החמארה של הביוקר: הדסון לילינבלום כבר לא מזללה

הדסון לילינבלום נפתחה לפני כשנה כמסעדת שירות עצמי. מזמינים אוכל ממחשב על הקיר, משלמים הרבה פחות מאשר בסניף המקורי ברמת החייל — לא כל המנות היוקרתיות של בסיס האם נכללו במקום החדש — ואוכלים בכלים חד־פעמיים. אבל לפני כמה שבועות הדסון לילינבלום הפכה למסעדה של ממש. כלומר, יש מלצרים. יושבים לשולחן ואוכלים מצלחת אמיתית.

רק על דבר אחד לא חשבו שם: זה עדיין נראה כמו מזללה. לא לגמרי מקדונלד'ס אבל ממש לא הדסון רמת החייל, שהיא אגב — לטעמי לפחות — מסעדה די קרה ומנוכרת בכל הקשור לדקורציה. זה כאילו לא אמור לשנות, בטח לא לחובבי חמארות כמוני, אבל איכשהו, כשאתה משלם 800 שקל, זה יכול קצת להפריע. אף שאלו 800 שקל לארבעה אנשים, כולל אנטרקוט על העצם, כלומר שום דבר שלא שמענו עליו קודם בעיר היקרה בעולם.

פתחנו בטרטר אמריקן: נתח שייטל קצוץ עם חרדל, מיונז, סרירצ'ה, מלפפונים חמוצים, שאלוט ופטרוזיליה. אתה מורח אותו על לחם המחמצת שנמרח בשומן בקר ונצלה על הגריל ומרגיש גן עדן בחיך.

"חלונות לילי", גרסה מקומית ל"חלונות הדסון" מבסיס האם, אותם ריבועי סינטה ברוטב טופי, מושלמים גם כאן וסוחטים ממך את אותן אנחות עונג. אחר כך בא סלט קיסר. כולה סלט קיסר. אבל כזה שמי שמכין אותו יודע מה הוא עושה.

לסיום הראשונות דגמנו חמוצים מצוינים תוצרת בית ויאללה, מספיק לשחק. נער א' הלך על "ביפבורגר קצבים", או בעברית: המבורגר מנתחים שווים ממש. בסופו של דבר זה המבורגר, אבל כשעושים אותו כמו שצריך, זה אחד הדברים הכי טעימים בעולם. וכאן עושים אותו כמו שצריך. נער ב' הלך על שיפוד פילה. לכאורה, הנתח הכי יוקרתי אבל גם הכי משעמם, בלי שומן וגברים אוהבים שומן בבשר שלהם. בפועל, אפילו זה נעשה כאן כל כך טוב שזה בוננזה. המנה הוגשה עם קוביות תפוחי אדמה בשומן בקר. אמא'לה. דוקטור, אל תקרא את זה.

האמא של הנוער ובן זוגה, עבדכם הנאמן וחתן השמחה (אשכרה חגגתי יום הולדת במזללה ב־800 שקל), הלכו על אנטרקוט על העצם. 600 גרם של שחיתות. סימפוניה של בשר, שומן, מלח ופלפל שנצלו על מה שמכונה כאן "המפלצת", גריל פחמים אימתני ממש בגודלו וגודל הגחלים שלו (הצצתי) — 400 מעלות ביום טוב. מה אומר ומה אדבר, למרות כל המתחרים החדשים והישנים, הסטייקים של הדסון הם עדיין הטובים בארץ. וסליחה מכל השאר. יש, אגב, כולה 3-2 מתחרים. חלקם קרובים מאוד בפוטו פיניש אבל בלי להעליב או להיעלב, השף והבעלים של הדסון, מתן אברהמס, מוריד להם את היד בסוף. הסטייק הוגש עם תרד מוקרם, כן, כמו בפיטר לוגר.

קינחנו במוס שוקולד עם מלח ים אטלנטי, שמן זית ואגוזי קשיו. שילוב מפתיע. כל אחד מהמרכיבים, להוציא אולי אגוזי הקשיו, כבר נצפה על מוסים שונים, ועדיין, ביחד זה היה מפתיע ונהדר.

הדסון לילינבלום היא תוספת מבורכת לסצנת הבשר התל־אביבית שאף על פי שהיא לא קטנה, היא עדיין מצומצמת מאוד כשמדובר בליגת העל שלה. ברוכה הבאה לילי, העולה החדשה לליגה.

הדסון לילינבלום.

לילינבלום 41, תל אביב, 03-6444733