החינוך בישראל זקוק נואשות לפוש טכנולוגי. למה זה לא קורה?

בעוד רבים מהעסקים בעולם מתמודדים עם המשבר הכלכלי העולמי, חברת BYJU ההודית הפכה להיות חברת ה- ED-TECH המובילה בעולם. במרץ השנה שוויה הוערך בכ-22 מיליארד דולר והיא דיווחה שיש לה יותר מ-115 מיליון תלמידים. לאחרונה פורסמו דוחות החברה לשנת 2021 והתברר כי היא צברה הפסדים עצומים (בין היתר כי היא יצאה למסע רכישות נרחב, וכי המודל שלה היה מבוסס על לקוחות חוזרים, דבר שלא הוכיח את עצמו), ולכן סיפור הזינוק שלה מדגים היטב את הביקוש הרב לטכנולוגיה בחינוך וגם את האתגרים בתחום.

על פי התחזיות, שוק ה- ED-Tech העולמי צפוי לגלגל 320 מיליארד דולר עד 2029 ושילוב טכנולוגיות בלמידה הפך למילה האחרונה במערכות החינוך המתקדמות בעולם. נכון לסוף יולי 2022, יש בעולם 36 חברות יוניקורן מתחום ה-ED-Tech, שגייסו בעשור האחרון 30 מיליארד דולר במצטבר ושווין המשותף הוא יותר מ-105 מיליארד דולר. בתחילת השנה, Owl Ventures - קרן ההשקעות הגדולה והמובילה בעולם בתחום הטכנולוגיה לחינוך – גייסה מיליארד דולר להשקעות עולמיות.

חברות לימודי אונליין כמו Coursera, Udemy ו- Chegg כבר הונפקו לציבור ומראות הצלחה רבה, אבל התחום כבר חורג מלימודי אונליין מסורתיים ומגיע לשנות את הלמידה בתוך בתי הספר עצמם עם מגוון אפליקציות וכלים טכנולוגיים. יש גם ביקוש למוצרים שמטרתם היא לנהל מוסדות חינוך, דוגמת אפליקציית משו"ב הישראלית, שנמכרה לאחרונה ב-50 מיליון שקל לחברת שירותי התוכנה פריוריטי.

מגמה חזקה נוספת היא טכנולוגיה חינוכית שחורגת מתכני ידע "קלאסיים". בישראל, למשל, מתקיים בימים אלה "אתגר SEL", במסגרתו מוטמעות בבתי ספר טכנולוגיות שפותחו במיוחד כדי ללמד את הדור הצעיר כישורים חברתיים ורגשיים שהם אבני יסוד לחיים בעידן המודרני: תחושת מסוגלות, ויסות רגשי, יכולת עמידה בלחצים, ניהול משימות ועוד. ההבנה היום בקרב חברות ה-Ed-Tech, ובמערכות החינוך בכלל היא שרכישת הכישורים הללו הכרחית עבור הלומדים ואף מהווה תנאי בסיסי ללמידה ולהצלחה בכל תחומי החיים, ולכן המגמה היא לשלבן יותר ויותר בתהליכי ההוראה והלמידה בכיתות.

אף על פי שהשוק המדובר מהווה פוטנציאל אינסופי להתפתחות חינוכית, הוא גם טומן בחובו קשיים רבים. ראשית, מדובר בשוק שבו כמות המשתמשים (התלמידים) בכלים הטכנולוגיים אינה מהווה ערובה להצלחה. השוק רווי בשירותים ומוצרים, וחברות קטנות או בינוניות עשויות להתקשות להתחרות באסטרטגית התמחור האטרקטיבית של הגופים הגדולים, שלעיתים כוללת הצעת שירותים בחינם. פלטפורמות דיגיטליות אחרות יכולות לייצר רווחים מפרסומות או ממודלים שיווקיים אחרים, אך הדבר אינו מקובל בעולם החינוך.

אתגר נוסף הוא עלויות הטמעת הטכנולוגיות במערכת החינוך. חברות נדרשות להשקיע משאבים אדירים בתהליך ההטמעה בבתי ספר - תהליך מורכב מאוד, שכן רבים מהמורים זקוקים לליווי ולסיוע צמוד בעבודה עם טכנולוגיות חדשות, ולעיתים אין להם את הפניות הדרושה. במקביל, תקציבי הרכש של בתי הספר נמוכים מאוד. לצורך השוואה, התשלום עבור תוכן דיגיטלי שתקבל חברת אד-טק בארץ יכול להיות נמוך עד פי עשרה מהמחיר שהייתה מקבלת בחו"ל. כתוצאה מכך, אין קורלציה בין כמות הזמן והמשאבים המושקעים לבין שורת הרווח. בנוסף, ההסתמכות על מכרזים או על התקשרויות עם משרדים ממשלתיים ורשויות מהווה אתגר לוגיסטי-בירוקרטי משמעותי, ולחברות לא תמיד יש את המשאבים להתמודד עם זה.

בעוד שבקרב הרוב המוחלט של הצעירים כיום, השימוש וההתנהלות בסביבה דיגיטלית היא אורח חיים, השימוש בה לצרכי הוראה ולמידה עדיין לא מפותח דיו. בניגוד לדעה הרווחת, המקשרת בין טכנולוגיה להיעדר יחס אישי וניכור חברתי, למעשה האמצעים הטכנולוגיים העכשוויים יכולים לחזק למידה פרסונאלית ואת הקשר בין המורה לתלמיד ובין התלמידים בכיתה - בייחוד במערכת חינוך שמתמודדת עם מחסור באנשי הוראה.

גם אם היה לא היה קיים חוסר כזה, הטכנולוגיה עדיין הייתה יכולה לשפר את הלמידה בצורה יוצאת דופן. היא מסוגלת למפות צרכים ורצונות של תלמידים ולספק תמונת מצב על המתרחש בכיתה ועל כל תלמידה ותלמיד - זאת, ללא עבודה נוספת מצד המורה ובאופן מדויק שמתעדכן באופן תדיר. לא מדובר רק בהישגים, אלא גם היכן בדיוק בתהליך הלמידה כל תלמיד מתקשה, כיצד הכי מתאים לו ללמוד, מה מידת המוטיבציה שלו, מה מצבו הרגשי והחברתי, אילו מיומנויות חסרות לו כדי להשתלב בעתיד בשוק העבודה ולהצלחה בקריירה, כמו גם במישור האישי והחברתי ועוד. הטכנולוגיה צריכה להיות שותפה מלאה לתהליך החינוכי ולכן היא חייבת לבוא לידי ביטוי הולם במערכות החינוך.

נעמי גוברין שוורץ היא מנהלת "אתגר SEL" שהוקם על ידי עמותת בוגרי 8200 בשיתוף קרן עזריאלי, משרד החינוך וחברת אורקל