אמון הציבור בממשל - המפתח להתמודדות עם המשבר הבא

אחד הלקחים החשובים ממשבר הקורונה הוא שהתמודדות טובה של ממשלות ורשויות אחרות עם משבר מצריכה אמון גבוה של האוכלוסייה במסרים ובהנחיות שלהן.

ב-OECD ערכו מחקר חדש שיסייע לפיתוח כלים עבור מדינות דמוקרטיות לשיפור אמון הציבור במהימנות השלטונות, יושרן, הגינותן ויכולתן להגיב טוב למשברים. תכיפות ועוצמת המשברים הפוקדים את העולם גדלו בשנים האחרונות, לכן לכלים אלה חשיבות הולכת וגדלה. מצאתי לנכון לספר לכם על המחקר ומסקנותיו בטור זה.

החוקרים ציינו כי בחינת אמון הציבור במערכות דמוקרטיות מורכבת ביותר, דווקא משום שאזרחי המדינות חופשיים להביע ביקורת על השלטונות בניגוד למערכות אוטוקרטיות. מסיבה זו התוצאות שהתקבלו היו מגוונות ונתונות להבדלים חברתיים, תרבותיים וכלכליים בין 22 חברות ה-OECD שנטלו חלק בסקר, שנערך ברבעים האחרון אשתקד והראשון השנה.

ישראל לא נכללה בסקר זה.

המסר הכולל שעלה מהתוצאות היה שמדינות ה-OECD מתפקדות "די טוב" בהיבטי ממשל כגון השקפות הציבור על מהימנותן, מתן שירותים, ואמינות/פתיחות המידע המסופק על ידן. יותר ממחצית מהנשאלים סומכים על הרשויות שתעשנה שימוש לגיטימי בלבד במידע האישי המוחזק על ידן ו-60% מהם מאמינים שיזכו ליחס הוגן כשיפנו לקבלת סיוע והטבות. בתוך כך, על אף השמות שעשתה הקורונה בעולם, רק שליש מהנשאלים חששו שממשלותיהן לא תהיינה ערוכות למגפות עתידיות.

בקיצור, כהגדרת החוקרים, הממשלות מושלות, אלא שבצד הממצאים המעודדים, יש גם מספר נורות אזהרה.

בשנה שעברה ירדה רמת האמון וכעת היא נחלקת שווה בשווה בין אלו הבוטחים בממשלותיהן לבין אלו שלא. החוקרים מזהירים כי לפי ניסיון העבר, כשרמת האמון נשחקת, לוקח זמן לשקמה. כך, נדרשו 10 שנים כדי לשקם את האמון שנשחק בעקבות המשבר ב-2008.

זאת ועוד, נמצא כי רמת האמון במערכת בתי המשפט, השיטור, השירותים האזרחיים והרשויות המקומיות גבוהה מזו של הממשלות, המפלגות, נבחרי הציבור והפרלמנטים. כאמור, ישראל לא נכללה בסקר, אך לגבי נקודה זו, ככל שמידת האמון בממשלה ובנבחרי הציבור נמוכה יותר, הבחירות התכופות של השנים האחרונות עלולות בהחלט לגרום להעמקת הפער ויש לקחת זאת בחשבון. לכן, יש צורך דחוף שהממשלות תשקענה זמן ומשאבים להיערך לאתגרים שבפתח.

בטור קודם שלי במדור זה הסברתי שהגעה של ממשלות לבני הנוער ולצעירים בכלל עוברת דרך האינטרנט והרשתות החברתיות. אם כך, מה ביכולתן לעשות על מנת לבלום שחיקה ברמת האמון של חלקי אוכלוסייה רחבים יותר?

הצורך העיקרי שהחוקרים מזהים בקרב ציבור הנשאלים הוא לייצוג והזדמנויות שוות במערכת קבלת ההחלטות: רק 4 מכל 10 משיבים מאמינים שהממשלה תשפר את השירותים שהיא מספקת, תטפח חדשנות במערכותיה, או תשנה מדיניות במענה לצרכי הציבור, רק שליש סבורים כי המערכת הפוליטית במדינתם מאפשרת להם להתבטא, כמעט מחצית מהנשאלים סבורים שפוליטיקאי בכיר יפעיל את כוחו בתמורה למשרה משתלמת בסקטור העסקי, וכשליש סבורים שפקיד ציבור יאות לקבל כסף עבור האצת גישה לשירותים שונים.

שוב, הגם שישראל אינה חלק מהסקר, השיח הציבורי כאן מוטרד מאחוזי הצבעה נמוכים ופוחתים בין בחירות לבחירות והדרת רגלן של יותר ויותר אוכלוסיות. אם זו התחושה הכללית במדינות אחרות, יהיה קשה מאוד לממשלה להשיב את ציבור הבוחרים לקלפיות.

ככל שהממשלה תבקש לשקם את אמון הציבור – יהיה עליה להתמקד בקבוצות אוכלוסייה כמו צעירים, נשים, אוכלוסיות מעוטות הכנסה, אוכלוסיות בעלות רמות השכלה נמוכות ואוכלוסיות שאינן מבוססות כלכלית – בין בפועל ובין אם כך הן תופסות את עצמן – שכן בקרב האוכלוסיות הללו רמת האמון נמוכה יותר.

ועצה נוספת – אל לממשלה להתעלם מנושאים שלכאורה אינם שוטפים ועל סדר היום, כגון משבר האקלים. כמחצית מהנשאלים סבורים שהן צריכות לעשות יותר בנושא ורק שליש חושבים שהן תצלחנה בכך.

בשורה התחתונה, החוקרים מסיקים כי כדי לשפר את אמון הציבור, יהיה על הממשלות למצוא דרכים לתת לו להתבטא, לחוש שיש לו קול.

לא רק החברה תצא נשכרת מכך – גם המשק והכלכלה, שכן כל מדיניות כלכלית – פיסקאלית ומוניטארית, תצליח ותהייה אפקטיבית יותר כשרמת האמון תשתפר – וזה יהיה גורם מפתח להתמודדותן העתידית בעולם של משברים מאתגרים ותכופים יותר.

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות