באשקלון מוותרים על הכניסה לדירה החדשה: "הדיירים לא מגיעים לקבל את המפתח"

עפרה חדד, סמנכ"לית ומבעלי חברת הבנייה יורו ישראל, מספרת בריאיון ל"כלכליסט", שהשבוע היא הגיעה למשרדי החברה בנתיבות כדי להשלים כמה עניינים דחופים. היא התכוונה לחזור לביתה ב־16:20 אך התמהמה בגלל שיחת טלפון. רק בדיעבד גילתה שטיל קסאם נפל בכביש שבו היא נוסעת בדרך כלל ואדם שנהג שם נפגע מרסיסים. "צריך לתת למשק לעבוד, אך אני מבינה את מי שנשאר בבית וצמוד לממ"ד", היא אומרת.

יורו ישראל, בניהולו של שמחוני חדד, הוקמה ב־1989 ובנתה לאורך השנים פרויקטי מגורים בבאר שבע, נתיבות, ירושלים, מודיעין, אריאל, ראש העין ועוד. בחצי שנה האחרונה זכתה החברה במכרזי רשות מקרקעי ישראל לבניית כ־160 דירות בקריית אתא, כ־350 דירות בבנייה רוויה בנתיבות ועוד 84 דירות גן וגג, וכן כ־24 דירות בתל אביב. לחברה גם יש פרויקטים בשלבי בנייה שונים, חלקם באכלוס, באשקלון ובאור עקיבא.

אתם מוסרים דירות בימים אלה?

"יש לי כרגע פרויקט על המרינה באשקלון עם 115 דירות (מגדל נוסף של 115 דירות אוכלס לפני שנה), וזה הזוי שקיבלנו טופס 4 אך אנחנו לא יכולים לאכלס אותו. בחול המועד סוכות אכלסנו 30 דירות מתוך ה־115. יש לי 85 דירות שלא מאוכלסות כי הדיירים לא מגיעים לקבל את המפתח. יש דיירים, לא מקומיים, שפשוט חוששים להגיע לאשקלון. יש כאלה שחיים בחו"ל, וזה ברור שהם לא באים".

"מעבר לכך הבנקים באזור העוטף עובדים במתכונת מצומצמת או שפשוט סגורים. נוצר מצב שאנחנו לא מוסרים דירות, ולא מקבלים כספים. מצד שני אני צריכה לשלם לעובדים. לא לבלוע ולא להקיא. עד עכשיו חוק מכר לא הכיר במבצעים צבאיים כסיבה לעיכוב במסירה. יכול להיות שעכשיו, מאחר שזו מלחמה, אולי כן תהיה הכרה. אני מצפה שמשרד הבינוי והשיכון יסייע לנו בזה. אין לנו עובדים, מפעלים לא מספקים חומר, יש סכנה ביטחונית אמיתית. אני מאוד מקווה שתהיה הכרה של המדינה בקושי שלנו".

עד כמה נפגעה הפעילות שלכם?

"המצב כרגע הוא שיש מעט מאוד בנייה, רק באתרי בנייה פרטית שבהם יש ממ"דים, ואלה בדרך כלל עובדים זרים. צריך להבין ששום מנופאי לא מוכן לעבוד כעת ולהיות חשוף. אם נופל קסאם אין לו שום סיכוי. המשמעות היא שאין שום עבודה בבנייה רוויה".

"גם אחרי שהמלחמה תסתיים יהיו לזה המון השלכות ברבדים שאפילו לא חשבנו עליהם. אין עכשיו עובדים, אבל אין גם צפי מתי יהיו עובדים. אני בתור יזם חייבת לחפש אלטרנטיבה לכוח אדם, אבל מה זה אומר בנוגע לקבלנים שכבר היו לי? וצריך לדבר גם על העלויות היותר גבוהות שיהיו לי כשאני מכניסה קבלן באמצע עבודה ולא בתחילתה. בנוסף לכך אחרי המלחמה, באופן אוטומטי, וכך היה לאורך כל השנים, מחירי חומרי הגלם יעלו. וכל זה לפני שדיברנו על זה שאין לנו שום מושג מה יהיה הביקוש. כלום".

תוכלי לפרט על בעיית הפועלים?

"בשכונת אור ים באור עקיבא למשל אנחנו בונים 91 קוטג'ים, חלקם בשלבי גמר וחלקם מאוכלסים. הבעיה היא שהעובדים הפלסטינים לא יכולים לבוא וכנראה שלא יוכלו לעבוד גם בחצי שנה הקרובה. גם הפועלים הערבים הישראלים פוחדים לבוא לאתרי הבנייה וכבר שמענו על מקרי התנכלות. יש עובדים, למשל מנהלי עבודה, שבלעדיהם בכלל לא ניתן לפתוח את האתר. אין הרבה מנהלי עבודה זמינים, ומן הסתם חלקם לא רוצים בכלל לעבוד, בטח לא בדרום. גם קבלני הגמר מהדרום תקועים בממ"דים ולא יכולים לבוא לעבוד".

"הפתרון הוא עובדים זרים, אבל כשאתה מנסה להשיג דרך חברות כוח אדם, הן פשוט מנצלות את המצב וגובות מחירים גבוהים. חברות כוח אדם היו גובות 85 שקל לשעת עבודה של עובד זר, תלוי כמובן במקצועיות שלו. היום הן מבקשות 115 שקל. זה ניצול של המצב. כמו כן לא אנחנו פיטרנו את הפלסטינים, ואני חוששת שהם יגישו תביעות נגדנו על הפסקת העבודה".

את צופה קושי בקידום תוכניות באזור הדרום?

"יש לי פרויקט שמקודם כעת מול הוועדה המקומית של נתיבות, שלא עובדת כמובן. מדובר ב־360 דירות ב־21 בניינים בני עשר וחמש קומות. הכל נעצר. מה יהיה אחר כך? אני לא יודעת. אני מניחה שיהיה צוואר בקבוק. בכל אזור עוטף עזה יש כעת אי ודאות גדולה. אני למשל גרה ביישוב הקהילתי מעגלים, ששייך למועצה האזורית שדות נגב, שתי דקות מנתיבות. ואני אומרת, בנימה אישית, שאם המלחמה הזאת לא תעשה סטופ למה שקורה בעזה אף אחד לא ימשיך לגור פה. יש פה ילדים שגדלים עם חרדות, שנלחצים מכל טריקת דלת או אופנוע שעובר".

"בשנים האחרונות האזור שלנו היה מאוד מבוקש. היו נקודות זיכוי במס, היו פה דירות חדשות ולא יקרות, ואפילו תחבורה נוחה לתל אביב. הגיעו חבר'ה איכותיים, התרבות והחינוך התפתחו פה מאוד ונוצרה תחושת קהילה. אני חוששת שבעקבות אירועי אוקטובר אנשים יעשו חשבון מה שווה להם יותר, הטבות המס או חיי הילדים שלהם. טוב לנו פה, אבל קיבלנו סטירת לחי".