שירה האס בתפקיד ראשון בווסט אנד: "אני עוד לא בטוחה שזה אמיתי"

כולם אוהבים את שירה האס. איך אפשר שלא? צעד אחר צעד היא כובשת את העולם, והתחנה הנוכחית היא הווסט אנד בלונדון, שבו היא מככבת במחזמר החדש והמדובר "Opening Night" ("ליל הבכורה"). הבכורה מיועדת לסוף החודש אך הקהל בהצגות ההרצה כבר מריע לה בהתלהבות אמיתית ומוצדקת. צופים מתגודדים בכניסת השחקנים כדי להצטלם איתה ולבקש את חתימתה, וגם כדי לספר לה כמה אהבו אותה ב"המורדת" ו"שטיסל" בנטפליקס.

גם לקולגות שלה יש רק מילים חמות לומר עליה. למשל, לאיימי לנוקס ששיחקה את סאלי בולס בהפקה המצליחה של "קברט" בלונדון, ונחשבת לכוכבת תיאטרון עולה. "שירה מדהימה", אמרה לנו ביציאה מההצגה. "היא יפהפייה מבפנים ומבחוץ וכיף לעבוד איתה". שרידן סמית, השחקנית הראשית בהצגה וסופרסטארית מקומית, אמרה: "שירה היא המתנה שקיבלתי בהפקה הזאת. היא פשוט מושלמת". ואילו היוצר רופוס וויינרייט בכבודו ובעצמו, שבו נתקלנו בדרך אל הבר בהפסקה, שמח לשתף: "שירה היא כישרון יוצא דופן ואדם נפלא. היא גם מבריקה מבחינה מוזיקלית".

וויינרייט כתב והלחין את השירים של "ליל הבכורה". המוזיקאי הרבגוני כבר הלחין אופרות, אבל זה המחזמר הראשון שלו. הציפיות לקראת היצירה הרקיעו שחקים, במיוחד אחרי שפורסם שהבמאי יהיה איבו ואן הובה עטור הפרסים, בלגי שחי בהולנד ושנחשב לאחד הבמאים המסעירים, היצירתיים והמצליחים ביותר בעולם, ובין היתר ביים בווסט אנד ובברודוויי גרסאות בימתיות לסרטים כמו "הארורים", "רשת שידור" ו"הכל אודות חווה". גם עבורו זה מחזמר בכורה.

כמו "הכל אודות חווה", גם הסרט "ליל הבכורה" (1977) שעליו מבוסס המחזמר הוא על עולם התיאטרון. בסרט ג'ון קסבטאס ביים את אשתו ג'ינה רולנדס בסיפור על כוכבת תיאטרון אלכוהוליסטית שמתמלאת בחרדות לקראת העלאת מחזה חדש בהשתתפותה ועוברת סוג של התמוטטות עצבים אחרי שמעריצה בת 17 בשם ננסי שמבקשת ממנה חתימה, נדרסת לנגד עיניה. הסרט נכשל מסחרית אבל עם השנים הפך ללהיט קאלט.

האס בחזרות למחזמר (עם השחקן ג’ון מרקז). הופכת ממעריצה למי שמשתלטת על נפשה של הגיבורה שלה | צילום: JAN VERSWEYVELD

רופוס וויינרייט (שמגדל עם בעלו את בתו ויוה, שהיא גם נכדתו של לאונרד כהן, סיפור ארוך) סיפר שצפה בסרט שוב ושוב כשהיה ב"תקופה שחורה" בחייו, ואז — בהפתעה ומשום מקום — קיבל אימייל מוואן הובה, שהציע לו להפוך את סרט הפולחן למחזמר. "אני מאמין בצירופי המקרים הקוסמיים האלה ובגורל ובכך שדברים שצריכים לקרות קורים", גילה בריאיון רדיו. "ואז פרצה הקורונה, והתפנו לי שלוש שנים שלמות לעבוד על זה". ואן הובה ביים לפני שנים עיבוד בימתי לא מוזיקלי לסרט (איזבל אדג'ני כיכבה בגרסה אחרת), והמחזמר שומר על רוחו המקורית של הסרט, שצולל לתוך האפלה הנפשית של מירטל, שחקנית בגיל העמידה, שמסרבת לומר את גילה המדויק, חוששת להיות מתויגת כ"זקנה" עם גלי חום, ומתפרקת לנגד עינינו רגע לפני עליית ההצגה החדשה שלה.

