ניקוד? הרקורד של פלמור מספיק מרשים

מינויה הצפוי של עו"ד אמי פלמור לדירקטורית, ובהמשך ליו"ר חברת חשמל, אינו מינוי פוליטי. היא בקושי מכירה את השרה הממנה קארין אלהרר. היא גם לא ביטחוניסטית בכירה – אז מינוייה היה חולף בקלילות מרשימה מעל ומתחת כל רדאר. כמו למשל המינוי של יצחק אהרונוביץ׳ מקורבו של השר ליברמן ליו"ר מקורות, או של אשל ארמוני ליו"ר דירקטוריון נמל חיפה שלא הביא עמו מקצת מהניסיון הרלבנטי של פלמור. בדיוק כמו שיפתח רון־טל, שהתגלה כמינוי ראוי, לא הביא עמו כשרק יצא לאזרחות.

ההתכתשות בין שר הסייבר דוד אמסלם למשנה ליועץ המשפטי לשעבר דינה זילבר סביב נבחרת הדירקטורים ("הצפונבונים של לפיד", בלשונו המעודנת של שר הסייבר לשעבר), הולידה סוג של הרשאה לפוליטיקאים לחרוג ממינויי הנבחרת. אבל ההנחיה המשפטית לדרג הפוליטי היא לא ללכת רחוק מדי. מותר לבחור מועמד חיצוני, ואפילו איש אמון להגשמת מדיניותו של השר, אבל המועמד הזה צריך לעמוד בקריטריונים של מועמדי הנבחרת. פלמור שכעובדת ציבור לא יכולה היתה לעלות על דרך המלך של נבחרת הדירקטורים, אמורה לעמוד במבחנים הללו: ברף הציון שנקבע לצורך כניסה למאגר הנבחרת האחרון או שמינויה יוצדק ב"נימוקים מיוחדים". שרת האנרגיה אלהרר אמורה להגיש את הנימוקים הללו לוועדת גילאור. 

אמי פלמור | צילום: תומי הרפז

נגד פלמור התעוררו טענות שמעולם לא ישבה בדירקטוריונים של חברות עסקיות. זה נכון, אבל יש לה רקורד מרשים במועצות ציבוריות – כחברה ומ"מ יו"ר מועצת מקרקעי ישראל, יו"ר מועצת רואי החשבון, חברה במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ועוד. יש לה ניסיון בהעברת תקציבים, כאשר בנתה כמנכ"לית משרד המשפטים את תקציבי משרד המשפטים. בשנה האחרונה היא חברה במועצת הפיקוח הבינלאומית על פייסבוק (אוברסייט בורד), אחת החברות הגדולות בעולם.

לא ברור כמה כל זה שווה בדיוק בניקוד, אבל מדובר ברקורד שמרבית המינויים הפוליטיים לא מתקרבים אליו. פלמור ניהלה 7,000 איש, ניהלה תקציב של 2.7 מיליארד שקל וניהלה משרד מורכב שפרוש על כ־70 אתרים ויחידות ברחבי הארץ. אלהרר בחרה אותה בין היתר בגלל כישור רלבנטי במיוחד: היכולת להתמודד ולהאיץ רפורמות שברובן מובלות בידי משרד המשפטים. לפלמור יש את הניסיון לעבוד עם הגורמים הללו.