הבנקים נגד מייסדי יינות ביתן: "מנסים ליצור מציאות מדומה"

בנק הפועלים ובנק מזרחי טפחות משיבים מלחמה כנגד התביעה שהגישו נגדם איש העסקים נחום ביתן ורעייתו נורית, מייסדי יינות ביתן וחלק מבעלי המניות ברשת כיום.

בתביעה טען הזוג ביתן כי הבנקים ניצלו את מצבו בעבר כשהרשת היתה נתונה במצוקה תזרימית קשה, וקבעו בהסכם מימון מ־2020 "תנאים חריגים ובלתי סבירים", שכללו גם מתן אופציות. הבנקים טוענים כי מעולם לא ניצלו את מצוקתם של בני הזוג ביתן, ומתן האופציות לבנקים הוצע על ידי הקבוצה ונציגיה. הבנקים מבקשים במסגרת כתב הגנה שהגישו לאחרונה לדחות את תביעת ביתן שהוגשה נגדם באפריל האחרון.

נחום ביתן ורעייתו נורית שהינם חלק מבעלי המניות ברשת כיום, טענו עוד בתביעה שהגישו באמצעות עו"ד רון ברקמן, אלעד חן ואבישי כהן ממשרד ברקמן ושות', כי "הבנקים דרשו וקיבלו מבני הזוג ביתן הטבה בשווי מינימלי של 100 מיליון שקל באופציות, הניתנות למימוש מיידי, רק עבור עצם הסכמתם להעמדת האשראי".

מנגד, כאמור, הבנקים דוחים את הטענות נגדם וטענו כי מדובר בכפיות טובה לאור העובדה שהם אלה שהעמידו מימון שמנע את קריסתה של יינות ביתן.

בעקבות הקשיים ברשת יינות ביתן הוזרמו אליה כספים מגורמים שונים. היום מחולקות האחזקות ברשת כך: 36% בידי מייסד החברה נחום ביתן ומשפחתו; 35.5% בידי אלקטרה מוצרי צריכה; 15% בידי הפניקס; ולבנקים הנושים הפועלים ומזרחי טפחות יש אופציה לאחזקת 9% מהמניות. כחלק מתהליך ההבראה של הרשת נחתם הסכם זכיינות עם הרשת הבינלאומית קרפור ויינות ביתן אמורה למתג את עצמה בעתיד תחת מותג זה.

בינתיים, ממשיכים המאבקים בבית המשפט על הסכמי המימון. בכתב ההגנה טוענים הבנקים הנתבעים באמצעות עורכי הדין אורי גאון, יניב אזרן ורחלי הרשיש ממשרד ב. לוינבוק ושות, כי כתב התביעה שהגישו בני הזוג ביתן "אינו אלא ניסיון ציני ופסול של התובעים (ולא בפעם הראשונה) לשכתב את ההיסטוריה וליצור 'מציאות מדומה', שבינה לבין מה שאירע בפועל אין דבר וחצי דבר. התובעים בחרו לנקוט בדרך של כפיות טובה והשבת רעה תחת טובה. מדובר בניסיון כושל להתגבר על הוראות דין מהותיות שונות. היעדר יריבות, היעדר עילה, מניעות, חוסר תום לב ושיהוי הם רק חלק מאותן מכשלות העומדות בפני טענותיהם המופרכות של התובעים. כפי שנראה, התביעה הוגשה רק לאחר שהתובעים קיבלו מהבנקים את כל ההטבות שהוענקו להם כחלק מההסכמים עמם".

הבנקים הוסיפו וטענו, כי התביעה בכל מקרה ראויה להידחות על הסף משלל טעמים שונים. בכתב ההגנה מציינים הבנקים כי "מכתב התביעה לא עולה קיומו של לחץ כלשהו שהופעל על ידי הבנקים על התובעים, לא כל שכן כזה שיש בו פסול מוסרי־חברתי ואשר חיי העסקים התקינים לא יכולים לשאת בו; קל וחומר שהתביעה לא מגלה עובדות המעידות על היעדר חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ מדומיין. ביחס לעילת העושק, מכתב התביעה לא עולה מצוקה, חולשה שכלית או גופנית של התובעים או שהם היו חלילה חסרי כשרות משפטית. ניכר מכתב התביעה כי הסכם המימון דווקא היטיב עם הקבוצה והתובעים, כשאחריתם של דברים מעידה אף היא על היתרונות הרבים שצמחו לתובעים מההסכם".

הבנקים הנתבעים טוענים כי הנסיבות שנוצרו בזמנו נתנו בידם את הזכות להעמיד את חובות הקבוצה לפירעון מיידי ולנקוט הליכים משפטיים לגביית חובות הקבוצה כלפיהם, לרבות לממש שעבודים ולנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים וצדדים שלישיים שערבו לחובות. תחת זאת, לדבריהם, הבנקים בחרו לפעול לפנים משורת הדין, ובכלל זה לקיים שיחות ופגישות עם נציגי הקבוצה ועם התובעים, שבסופן נחתם הסכם המימון, שבגדרו הסכימו הבנקים ליטול סיכון משמעותי במסגרת הניסיון להציל את הקבוצה.

מבאי כוחה של משפחת ביתן נמסר בתגובה כי "הטענות בכתב ההגנה מטעם הבנקים מופרכות ומוכחשות. בית המשפט יידרש להכריע בתיק הזה בשאלה מרכזית אחת. האם בנקים בישראל רשאים לנצל בצורה צינית מצוקה נקודתית של גוף עסקי, אשר מפרנס אלפי משפחות, ולהתנות מתן אשראי של 100 מיליון שקל בקבלת הטבה נגדית לבנק בסך של 100 מיליון שקל. זאת בנוסף להחזר האשראי שהעמיד הבנק, בנוסף לריבית על האשראי, בנוסף לבטוחות, בנוסף לערבויות, ובנוסף למנגנון אופציה שמזכה את הבנק גם בסכום גדול יותר מ־100 מיליון שקל".