שתי נורות אזהרה ליבואני הרכב הישראלים

בשבוע שעבר התרחש בברצלונה אירוע חשוב: ענקית האלקטרוניקה הסינית שיאומי חשפה את המכונית החשמלית הראשונה שלה. החשיפה בברצלונה אינה עניין מקרי: שיאומי ככל הנראה מייעדת את המכונית החשמלית שלה לשוק הרכב האירופי ולא רק לשוק הרכב הסיני. ומעבר לכך, עובדתית שיאומי כבר אינה רואה בעצמה יצרנית של מוצרי אלקטרוניקה ביתיים בלבד, אבל הקהל שאליו היא מכוונת הוא קהל של אלקטרוניקה, מה שבתעשייה מכונה "חדשנים".

זמן קצר בלבד אחרי ששיאומי חשפה את המכונית שלה בברצלונה הופיעו פרסומים ברשתות החברתיות, של בעליה של המילטון, יבואנית המוצרים של שיאומי לישראל, לפיהם הוא מכריז כי קיבל את הזיכיון להפצת המכונית של שיאומי בישראל. בענף הרכב הישראלי אף אחד לא התרגש מהפרסום ויש לכך סיבה: מבחינה היסטורית, אם יש דבר אחד שיבואני הרכב הישראלים למדו, זה שאסור לחגוג נצחונות מוקדם מדי ובטח שלא בפומבי: כיום, כאשר יבואן רכב ישראלי מקבל זיכיון סיני, הוא עושה כמיטב יכולתו כדי להסתיר את קבלת הזיכיון, מכיוון שבקרב יצרני הרכב הסינים יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם - ויש יבואני רכב ישראלים מתחרים שלא ניתן לסמוך עליהם.

כבר קרה שיבואן רכב שב לישראל מסין כשבאמתחתו חוזה, רק כדי לגלות עם נחיתתו בארץ שהזיכיון הלך ליבואן אחר. במקרה אחר הסינים חתמו עם שני יבואנים מישראל ואז ערכו בינם סוג של מכרז. ובכל מקרה, כיום הולך וגדל מספר יבואני הרכב שמבינים שהזיכיונות שהובטחו להם אינם מייצרים אפילו 500 מכירות בשנה - ובמקרים מסוימים כבר מדובר מאחורי הקלעים על מכירה של זיכיונות "חלשים".

להמילטון בישראל אין כיום מערך שירות לרכב, רשת מוסכים וכיוצא בזאת - אבל לא מן הנמנע שאכן היא תקים את הרשת ותיכנס להשקעה הכבדה הכרוכה בכך, או שתבצע מיקור חוץ לחברות אחרות. אבל כאמור, בענף הרכב הסבירו בשבוע שעבר ש"בסין ללחיצת יד אין משמעות של יותר מלחיצת יד". אבל זה לא העניין. העניין הוא שכניסתה של שיאומי לתחום הרכב מבשרת עידן חדש שבו יצרניות סיניות של מוצרי אלקטרוניקה נכנסות לתחום. אגב, בשבוע שעבר דווקא אפל החליטה למשוך את ידיה מפרויקט הרכב החשמלי בגלל היקף המחקר והפיתוח והעובדה שכיום הדרישה העולמית לרכב חשמלי הולכת ונרגעת, אבל מבחינת הסינים המצב שונה והשוק הביתי תוסס.

שיאומי אינה היחידה. בשנה הבאה מכירת המכונית החשמלית של סוני והונדה צפויה להתחיל גם היא - וכאן נשאלת השאלה: אם המוצר יגיע לישראל, מי יהיה היבואן? גם במקרה של שיאומי וגם במקרה של הונדה וסוני, מצד אחד יש יבואני רכב ותיקים שיש להם מערך מוסכים גדול, מתקני PDI (הכנת רכב) סוכנויות מכירה והשפעה רגולטורית ניכרת, ומצד שני יש יבואנים של מוצרי אלקטרוניקה שרוצים בכל מאודם להיכנס לשוק הרכב שעדיין נחשב בעיני רבים במשק הישראלי ל"פרת מזומנים", שלא לדבר כמובן על החלון להיות הטסלה הבאה. מי ינצח בקרב כזה? קשה לדעת, אבל במצב כזה ימצאו עצמם טייקונים מענף האלקטרוניקה מתנגשים עם טייקונים מענף הרכב.

כאב ראש נוסף

הכניסה של שיאומי לתחום הרכב אינה כאב הראש היחיד של יבואני הרכב: בשבוע שעבר הודיעו פולקסווגן הגרמנית ואקספנג הסינית על שיתוף פעולה: רכבים חשמליים חדשים של שתי היצרניות ייוצרו בהתבסס על פלטפורמה של אקספנג. הרכבים ישאו את סמלה של פולקסווגן וישווקו בסין. עובדתית, מכוניות פולקסווגן שמיועדות לשוק הרכב הסיני כבר משווקות כיום בישראל באין מפריע, ולא מן הנמנע שהמכוניות של פולקסווגן שמבוססות על מכלולי אקספנג ייוצאו בעתיד גם לאירופה.

בשבוע שעבר גם נפוצו דיווחים על שיתוף פעולה אפשרי של ניסאן עם פיסקר - יצרנית רכב שגישושים לגביה בוצעו בשנה שעברה על ידי שלושה יבואני רכב ישראלים, עד כה ללא הצלחה. לפולקסווגן יש יבואנית ישראלית: צ'מפיון מוטורס. לאקספנג יש יבואנית ישראלית: קרסו. כיצד ייראה מצב שבו צריך "לחלק" את זיכיון היבוא בין שני יבואנים? האם החלוקה תבוצע בהסתמך על הסמל שמקדימה או על סמך הטכנולוגיה שלה? בשלב זה אין על שאלות כאלה תשובה, אבל ככל ששיתופי הפעולה של יצרני הרכב הגדולים הולכים ומשתרשים, במיוחד עם יצרנים סינים, כאבי הראש של יבואני הרכב ילכו ויגדלו.