התשתיות המרכזיות קיימות, אך החלוקה מתעכבת והגז לא מגיע

בשנת 2015, חמש שנים לאחר מתן הרישיונות לפריסת רשת הצינורות לחלוקת הגז הטבעי לצרכני קצה, החליטה הממשלה: עד שנת 2020, יחוברו 450 מפעלים בישראל לרשת חלוקת הגז. אך לפי בדיקת כלכליסט, כשבע שנים לאחר הצבת היעדים בהחלטת הממשלה, רק 142 מפעלים מחוברים לרשת ההולכה ומצליחים להפיק תועלת מהיתרון של מאגרי הגז שהתגלו לחופי ישראל.

רשת חלוקת הגז הטבעי בישראל מחולקת לשניים: החלק הראשון נקרא מקטע ההולכה וכולל הובלת גז טבעי בלחץ גבוה. למקטע זה מחוברים צרכנים גדולים כגון תחנות כוח. רשת ההולכה הוקמה ומופעלת על ידי החברה הממשלתית נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז). החלק השני של הרשת, מקטע החלוקה, כולל הובלת גז טבעי בלחץ נמוך שמאפשר חיבור של צרכנים קטנים יותר לתשתית הגז כגון בסיסי צבא גדולים, בתי חולים ומפעלים בינוניים. במקטע החלוקה, החליטה המדינה על מודל שונה. המדינה חולקה לשישה אזורים, כאשר בכל אזור זכתה חברה פרטית ברישיון בלעדי לחיבור צרכנים לרשת הגז. החברות שזכו במכרז צריכות להתקשר עם חברת נתג"ז על מנת להתחבר לרשת במקומות הרלוונטיים ומשם להוביל את הגז לכל צרכן הדורש להתחבר. תעריפי ההקמה וההולכה הוגדרו גם כן ברישיונות שהוענקו לחברות. עם זאת, בעוד רשת נתג"ז מחוברת ופועלת, פיתוח הרשת במקטע החלוקה נכשל שוב ושוב.

לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2016, חברות החלוקה אינן האשמות הבלעדיות בכישלון חיבור המפעלים לגז טבעי. הדו"ח מציין כי ישנם מקרים בהם רשויות מקומיות מנעו מחברות החלוקה לחבר מפעלים. התנגדות הרשויות המקומיות נובעת לעתים מרצון לשמירת עתודות קרקע לפיתוח העיר או התנגדות להימצאות של מפעלים הצורכים הרבה אנרגיה בשטחן. הדו"ח מציין גם את אי־שיתוף הידע מצד חברות תשתית לגבי קווי חלוקה קיימים שיאפשרו את ייעול המערכת. כמו כן הדו"ח מציין כי חברות תשתית שונות דורשות תשלומים גבוהים מחברות החלוקה שמעכבים פרויקטים.

לפי הערכות עבר של משרד האנרגיה, חיבור מפעלים לרשת הגז יכול לחסוך כ־500 מיליון דולר בשנה. אך בשנת 2020, לאחר שההגעה ליעדים כשלה, במשרד האנרגיה הפחיתו את צפי חיבור המפעלים לשנים הבאות במחצית, והודיעו שעד שנת 2025 יחוברו כ־230 מפעלים. בפועל, גם היעד שהוצב לשנה הנוכחית, 150 מפעלים, לא הושג, וכעת חוששים התעשיינים כי קצב החיבור הנוכחי לא יאפשר להגיע גם ליעד הנמוך, שעה שבישראל ישנם כ־1,000 מפעלים עם פוטנציאל חיבור לרשת החלוקה, אך רבים מהם לא צולחים את המכשולים בשטח. עיקר הקושי הינו מול עסקים בינוניים. אחת הסיבות העיקריות לכך היא גרירת הרגליים של 6 בעלות הזיכיון לחלוקת הגז. על אף שהחברות עצמן לא עומדות ביעדים ותעשיינים טוענים כי הן פוסחות על חיבור מפעלים בניגוד לתנאי הזיכיון, עד היום, לא חולטו ערבויות של החברות וחיבור המפעלים מתמהמה.

במאי האחרון פנה משרד האנרגיה לחמש מחברות החלוקה וטען שבמידה ולא יאיצו את חיבור המפעלים, המשרד יחלט את הערבויות ששילמו החברות בקבלת הרישיון. החברות שקיבלו את המכתב, סופר NG חדרה והעמקים, גז טבעי דרום, סופר NG, מרימון גז טבעי צפון, ורתם גז טבעי; טענו שהמשרד אינו פועל מספיק על מנת להסיר חסמים ורגולציה שיאפשרו את חיבור המפעלים.

רון תומר, יו״ר התאחדות התעשיינים, טוען שמדובר במחדל מתמשך של המדינה, שאף החליטה לאחר שלא עמדה ביעדים, לשנמכם. ״להחליט שיחוברו רק 220 מפעלים זה כישלון, ואם שמים על גרף את ההתקדמות עד כה, לא נגיע גם לזה. אולי יורידו את היעד שוב, כדי להראות שעומדים במשהו. חלק מהמפעלים מיואשים לגמרי, כי הם מבינים שהמדינה לא מסוגלת לטפל בזה". לטענתו יש שני פתרונות אפשריים למצב הנוכחי: "החלפת חברות החלוקה או הלאמת הפרויקטים. הרגולטור של העסק הזה מסביר לנו שהחברות לא יכולות להפסיד כסף, למרות שיש מכרז ויש תנאים ברישיון. חברות החלוקה גם מקבלות מענקים מהמדינה עבור החיבורים. הממשלה החדשה צריכה לפתור את הכשל הזה״.

ממשרד האנרגיה נמסר: "במקטע החלוקה קיים גידול משמעותי בחיבורי הצרכנים, כאשר הרשת כמעט והכפילה את עצמה מכ־70 צרכנים בסוף 2019 לכ־140 צרכני חלוקה כיום, לרבות גידול של מעל 50% בפרישת רשת החלוקה המוגזת.

רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה משקיעה משאבים וכסף על מנת לצלוח את האתגרים בחיבור מפעלים לרשת החלוקה של הגז הטבעי, ולהביא את הגז הטבעי לכל חלקי הארץ. חשוב לזכור שנוכח האתגרים של פרישת רשת החלוקה, כמו הליכי תכנון ארוכים ומצב הטופוגרפיה בשטח, המדינה פועלת במספר מישורים, בהם סיוע במימון לחברות החלוקה בפרישת התשתית, פעולות אכיפה של המשרד מול בעלי הרישיונות ותיקוני חקיקה בהיבטים שונים, כמו פישוט רגולציה והקלה בתכנון".