באיירן מינכן: צרות של מנצחת סדרתית

בתום העונה שחלפה שטוטגרט הבטיחה את הישארותה בבונדסליגה בזכות שער בשניות האחרונות. החגיגות היו בהתאם. פריצה למגרש, שחקנים בכו, מאמנים היו על כתפי אוהדים. אולי הנס, לשעבר יו"ר באיירן מינכן, בחר למתוח ביקורת על החגיגות. "שטוטגרט חושבים שהם זכו במונדיאל", אמר בזלזול. "כל מה שהם עשו זה לא לרדת ליגה". מנכ"ל שטוטגרט, אלכסנדר ווהרל, הגיב בהתקפה משלו. "כשרואים את הרגשות בחגיגות של באיירן, אפשר לחשוב שהם סיימו במקום ה־10, ולא זכו באליפות העשירית ברציפות", ציין. ואכן, כך זה נראה. חגיגות האליפות המאופקות לימדו משהו על סף הריגוש המאוד גבוה של הקבוצה הגרמנית הבכירה.

שטוטגרט זכתה באליפות ב־2006 עם שחקנים כגון מריו גומז, סמי חדירה, מרקוס באבל וטימו הילדברנד. מאז ירדה לליגת המשנה פעמיים, חזרה לליגה הבכירה פעמיים, נאלצה להיבנות מחדש כמה פעמים. ולאורך כל הזמן הזה דבר אחד היה קבוע: באיירן מינכן זכתה באליפות גרמניה. ואם, עד אמצע העשור שעבר, היתה לבאיירן מינכן תחרות אמיתית על תואר האליפות מהכיוון של דורטמונד של יורגן קלופ, אז כיום השאלה היחידה ששואלים לפני שריקת הפתיחה של המשחק הראשון של הבונדסליגה בכל עונה היא: מה יהיה ההפרש של באיירן מהמקום השני העונה?

הבונדסליגה היא ליגה שמנוהלת למופת. היציעים מלאים, רוב הקבוצות רווחיות ובבעלות חברי מועדון או מפעלים מקומיים, האקדמיות מייצרות שחקנים, הקבוצות מוצאות שחקנים צעירים ומלהיבים ברחבי העולם ובדרך כלל מוכרות אותם ברווח נאה. אבל הדומיננטיות של באיירן מינכן פשוט מחסלת את העניין של רוב העולם בליגה הגרמנית הבכירה (ובזה מנהלי שיווק במינהלת הליגה מודים). אחרי עשור של אליפויות רצופות, באיירן מינכן - אחת הקבוצות הטובות באירופה - מתחילה להרגיש שזה קשה מאוד לשמר את השחקנים שלה בעצמה.

מה עושה כוכב משועמם?

ולא רק שהיא מתקשה לשמר את העניין של שחקניה בגרמניה, כשההצלחה בליגה הבכירה היא כמעט מובטחת, הלחץ להשיג הצלחות בליגת האלופות הופך לכמעט בלתי נסבל ומוביל להתפרקויות מנטליות במשחקים מכריעים, כפי שרואים בפריז סן ז'רמן, שגם כן הפכה את הליגה המקומית למגרש המשחקים הפרטי שלה.

בהיעדר אתגר מקצועי משמעותי ועקבי מבחוץ, עוסקים בעיקר בבעיות פנים. כשלא צריך לעבוד קשה מדי בשביל לזכות באליפות, מקומות אחרים קורצים במיוחד. ובסיטואציה כזו טעות אחת בשוק השחקנים יכולה להיות קריטית ולפורר את הקבוצה מבפנים.

למשל, ב־2019 באיירן מינכן עשתה טעות ורכשה את לוקאס הרננדז, שחקן נבחרת צרפת ואתלטיקו מדריד, במחיר לא סביר לשחקן ברמתו - 80 מיליון יורו. מילא הסכום המופקע ששילמה עבורו לא היה משתלם, אבל לפי אנשים בכדורגל הגרמני, המשכורת של הרננדז היתה זו שערערה את האדמה היציבה בחדר ההלבשה של באיירן מינכן.

הגעתו פשוט הקריסה את "מבנה השכר" בבאיירן מינכן. הרננדז קיבל הבטחה לשכר של בין 17 ל־24 מיליון יורו, ומאז כל השחקנים של באיירן מינכן ביקשו מהסוכנים שלהם לכוון לשכר של 20 מיליון יורו לפחות. דויד אלאבה וניקלאס זולה עזבו את באיירן כבוסמנים (בחינם) כי לא קיבלו הצעה לשכר קרוב לזה של הרננדז.

חסן סליהמיצ'יץ', המנהל הספורטיבי, נאלץ להתמודד עם דרישות לחידושי חוזה משמעותיים ליוזואה קימיך, לאון גורצקה, קינגסלי קומאן, תומאס מולר, סרג' גנאברי וגם רוברט לבנדובסקי.

"באיירן נפלו במלכודת הרננדז", אמר גורם בתוך המועדון ל־Spox, שסיפר גם על סכסוך בין סליהמיצ'יץ' למאמן יוליאן נאגלסמן. סכסוך שהתחיל בגלל איכות הסגל בעיני המאמן הצעיר. "בראזו (שם החיבה של סליהמיצ'יץ') ניסה להפיל את הכישלונות שלו על נאגלסמן והמאמן לא מקבל את זה", נמסר.

הסיפור של רוברט לבנדובסקי, שדרש שכר גבוה בהרבה משל הרננדז ולא קיבל את מבוקשו, מאיים על באיירן ברמה האסטרטגית.