שירה האס מגלמת שם את ננסי, הצעירה שנדרסת, ודמותה הורחבה משמעותית לעומת הסרט. היא מתחילה לבקר אצל מירטל בהזיות שהופכות לסיוטים. מירטל ראתה אותה רק לרגע קצר לפני שנהרגה; ננסי חיבקה ונישקה אותה, אבל מירטל זיהתה בה איזה ניצוץ מיוחד, שמזכיר לה אותה עצמה בנעוריה. עכשיו, אחרי מותה הטרגי, ננסי מדברת איתה ושרה לה — ולהאס יש כמה סולואים גדולים — היא מעודדת אותה ומנחמת אותה, אבל בהדרגה גם משתלטת עליה כמו דיבוק ומכריזה שהיא רוצה לקחת ממנה את חייה. לא ילדה טובה כמו בהתחלה, אלא ילדה רעה ומסוכנת, נקמנית וזדונית. מירטל חייבת להיפטר ממנה כדי לשרוד ולתפקד.

על הבמה הגדולה שירה האס מדלגת בחופשיות, כאילו זו החצר של תיכון תלמה ילין שבו למדה. במאי הקרוב היא תהיה בת 29, אבל עדיין עוברת בקלות כנערה בת 17. היא נראית משוחררת ומאושרת, זורחת ופורחת, גם בתמונות מחדר החזרות שמופיעות בתוכנייה, ומרגישה לגמרי בבית בין כוכבים ותיקים מלונדון וניו יורק. רוח הרפאים המקסימה רוקדת על שולחן האיפור של מירטל וגם עושה חיקויים קורעים שלה. יש לה נוכחות של כוכבת: היא שרה בביטחון, בקול עמוק וחזק, ומגישה הופעה מרגשת, מלאת הומור וגם סקסית.

סקסית גם התמונה הגדולה שלה שמוצבת בחזית תיאטרון גילגוד, בגודל שווה לזה של סמית, הכוכבת הרשמית. תמונותיהם של שאר השחקנים מוצבות בצד התיאטרון ולא בקדמתו, עובדה שיש בה להעיד על מעמדה של האס, שמופיעה שלישית בפוסטר ובתוכנייה, שם מפורטים כמה מהפרסים שזכתה בהם, כמו ה־Spirit award ופרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל טריבקה; ומצוינים גם הפרסים שהיתה מועמדת להם, כמו גלובוס הזהב והאמי (בציון העובדה שהיא השחקנית הישראלית הראשונה שהיתה מועמדת לאמי); עוד מזכירה התוכנייה כי האס תככב בקרוב בסרט חדש מסדרת "קפטן אמריקה" של מארוול. היא תגלם שם גיבורת־על ישראלית בשם סברה. בתקופה שבה הדימוי העולמי של ישראל עובר משבר קשה, האס הופכת אוטומטית לשגרירה של רצון טוב. ולא יכולנו לבקש שגרירה מוצלחת ממנה.

ההצגה מעניינת ומרובדת ושופעת מולטימדיה כהרגלו של ואן הובה, עם סיפור מסגרת על צוות צילום שמתעד את החזרות האחרונות להצגה, מה שמסביר את המסכים הרבים ואת הצלמים שמלווים את השחקנים בהצגה.

השירים של וויינרייט יפים ומגוונים כתמיד, קברטיים־גא'זיים־סונדהיימיים חליפות, כולל המנון גדול וסוחף לברודוויי בסיום. ההצגה עדיין עוברת גיבוש ומקצה שיפורים והשחקנים עדיין עושים חזרות בשעות היום ומופיעים בערבים. "זאת חוויה מטורפת", מלמלה שירה האס בביישנות כשהחמאנו לה על הופעתה ביציאה מההצגה וסיפרנו לה מה שוויינרייט אמר עליה. "אני עוד מעכלת את כל מה שקורה פה, ולא ממש בטוחה שזה אמיתי".

אשר לכוכבת הראשית שרידן סמית (42), זוכת פרס הבפט"א ושני פרסי אוליביה, ההתמוטטות הנפשית — והפומבית — של מירטל בהצגה מהדהדת אצלה זיכרונות כואבים. לפני תשע שנים, כששיחקה בתפקיד הראשי בהפקה של "מצחיקונת" בלונדון, היא התמכרה לאלכוהול והגיעה לבמה מבולבלת, עד שהורידו עליה את המסך באחת ההצגות. "הזיכרונות האלה צרובים לי בבשר", אמרה בראיונות, "אבל עכשיו אני חזקה ויכולה להתמודד איתם ערב ערב, זה הניצחון שלי". אחרי שסמית התבוששה לצאת אל מעריציה, נערה מתבגרת עזבה בצער את כניסת השחקנים כדי להספיק לרכבת וביקשה משומר הסף שימסור לסמית ש"מריה, המעריצה הכי גדולה שלה, היתה פה ושהיא נהדרת ואני אבוא שוב בקרוב. היא מכירה אותי, אני מריה הוולשית. בבקשה תמסור לה". הוא לא מסר, והמציאות כדרכה ממשיכה לחקות את האמנות.