"השכר היה מידתי, אין צורך להתערב"

בית המשפט העליון דחה על הסף את ערעורו של הכלכלן אבי אזולאי על גובה שכר הטרחה שפסקה לו שופטת בית המשפט המחוזי מרכז עירית נוטוביץ וינברג, בתיק פשיטת רגל ופירוק של שני גני אירועים – הגבעה בברנר וגני מרוויאס.

הערעור, שהוגש נגד הכנ"ר ונגד המנהל המיוחד בתיק, עו"ד יעקב אמסטר, נדחה על ידי שופטי העליון דוד מינץ, יעל וילנר וחאלד כבוב, ללא שפנו לתגובת הצדדים. הם ציינו בהחלטתם כי זו נעשית על פי התקנה בסדר הדין האזרחי המאפשרת לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, אם ביהמ"ש סבור שאין לערעור סיכוי להתקבל.

השופטת עירית נוטוביץ וינברג | מארק ניימן לע"מ

בערעור, עליו דווח ב"כלכליסט" בתחילת החודש, העלה אזולאי טענות על משוא פנים לכאורה מצד השופטת נוטוביץ בעת שזו שחררה אותו בשנת 2016 מתפקידו כנאמן בהליך הקפאת ההליכים בתיק אחרי חודשיים וחצי בלבד, והותירה את עו"ד אמסטר לבדו לשמש כמפרק לחברות שהפעילו את הגנים וככונס לנכסי החייבים. אמסטר מילא את התפקיד במשך חמש וחצי שנים – מה שלבסוף אפשר לו ליהנות לבדו משכר הטרחה הגבוה בתיק. השופטת נימקה את החלטתה בכך שבאותו שלב בתיק לא היה מקום למינוי שני בעלי תפקיד.

הערעור של אזולאי הוגש לאחר קביעת שכר הטרחה בתיק על ידי השופטת נוטוביץ. לטענתו בערעור, לעו"ד אמסטר נפסק שכר טרחה בגובה כ-4.5 מיליון שקל – 2.44 מיליון שקל שכר טרחה ותוספת מאמץ מיוחד בשיעור של 15% מסך הנשייה לחלוקה בתיק - בעוד לו עצמו נפסקו 70 אלף שקלים בלבד.

לטענתו בערעור, בזמן כהונתו הוא היה הגורם הדומיננטי שהצליח להציל את פעילותם העסקית של הגנים שנקלעו לחובות עתק ולהביא להמשך הפעלתם כ"עסקים חיים", מה שאפשר את מכירתם. בין השאר הסתמך אזולאי בערעורו על כתבת תחקיר שפורסמה בעבר ב"כלכליסט", וטען למשוא פנים מצד השופטת.

אולם שלושת שופטי העליון סירבו להתערב בגובה שכר הטרחה או בטענות שהעלה אזולאי למשוא פנים מצד השופטת, ודחו כאמור את ערעורו על הסף, ללא שביקשו את תגובות הצדדים. הם סקרו את החלטתה של נוטוביץ במחוזי מיוני 2021 כאשר קיבלה את בקשת שכר הטרחה של עו"ד אמסטר, שהתבסס על הפעולות הרבות שנדרש להן בשנות פעילותו בתיק במסגרת תפקידו, המאמצים הרבים שהשקיע במשך תקופה ארוכה, וטיפולו במאות בקשות ותביעות חוב שהוגשו נגד החייבים ומספר רב של הליכים משפטיים שונים שנבעו מההליך.

עוד הזכירו כי בתגובה לדרישת אזולאי לקבוע לו שכר טרחה בגובה 35% מזה שייקבע לעו"ד אמסטר, טען האחרון עוד כי אין מקום להשוואה בין משך הכהונה של השניים – חמש וחצי שנים לעומת חודשיים וחצי בלבד, וכי מימוש נכסי החייב התבצע במשך חודשים ארוכים לאחר שחרור של אזולאי מהתפקיד, מבלי שהיתה לו כל תרומה לגביית התקבולים – ולכן לא ניתן לגזור את שכר טרחתו מהיקף מימושם וחלוקתם, אלא רק על פי היקף עבודות שעתי. הכנ"ר הצטרף לנימוקים אלה של עו"ד אמסטר.

