לא גזירת גורל: היתרונות שבחוק חדלות הפירעון החדש

חוק חדלות פירעון החדש, שנכנס לתוקף לפני כשנתיים, הכניס ארגון ושיטתיות בתחום שבמשך עשורים נבנה כטלאי על טלאי, בעיקר בעקבות פסיקה של בתי המשפט של חדלות פירעון. החוק מניח תשתית מסועפת (ובמובנים מסוימים אף יוצר רפורמה) להליכי חדלות פירעון של תאגידים, מתוך כוונה לתת מענה לכל שאלה שעשויה להתעורר בהליכים כאלה. המחוקק לא חסך מאמצים בעיצוב המשנה הסדורה הזו, אולם אנו סבורים כי גולת הכותרת של החוק והליכי ההבראה של התאגידים מצויה דווקא בחלק י' לחוק – כלומר הליכי הסדר חוב ללא צו פתיחה בהליכים וללא מינוי נאמן. לדעתנו, הליכי הסדר כאלה מגשימים באופן המיטבי את רוח החוק, והם עתידים להיעשות דומיננטיים יותר ויותר בגלל היתרונות הגלומים בהם, לא רק עבור החברות עצמן אלא עבור כל הגורמים הנוגעים בדבר. 

כידוע, בעבר רווחה פרדיגמה שלפיה, כברירת מחדל, חדלות פירעון כרוכה בהטלת דופי בחברה החייבת, בבעליה ומנהליה. לעומת זאת, בחוק החדש ניכר מעבר לפרדיגמה הרואה בחדלות הפירעון מעין "תאונה כלכלית" שלרוב אין עמה "אשמה", ושבמסגרתה הכלים המשפטיים שנוצרו לפתרון המצבים הללו עוצבו בעיקר לניהול מיטבי של האירוע ולצמצום נזקים. ועדיין, המשטר המשפטי שנוצר כפונקציה של דרך המלך הקבועה בחוק ("צו פתיחה בהליכים") מתאפיין, כאז כן עתה, בהוצאת השליטה בתאגיד החייב מידי בעליו ומנהליו; בהקניית סמכויות חקירה שלעיתים עולות בהרבה על הנחוץ לשם איסוף נתונים ומידע; ובהעמסת עלויות נוספות על הקופה המצומצמת ממילא, העתידה לשרת את החובות לנושים. במלים אחרות, במובנים רבים גם המשטר המשפטי העיקרי שיוצר החוק החדש משמר במאפייניו את הפרדיגמה הקודמת.  

למשטר המשפטי הזה יש מקום והצדקה במקרים בהם לחדלות הפירעון של החברה אין תקנה, וכמובן במקרים שבהם הנושים נפלו קורבן למעשי מרמה. אלא שבמקרים רבים חברה נקלעה לקשיים תזרימיים בשל ניהול קלוקל של הפעילות, תמחור שגוי או גורמי מאקרו חיצוניים שאינם בשליטתה, ומסוגלת, תחת תכנון נכון, לתת באמצעות מקורותיה או הכנסת משקיע מענה ראוי לסיטואציה שאליה נקלעה ואף לעלות על פסים רווחיים. במצבים כאלה ניתן לשאול: .. האם באמת החלטות ניהוליות שהתגלו בדיעבד כפחות מאופטימליות מצדיקות בכל מקרה של "תאונה כלכלית" את נטילת מושכות החברה מידי בעליה ומנהליה? האם החלפת ההנהלה הבקיאה בענייני החברה בעו"ד או רו"ח, שאינו תמיד בעל הניסיון העסקי הדרוש, היא הדרך היחידה לשיקום החברה? האם העמסת העלויות הכרוכות בהליך מורכב וארוך חיונית להשאת תועלתם של העובדים, הספקים והנושים? נראה שהפתרון הנכון לרבים מהמצבים הללו מגולם בגיבוש הסדר חוב כולל ומהיר יחסית במינימום עלויות, בהתאם להוראות חלק י' לחוק. ואכן, התנהגות השוק מראה, שאפשר גם אחרת. 

עמית לדרמן ודורית קרני | צילום: ניר עמוס, טל שחר

לנגד עינינו מתגבשת בחודשים האחרונים מציאות, שבה חברות לא מעטות בעלות תוחלת כלכלית שנקלעה לקשיים מסיבות כדוגמת אלה שמנינו למעלה בוחרות, בתמיכת בתי המשפט והנושים, במסלול החלופי הקבוע בפרק י' לחוק, בתוספת עיכוב ההליכים החיוני שהוחל בהליכים מסוג זה מכוח תיקון 4 לחוק, שהתקבל בחודש מרץ 2021. המסלול הזה מאפשר לחברה, שעומדת בדרישות החוק ומקבלת בתוך פרק זמן קצר יחסית של 90 יום את הסכמת נושיה להסדר, לממש את כוונת המחוקק במלואה – שיקום והבראת החברה, ולהפוך את מצב חדלות הפירעון מכשל מערכתי שמחייב השקעת משאבים לא פרופורציונלית לאירוע נקודתי, שממנו אפשר להתאושש באמצעים שלא יזעזעו את פעילות התאגיד לחי ולהמשיך הלאה להליך שיקום אמיתי. בכך הפכו ההסדרים לפי פרק י' למסלול שמאתגר את הפרדיגמה הישנה לא רק להלכה אלא גם למעשה.

הצורך במתן מענה משפטי ועסקי יעיל ומיטבי לכל אותן חברות שזקוקות רק לעזרה מוגבלת על מנת להמשיך ולמלא את תפקידן בתעשייה, בשוק התעסוקה ובמשק בכלל אולי התחדד בשל הנסיבות יוצאות הדופן של משבר הקורונה, אך אינו מוגבל רק אליהן. אנו קוראים לכל חברה בעלת יסודות איתנים העומדת בפני משבר להקדים תרופה למכה, ולבחור בדרך הנכונה שתאפשר לחברה גיבוש הליך הבראה כולל בד בבד עם הסדר חוב שייטיב עם כל המעורבים.  

הכותבים, עמית לדרמן ודורית קרני, הם עורכי דין במחלקת חדלות פירעון, הסדרי נושים והבראת חברות במשרד AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'.