בעיקר בשל סירובם של שרים להתפטר מהכנסת, הצטרפו במקומם רק 17 ח"כים חדשים.

מבדיקה שערך "כלכליסט" על פעילות החקיקה של 17 הח"כים הנורבגים עולה תמונה עגומה: ב־18 חודשי כהונתה של הכנסת הנוכחית הם חוקקו רק 8 חוקים בקריאה השלישית. 5 מהחוקים הללו עוסקים במצב בעקבות המלחמה: חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים, חוק פיצוי קורבנות טרור, חוק למימון הוצאות למשפחות שבויים, חטופים ונעדרים. הצעות חוק אלו הוגשו על ידי עשרות ח"כים.

בתחילת כל קדנציה מזדרזים הח"כים ומגישים מאות הצעות חוק. חלק מהם מגישים מחדש הצעות חוק שלא קידמו בקדנציה הקודמת ונוהגים להחתים עליהן גם ח"כים נוספים מהקואליציה ומהאופוזיציה להגברת התמיכה.

עלות שנתית של לשכת חבר כנסת היא 2 מיליון שקל. מדובר, אם כן, בעלות שנתית של 34 מיליון שקל, ובעלות של 153 מיליון שקל לכל הקדנציה. מדוע? על כל שר שמכהן כחבר כנסת "חוסכת" הכנסת כסף, כי משכורתו ושכר עובדיו ממומנים על ידי הממשלה. תוספת ח"כים נורבגים מגדילה את ההוצאות לכנסת, וגורמת להקים עוד לשכות לחברי הכנסת החדשים כי הלשכות במשכן נשארו עבור השרים. זאת ועוד: 17 השרים והסגנים שהתפטרו במסגרת החוק הנורבגי, כמו גם השרים והסגנים שממשיכים לכהן בכנסת, מקבלים מהכנסת תקציב שנתי של 54 אלף שקל ל"יצירת קשר עם הציבור". תוספת העלות לכנסת היא 918 אלף שקל לשנה או 3.1 מיליון שקל לקדנציה.

ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בחן את החוק הנורבגי וסבור כי "במצב שבו הכנסת קטנה יחסית ומספר השרים וסגניהם גדול מאוד - החוק הנורבגי הוא הרע במיעוטו. ללא מנגנון המתמרץ את השרים וסגני השרים להתפטר, מספר הח"כים הפנויים לעבודה פרלמנטרית משמעותית יהיה קטן ביותר, והעומס שיוטל על חברי הכנסת האלה, במיוחד מהקואליציה, בכל הנוגע לעבודה במספר ועדות במקביל — אדיר. החוק הנורבגי מגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית תוך הימנעות מהחסרונות שלו". שפירא מוסיף כי בכל הדמוקרטיות שבהן קיים חוק כזה — שבדיה, הולנד, צרפת, בלגיה, פורטוגל, אסטוניה ועוד — מדובר בחוק נורבגי מלא המחייב את כל השרים להתפטר מהפרלמנט. כאמור, בישראל רק חלק מהם יכולים להתפטר לפי גודל הסיעה.

לדעת שפירא, "הפתרון הנכון ביותר הוא הגדלה משמעותית של מספר חברי הכנסת כדי להגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית וכדי להקטין את העומס עליהם, וכך לא יהיה צורך בחוק הנורבגי".

בתיאוריה, הצעתו של שפירא תקטין את העומס על הח"כים. אבל בפוליטיקה הישראלית הגדלת מספר חברי הכנסת אינה רצויה. היא לא רק תעלה הון לקופת המדינה, אלא גם בסופו של דבר תגרום להקמתן של ממשלות רחבות, להקמתן של עוד ועדות חדשות בכנסת, ובסופו של דבר הח"כים ימשיכו לא לבוא לדיונים או להתרוצץ בין הוועדות.