חלוצי החלל: ג'ף בזוס, נאס"א והפנטגון יפתחו יחד מנוע אטומי כדי להגיע למאדים

האתגר המרכזי כיום בחקר החלל הוא הגעה למאדים, אבל כדי להגיע לשם במהירות הכי גדולה של החללית הכי מהירה כיום - אוריון של נאס''א, המסוגלת להאיץ ל-40 אלף קמ''ש - זה ייקח שבעה חודשים. עבור אסטרונאוטים שאמורים להיכנס לתא חללית במשך 7 חודשים הלוך, זמן המשימה ו-7 חודשים חזור, זה עשוי להיות מתכון לאיבוד שפיות - וזה בלי להתייחס לרמות הקרינה של עד פי 100 מאלו שעל כדור הארץ. זו הסיבה שבנאס''א החליטו שהגיע הזמן לפתח מנוע שיאפשר לאנושות לשייט מהר יותר ברחבי מערכת השמש ואולי אף מעבר לה.

הפתרון שמצאו ברשות התעופה והחלל האמריקאית הוא לחזור לחלום המנוע האטומי משנות ה-50. כיום, אנרגיה גרעינית נחשבת לבטוחה יותר ממה שהיתה לפני 70 שנה. התקדמות המחקר המדעי מאפשרת היום להשתמש באנרגיה זו גם להנעה של חללית. אחרי הכל, היא כבר מפעילה צוללות, נושאות מטוסים ואפילו אניות אזרחיות. השותפה למיזם החדש היא DARPA - סוכנות המו''פ של הפנטגון, הנחשבת למפתחת של לא מעט טכנולוגיות שכיום הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום, כמו למשל האינטרנט.

אדמיניסטרטור נאס''א ביל אלדרסון הכריז בסוף חודש שעבר כי "המטרה היא לפתח ולהדגים טכנולוגיית הנעה תרמו-גרעינית מתקדמת החל מ-2027". את השלב הראשון של המיזם מפתחות שלוש חברות מתחרות - בלו אוריג'ין של ג'ף בזוס, לוקהיד מרטין וג'נרל אטומיקס. העבודה על המיזם מצד DARPA החלה עוד ב-2021 והמטרה כרגע היא לפתח רק את המנוע. הרעיון הוא לייצר כור שישמש לחימום של חומר כלשהו שיהווה אמצעי דחף. היתרון של מנוע כזה הוא שניתן יהיה להשתמש בפחות חומר ליצירת דחף מאשר מנועים כימיים, כמו למשל רקטה, הדורשים כמויות דלק עצומות רק כדי לצאת מהאטמוספירה.

בשלב הראשון, המטרה היא להגיע עם המנוע הזה לירח וזו הסיבה שהתכנית מכונה Draco - Demonstration Rocket for Agile Cislunar Operations - "רקטת הדגמה לפעילות ירחית זריזה". התכנית מחולקת לשניים: DARPA תפתח את החללית בעוד נאס''א תהיה אחראית לפיתוח המנוע. כאמור, השאיפה שלהם היא להציג תוצר כלשהו כבר בעוד כ-4 שנים, כשבנוסף לכך נאס''א עובדת עם משרד האנרגיה האמריקאי כדי לפתח כור חשמל גרעיני שיהיה אפשר להקים במקומות כמו מאדים או הירח.

בנאס''א מספרים כבר שנים שהנה, האפשרות להגיע למאדים כבר מעבר לפינה, אבל עד כה היא לא ממש הצליחה להציג משהו שמקרב להגשמה של היעד הזה. הבעיה העיקרית היא המרחק: בניגוד לירח שסובב את כדור הארץ, כך שהמרחק אליו קבוע (יחסית), מאדים נמצא באותו צד של השמש יחד עם כדור הארץ רק אחת ל-26 חודשים ואפילו במרחק הקרוב ביותר מדובר במסלול אליפטי סביב השמש שידרוש טיסה של כחצי מיליארד קילומטרים. מן הסתם, רקטה מסורתית לא תוכל להאיץ מספיק מהר כדי להפוך מסע כזה לאפשרי, אבל מנוע אטומי כן.

ועדיין, גם אם המנוע הזה יאפשר להגיע למהירות הגבוהה פי 2 יותר מהמהירות הכי גבוהה כיום, מדובר במסע שייקח במקרה הטוב שלושה חודשים - בערך הזמן שלקח למלחי המאה ה-16 להגיע מאירופה לאמריקה. כמו מגלי הארצות של תקופת הרנסאנס, גם האסטרונאטים יצטרכו להתמודד עם קשיים וסכנות, אבל בעוד שמלח שספינתו טבעה היה יכול לקוות שיימצא או שיגיע לאי בודד, טייסי החלל יעמדו בפני מוות בטוח במקרה אסון כלשהו. זכרו של אילון רמון עדיין מהדהד כדוגמה לסכנות שאורבות להם - ושם היה מדובר במעבורת שמגיעה במקרה הטוב למסלול מעל כדור הארץ. טיסה למאדים עוברת ליד השמש, להבדיל.

מנוע גרעיני, אגב, לא נועד רק כדי להגיע למאדים. הפנטגון לא היה משקיע מיליארדים רק על חלומות של כיבוש החלל. הוא גם מיועד לשמש כאמצעי להפלת לווינים, למשל, הנחשבים כיום לתשתיות צבאיות לכל דבר ומדינות שונות פיתחו אמצעים להשמדתם. גם אוקראינה וגם רוסיה הראו ניסיונות לשבש פעילות לוויינית. בלי לווינים אין GPS למשל, או אמצעי ריגול, תקשורת וחיזוי מזג אוויר. במקרה של מלחמה, היריבות של ארה"ב עשויות להיות סין, רוסיה או צפון קוריאה - מדינות שלא תהסננה להפיל לוויינים.

מטרה נוספת של מנוע גרעיני היא הובלת מטענים כבדים ברחבי החלל הקרוב לנו. גם כאן זו מטרה חצי-צבאית, שכן היא מאפשרת להציב מערכות נשק או התראה במקומות מרוחקים, גם מעבר לירח. החצי האזרחי הוא הובלה של מחצבים שהחלל עשיר בהם וזו כנראה המוטיבציה של חברת בלו אוריג'ין, שמנסה להפוך לשחקן חשוב בכלכלת החלל המתפתחת.