מסדרות ענקיות ההייטק של נטפליקס: "הפלייליסט" על ספוטיפיי

אחרי כל סדרות העליות והירידות של ענקיות ההייטק ("הקרב על אובר", "הנושרת", "ווי קראשד"), שהמשותף להן רב, גם אם החברות שונות במהותן ובהצלחתן, באה עכשיו סדרה חדשה: "הפלייליסט" על ענקית הייטק ששינתה את העולם — ספוטיפיי — ומציעה נקודת מבט אחרת. למעשה, שש נקודות מבט, כל אחת בפרק משלה. מדובר ברשומון המובא דרך סיפורם של שישה אנשים המייצגים דבר מה בתהליך הקמת החברה. הראשון הוא הממציא דניאל אק המסמל את "החזון", אחר כך ישנו מנהל חברת סוני, איש "התעשייה", ישנם "הזמרת", "המתכנת", "השותף העסקי" ו"החוק". בסוף כל נקודת מבט, כלומר פרק, מבטיח הבא אחריו פרטים אחרים ואף סותרים למה שנאמר קודם.

הסדרה על שירות הסטרימינג שהציע כל שיר בלחיצה על מקש מאופיינת גם בעוד נקודת מבט, כוללת — השבדית. הסדרות האמריקאיות על ענקיות ההייטק, עם הכוכבים ההוליוודיים שהובילו אותן, נצצו וזהרו, ואילו הסדרה החדשה של נטפליקס מספרת סיפור שבדי, והיא עושה את זה בכלים שלמדנו להכיר מסדרות אחרות של המדינה הצוננת (רק בלי מוטיב הרצח): הכל בצורה מאוד מאורגנת, מלומדת, מעוצבת, שצוברת תאוצה ועניין ככל שהזמן חולף.

בחלק מהפרקים הוויזואליה היא בעיה. הרי רוב ההתרחשות היא בתכנות ועל גבי המחשב. הפתרונות לייצוגים האלה דומים למה שנראה כבר בעבר. כלומר צפייה באנשים מול מסכים עם קודים; שליפה של חלקי טכנולוגיה מקופסה עם חתיכות קלקר; והרבה בחורים צעירים עם זקנים. אבל המבנה של הסדרה עם נקודות המבט הרבות מאפשר גם ייצוגים של מסיבות, קונצרטים, סיטואציות משפחתיות דרמטיות, המשלימות את התמונה של המסך המרצד.

הסדרה שמתחילה ברוגסווד שבשבדיה ב־2004 מספרת סיפור של הצלחה יוצאת דופן של צעיר לאם חד־הורית, בשכונת עוני, שבגיל 22 מצליח בזכות כישרונותיו, להתעשר, נהנה ממנעמי הכסף. עד שאמו אומרת לו שלא די בלהתעשר ועליו לחשוב על המשימה הבא. קצת מחשבה — והופ, חברה ששינתה את צריכת התרבות בעולם.

"הפלייליסט" גם מזכירה נשכחות, כמו את אתר "פייראט ביי", וממחישה בכך עד כמה הטכנולוגיה מיישנת דברים במהרה, והופכת הכל להיסטוריה רחוקה בתוך כמה שנים. המשפט שהתקיים בין חברות התקליטים מול האתר הפיראטי מוצג כמניע לקידום של ספוטיפיי בשבדיה, ומשם לעולם כולו. כמו שמסביר דניאל אק (אדווין אנדרה) בדוקו־דרמה: "הבעיה עם 'פייראט ביי' זה שהם מנהלים מלחמת עולם שלישית אידיאולוגית". הם לא הסכימו לשלם על התוכן משום שלדעתם חברות התקליטים עשקו את הצרכנים, ועכשיו הם נוקמים. ספוטיפיי מצאה מודל עסקי שיכול היה להציל את חברות המוזיקה, לפרנס אמנים, להיות חוקי ולשמח צרכנים. מאחר שהסדרה מציגה כמה נקודות מבט, המנגינה היא לא מונוטונית, יש בה הרבה גוונים וגם הרבה אבות להצלחה. על הנפילה עוד לא שומעים, אולי בוא תבוא. מעניין שהסדרה מוצגת בנטפליקס, חברת הייטק, שגם היא כמו ספוטיפיי היא שירות סטרימינג. גם את סודות הקמתה יהיה מעניין לשמוע, אולי בפודקאסט בספוטיפיי.