מ"מ זה לא מספיק: הוועדה לבחירת שופטים היא בת ערובה של לוין

הוועדה לבחירת שופטים היא עדיין בת ערובה של שר המשפטים יריב לוין. לעת הזו, כשלא צלח בידו לפגוע בבית המשפט העליון, למשל באמצעות ביטול הסבירות, הוא "מסתפק" בכוחו כיו"ר הוועדה כדי למנוע מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון במקום שתי השופטות הפורשות, אסתר חיות וענת ברון, ולמנוע מינוי נשיא קבוע תחת חיות שפרשה לפני ארבעה חודשים.

לפי שיטת הסניוריטי אמור היה להתמנות יצחק עמית. ללוין אין רוב בוועדה כדי לבטל את הסניוריטי ואין לו רוב למנות את יוסף אלרון שהציג את מועמדותו מול עמית. מי שנהנה, או סובל, מהמצב הוא עוזי פוגלמן שאוחז בתואר ממלא מקום הנשיא. תואר שחביב על ממשלות נתניהו האחרונות ונועד להחליש את השירות הציבורי באמצעות ממלאי מקום. ההיגיון הזה שטוב למשטרה לא בהכרח פועל בעליון כי פוגלמן כממלא מקום לא יפסוק לטובת הממשלה כדי להרוויח את המינוי הקבוע.

ובכל זאת יש בעיה. לנשיא בית המשפט העליון שתי פונקציות. כלפי פנים הוא מנהל את המערכת באמצעות סמכויותיו. כלפי חוץ הוא המייצג, הסמל הפרסונלי של המערכת. והנה, עוד מעט סוגר פוגלמן ארבעה חודשים בתפקיד והוא לא נשא אפילו נאום אחד. לא נאום פרוגרמטי, לא נאום ערכי. נכון, המערכת מדברת באמצעות פסקי הדין, אבל לפעמים היא זקוקה גם לקול אנושי שלא קיים כרגע.

ליריב לוין שני מנופים מול העליון. האחד הוא ״גוש חוסם״ למניעת מינוי לעליון שדורש תמיכת שבעה חברים. לוין שהיה בטוח שההפיכה המשטרית תשנה את הרכב הוועדה, הזניח או נכשל בהינדוס הרכבה ולכן נותר עם שני תומכים בלבד – השרה אורית סטרוק וח״כ יצחק קרויזר. זאת, לאחר שעמית בכר הביס בבחירות הלשכה את אפי נוה ולאחר שח״כ קארין אלהרר נבחרה כאחת מנציגות הכנסת.

המנוף השני הוא סמכותו כיו"ר הוועדה לקבוע את סדר היום ובכך למנוע בחירת נשיא ומינויים לעליון. לוין נטרל את העתירה לבג"ץ שביקשה לאכוף עליו את כינוס הוועדה. כיוון שהעתירה דרשה לכנס, אבל לא לבחור, אז הוא כינס אותה, ולא בחר שופטים. בינתיים הוא התרצה לגבי מינויים בערכאות הנמוכות, אבל נותר בסירובו לגבי העליון. את המצב הזה יכול לשנות בג"ץ אם יקבע שלא רק יו"ר הוועדה, אלא גם חברים נוספים יכולים להציע הצעות לסדר. ובכך לנטרל את השימוש לרעה שעושה כעת היו״ר בסמכותו.