ההזנחה של הגליל חמורה משחשבתם

כל מנהל, בין אם של עסק קטן או מנכ"ל תאגיד ענק, יודע שעל כתפיו מוטלת האחריות להגדיר יעדים ארוכי טווח - בניית תוכניות עבודה, דאגה ליישומן, מעקב אחר ביצוען והפקת לקחים.

אך מה שנכון עבור כל מנהל או מנהלת מתחילים, רחוק שנות אור מהמתרחש בממשלת ישראל.

שם, כפי שאנחנו יודעים היטב, מתחלפים ראשיה ומנהליה חדשות לבקרים, מהלך שמוביל להפקרה של האזרחים בשטח.

שנים ארוכות של הזנחה והעלמת עין מצד המדינה הביאו את הגליל למציאות בלתי נתפסת.

עזיבת צעירים, גני ילדים שלא נפתחו, אזורי תעסוקה שלמים המוגדרים "פילים לבנים". גם מבחינה רפואית - תוחלת החיים בצפון נמוכה בשנתיים מזו במרכז; שיעור הנזקקים לטיפול רפואי גבוה ב-40% מבמרכז. בצפון יש שני רופאים לאלף תושבים, לעומת 5.5 רופאים לאלף תושבים בתל אביב.

לאחרונה גם פורסמו נתונים מדאיגים במיוחד, המצביעים על ירידה של 60% במספר הילדים שנולדו בישובים היהודיים בגליל, בהשוואה לעשור הקודם – פחות מ-200 ילדים ב-29 ישובים.

עליית מחירי הקרקעות, יחד עם האפשרויות הדלות באזור, הביאו לבריחה של משפחות צעירות ולהאצת התבגרות האוכלוסייה באזור. ניסיונות ליישב צעירים במקום הולכים וקמלים, בעקבות החלטת הממשלה לדחות את הקמת האוניברסיטה בגליל עד הודעה חדשה.

אביא כדוגמא את קריית שמונה (למען הגילוי הנאות – אני בן העיר ומשפחתי מתגוררת שם). בשיא מבצע שלום הגליל, ההסבר הרווח היה שהמצב הביטחוני מהווה גורם מעכב בפיתוח האיזור. אבל היום, כשהגבולות יחסית שקטים, אנחנו רואים שאין התפתחות כלכלית ודמוגרפית בעיר כבר 20 שנה.

כיצד הממשלה, שתפקידה להתערב בכשלי שוק, מתנהלת במצב שכזה? כשמעמיקים בהחלטותיה סביב האתגר הפנימי-חברתי-כלכלי המורכב בגליל, לא נותר אלא לתפוס את הראש בתדהמה.

בשנים האחרונות סוכמו במשרדי הממשלה מספר החלטות בנושא (ביניהן החלטות 146 ו-1849), כשהעיקרית מביניהן היא החלטה 2622 משנת 2017, העוסקת בפיתוחו של מחוז הצפון בפן הכלכלי-אסטרטגי.

אך למרות הכוונות הטובות - מה נעשה בפועל?

לא פחות משנתיים שלמות המתינו לעבודת מטה לקידום החלטה 2622. לא בחלל ריק מבקר המדינה הוציא דו"ח על התוכנית, באומרו שהתוכנית אינה אפקטיבית, בין היתר בשל היעדר – תחזיקו חזק - עבודת מטה.

"התוכנית הרב-שנתית לא הסתמכה על עבודות שונות של משרדי ממשלה וגורמים נוספים", מוסיף המבקר בדו"ח, "והיא הוכנה לפי תקציבים שכבר אושרו למשרדי הממשלה; לפיכך, היא כללה רק חלק מהפתרונות שהוצעו בעבודות קודמות".

האין זו אירוניה עצובה? הדו"ח מצביע גם על העדר יעדים מדידים, העדר אחראי למדידת האפקטיביות, והעדר מדיניות קבועה - מתוך 17.3 מיליארד שקל, הוקצו 2.8 מיליארד שקל מתוספות תקציביות, כאשר יתרת התקציב מקורה בהחלטות או בתכניות קבועות.

החלטת הממשלה 2262 מספרת את הסיפור כולו. לאחר שנתיים בהן הממשלה משתהה ו"מבצעת" עבודת מטה, היא מקבלת החלטה לא אפקטיבית. במקום להיכנס לעובי הקורה ולהתמודד עם האתגר בצורה אחראית, הרימו אצבע באוויר, בדקו לאן נושבת הרוח – וכך בחרו איך להקצות משאבים ציבוריים יקרים מפז. מהחלטה להחלטה, הגענו לשנת 2023, והפערים רק הולכים וגדלים.

על ממשלת ישראל לרדת מהעץ ולהתחיל לעסוק בחיים עצמם של כלל אזרחיה, ללא הבדל גיאוגרפי. הכשל המהותי הקיים נובע מתוך חוסר תכנון והחלפת בעלי תפקידים חדשות לבקרים, ויחד עם אתגרים נוספים שרק הולכים ומחמירים - התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

פרופ' אסף אברהמי הוא יו"ר דירקטוריון המרכז להעצמת האזרח, מנכ"ל חברת חשבשבת, פרופ' אורח בפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון וחבר הנהלת המועצה האזורית משגב