השופטת נוטוביץ קיבלה עמדה זו, וקבעה, כאמור, בפסק דינה שעיקר פועלו של אזולאי נסוב סביב ניהול החברות ולא על מכירת נכסיהן, וכי אין זה מידתי לפסוק לו שכר הנגזר משכרו של אמסטר, ששימש כמנהל המיוחד בתיק במשך תקופה ארוכה שאינה ברת השוואה לתקופה שבה שימש אזולאי בתפקידו כנאמן בתיק. כמו כן ציינה שבתקופת כהונת אזולאי טרם מומש ולו נכס אחד של החברות או החייב וכי הליכי מכרז למכירת זכויות החייב בנכסים לא הבשילו לכדי הסכמי מכר מאושרים.

בפסק דינם חוזרים שופטי העליון על קביעה זו של המחוזי. "בעניינו, לא מצאנו כי נפל פגם בקביעת ביהמ"ש המחוזי כי המסלול המתאים לפסיקת שכרו של המערער הוא 'שכר ניהול'", כתבו בהחלטתם. "אין בטענות המערער כדי להצדיק התערבות בקביעה כי עיקר פועלו נסוב על ניהול עסקי החברות וכי אין מקום להשוואה בין פועלו של המערער (במשך כחודשיים וחצי) לבין פעילותו של עו"ד אמסטר (במשך למעלה מ-5 שנים)".

עוד ציינו שופטי העליון את העובדה שהשופטת נוטוביץ קבעה לאזולאי במסגרת שכר הטרחה "תוספת מאמץ" מיוחד לאחר ששימש כבעל תפקיד יחיד למשך תקופה ולאור פעילותו המאומצת לצורך ייצוב עסקי החברות. "בנסיבות אלה, אין כל מקום לטרוניות המערער", כתבו שופטי העליון.

עו"ד אמסטר מסר לאחר החלטת העליון כי "דחיית ערעור על הסף בלי לבקש תגובה אינו הליך שגור ונפוץ והוא נעשה רק במקרים שבהם משוכנע ביהמ"ש שלנטען בערעור אין סיכוי להתקבל ובמקרים חריגים בהם למקרא הערעור מגיע ביהמ"ש למסקנה שאין בערעור דבר וכי האמור בו אינו מצדיק אפילו להטריח את המשיב לתת תשובה".

עו"ד אמסטר הוסיף כי "הטענה כאילו השופטת מכירה אותי היא טענה מקוממת. אני עורך דין פעיל במשך 38 שנים רצופות. היכרותי עם השופטת שמינתה אותי אינו שונה מהיכרותי עם עוד עשרות רבות של שופטים בפניהם זכיתי להופיע במשך עשרות שנים".

לדברי עו"ד אמסטר, "הנימוק לפיטורי אבי אזולאי נבחן על ידי ביהמ"ש העליון ונמצא שהיה צודק ומבוסס. לא אני ביקשתי את פיטוריו ולא היה לי קשר לכך, ודאי לא ל'היכרותי' הנטענת עם השופטת. ביהמ"ש העליון מצא כי השכר שנפסק לאזולאי היה נכון ומתאים ואף על הצד הגבוה בגין 'עבודתו' בתיק במשך חודשיים וחצי, וזאת בהשוואה ללמעלה מחמש שנות העבודה שהושקעו על ידי.

"הטענה כאילו נהגה השופטת במשוא פנים וקיפוח קיצוני של אזולאי נדחתה וביהמ"ש העליון קבע כי השכר שנפסק לאזולאי היה גבוה מהנהוג והמגיע וכי לא נמצאה כל עילה לטרוניתו של אזולאי, הן באשר לסכום שנפסק לו, הן באשר לעצם פיטוריו והן לדרך פיטוריו. הכל נעשה כדת וכדין".