אין לבאיירן מינכן כוכב בינלאומי גדול יותר מלבנדובסקי, ומה שקרה איתו בשבועות האחרונים מאיר את באיירן מינכן באור מאוד לא מחמיא בכל הקשור ליחס שכוכבים מקבלים בארגון. "אני רוצה לעזוב את באיירן. משהו מת בתוכי, ואני רוצה יותר בחיים שלי", צוטט לבנדובסקי. "הדרך החוצה היא הפתרון הטוב ביותר לשני הצדדים". אוליבר קאהן, מנכ"ל המועדון, מתח ביקורת על לבנדובסקי ועל הדרך שבה דיבר דרך התקשורת והוסיף: "הצהרות פומביות כמו שלו לא יביאו אותו לשום מקום. הוא צריך לדעת שבבאיירן הערכה אינה רחוב חד־צדדי".

לבנדובסקי אמר בסיטואציה אחרת: "אני חושב שזה טוב יותר לבאיירן להשקיע את הכסף שהם יכולים להרוויח עליי מאשר להשקיע אותו בי עד סוף החוזה שלי. אני רוצה שהסיטואציה תסתיים. אני רוצה שהרגשות יירגעו. אני רוצה לדבר ברוגע, לא דרך התקשורת. באיירן ואני לא אויבים".

ייתכן שבאיירן מינכן ולבנדובסקי אינם אויבים ולא יהיו אויבים, אבל אם לבנדובסקי לא יעבור לברצלונה הקיץ כמו שהוא רוצה, צפויה עונה מאוד מתוחה עם הכוכב הגדול ביותר שהיה לארגון בשנים האחרונות. ב־2023 הוא יכול לעזוב את באיירן בחינם.

מפוררים אבל פייבוריטים

גם עם גיבוש מפורר וסגל שירד באיכותו, באיירן היא עדיין הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות גרמניה. אפילו אם בורוסיה דורטמונד התחזקה באופן משמעותי, היא עדיין איבדה את הכוכב הגדול שלה ארלינג הולאנד.

בבאיירן מינכן מבינים שמה שקורה בגרמניה פשוט לא טוב לארגון שלהם, ולכן הם מובילים את המאבק לביטול חוק ה־50+1, שמונע מאינדיבידואל עשיר או קרן הון בינלאומית להשתלט על קבוצות גרמניות (לפי החוק 50% פלוס מניה 1 אמורים להיות בבעלות חברי המועדון, מה שאומר שרוב הקבוצות בגרמניה הן בבעלות חברי המועדון, אוהדים). "אם הבונדסליגה, וזה לא נוגע לבאיירן מינכן, לא חושבת על ביטול חוק ה־50+1, יהיו לנו הרבה מאוד בעיות עם התחרות הבינלאומית בטווח הארוך".

הקבוצות בבונדסליגה עדיין יכניסו יותר כסף מרוב הקבוצות ברוב אירופה, אבל הפערים מהפרמיירליג הולכים וגדלים מדי שנה, ובקרוב יהיה על קבוצות צמרת גרמניות, כגון לייפציג ודורטמונד, להתמודד כספית עם קבוצות אמצע הטבלה באנגליה כגון לסטר, ווסטהאם ואסטון וילה. וכרגע, כך נראה, גם באיירן מינכן לא דואגת רק מענקיות אירופיות שישדדו לה כישרונות - אלא גם מקבוצות אנגליות בינוניות שיכולות להתחרות איתה על כישרונות. צחוק הגורל, במשך שנים באיירן מינכן התנגדה לכל הגבלה עליה ומנעה תחרות בבונדסליגה ובסוף זה פוגע בה.

אפקט חיסוני

כמו בכדורגל, כך גם בכדורגל, תחרות היא קריטית לביצועים טובים. חברות טובות מבינות זאת. ב־2013 פרסמו חוקרים באוניברסיטת קריינפלד מאמר על חשיבות התחרות עבור סטארט־אפים. החוקרים בדקו נתוני מסים של יותר מ־2 מיליון חברות שנוסדו בין 1995 ל־2005. הם בחנו את "האווירה התחרותית" של החברות הללו בשנים הראשונות של העסק, וגילו שדווקא החברות שעמדו בפני תחרות גבוהה יותר היו בעלות סיכוי גבוה יותר להיכשל בשנה הראשונה שלהן. עם זאת, התגלה שאם החברה שרדה את השנה הראשונה, היה לה סיכוי גדול בהרבה לעבור את סף שלוש השנים כחברה. לפי החוקרים, "החשיפה הראשונה לתחרות" היא בעלת "אפקט חיסוני". לפי החוקרים, אווירה תחרותית מסייעת לסטארט־אפים להיות הרבה יותר מרוכזים ברצונות של הלקוחות. סטארט־אפים שחייבים להתמודד עם תחרות בתחילת דרכם צריכים להתאמץ יותר בהורדת מחירים ושליטה על ההוצאות. הם לא יכולים "להתפזר" וחייבים להיות בעלי תרבות הרבה יותר יעילה. הישרדותם תלויה, לפי החוקרים, במנהלים שמבינים את היתרונות שבתחרות מוקדמת, ויודעים איך להשתמש בה לטובת הארגון.

לפני יותר מעשור באיירן מינכן היתה צריכה לגדל את שחקני האקדמיה שלה באווירה תחרותית. קבוצות כגון שאלקה, וולפסבורג, שטוטגרט, ורדר ברמן ודורטמונד סיפקו "אווירה תחרותית", והבווארים גדלו כקבוצה תחרותית ברמה הגבוהה ביותר באירופה. מאז, כאמור, הפערים הכלכליים נפתחו לאין שיעור, התחרות הצטמצמה למינימום, האליפויות ממשיכות לזרום - אבל משהו בפנים כבר לא מתקתק והסכנה בדעיכה לבינוניות היא גדולה.