"גולדה" של גיא נתיב, הבמאי הישראלי שזכה באוסקר על סרטו הקצר "סקין"
| צילום: Michael Wharley
כשגולדה פגשה את נני מורטי: המלצות לפסטיבל ירושלים
מהסרט המדובר על גולדה מאיר, דרך זוכי פסטיבלי סאנדנס וקאן הטריים ועד הישראלים שהציגו בברלין וטרייבקה: מיטב ההמלצות לפסטיבל שחוגג 40
1. טרום־בכורות
סרטי פסטיבלים לרוב לא מציעים מבט מנחם ואופטימי על העולם, אלא מנסים לאתגר את הקהל בגישה אלטרנטיבית לצורה הקולנועית המקובלת או במבט נוקב על תופעות חברתיות בוערות. למי שבכל זאת מעדיף קולנוע יותר מסורתי, ממתינה סקציית הגאלה - הקרנות טרום־בכורה לסרטים מדוברים. את הסרטים האלה עוד לא ראינו, ואנשי הפסטיבל מהמרים שיהיו להיטים.
המדובר שבהם הוא "גולדה", סרט הפתיחה של הפסטיבל. גיא נתיב, הבמאי הישראלי שזכה באוסקר על סרטו הקצר "סקין", מביים הפקה בריטית שבה מגלמת הלן מירן את גולדה מאיר ולייב שרייבר את הנרי קיסינג'ר בימי מלחמת יום הכיפורים. מירן ושרייבר אפילו יגיעו לוועידת פסגה בפסטיבל.
הקרנות טרום־בכורה מסקרנות נוספות הן "מחר תזרח השמש" של נני מורטי ("חדרו של הבן"); "חיים שלמים", סרט הביכורים של הבמאית סלין סונג, שמסתמן כאחד הסרטים המדוברים של השנה; ו"אנטומיה של נפילה" של ז'וסטין טרייה, זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן, שעוסק בסופרת מצליחה שבן זוגה מוצא את מותו בנפילה מחלון ביתם.
2. סרטי סאנדנס
שניים מהסרטים הכי מדוברים בפסטיבל סאנדנס השנה יוקרנו בירושלים: הראשון הוא הזוכה הגדול בפסטיבל, "אלף ואחד", סרט הביכורים של הבמאית א"ו רוקוול. בדומה ל"אור ירח" ו"גאוות יחידה", גם זה סרט שבמרכזו מערכת יחסים רבת־שנים ותהפוכות בין גבר שחור ואמו הבעייתית. רוקוול עוברת בין שלוש תקופות בחייו של ילד שהופך לנער וגדל עם אמו בהארלם, מ־1994 עד לאמצע שנות ה־2000, ומציגה בתבונה איך העיר משתנה בשנים האלה, וכך גם חיי הדמויות. לוקח לסרט כמה רגעים טובים למצוא את אחיזתו ושפתו, אבל הסוף המהמם שלו יגרום לכם לראות את כל הסרט באור אחר.
הסרט השני הוא "בריכת האינסוף", סרטו של ברנדון קרוננברג, בנו של דיוויד קרוננברג. זהו סרט אימה קנדי שצולם בהונגריה וקרואטיה, המגלמות מדינה בדיונית, שבה יש כפר נופש מפנק לעשירים וסביבו דיקטטורה רצחנית וענייה. כשגיבור הסרט דורס בטעות הולך רגל, הוא מקבל הצעה: במקום להיות מוצא להורג, המדינה תכין שיבוט שלו תמורת סכום נכבד במזומן, והכפיל הוא זה שיוצא להורג. מכאן מתחיל מסע קולנועי הזוי, אלים, מדמם, מיני, שבו קבוצה של אזרחים, שכבר ראו את כפיליהם מוצאים להורג מולם, יצרו לעצמם חברה סגורה, סודית וניהיליסטית שבה הם משתעשעים עם החוק, המוסר והיכולת ליצור עוד ועוד כפילים של עצמם. נדמה שקרוננברג הבן לא רק הושפע מאביו אלא גם מאלחנדרו חודורובסקי, סטנלי קובריק וניקולס וינדוינג רפן. והתוצאה היא סרט משוגע על כל הראש.
3. קולנוע נשי
הקטגורייה הכי מסקרנת בפסטיבל היא זו של התחרות הבינלאומית, כי היא זו שמרכזת אליה את הסרטים שאוצרי הפסטיבל הכי אהבו. ומבין 12 סרטי התחרות שבעה הם של במאיות. אבל דווקא הסרט המוצלח ביותר מאת במאית בפסטיבל אינו כלול בתחרות: "לקראת תערוכה", סרטה האחרון של קלי רייכהרדט ("וונדי ולוסי", "פרה ראשונה") עם מישל וויליאמס בתפקיד הראשי. הסרט, שצולם בקולג' לאמנויות באורגון, מתרחש בקהילה של אמנים ויוצרים שמתכוננים לקראת תערוכה. הוא עדין, אינטימי, מעט תמהוני, ומספק הצצה לרגעים שבהם היצירה והחיים מתערבבים זה בזה ועושים בלגן נפשי גדול שמתבטא במשברים קטנים.
4. מאסטרים
במסגרת חגיגות 40 לפסטיבל ירושלים, תוצג בו השנה מסגרת מהסרטים הבולטים שהוצגו בו בעשור הראשון שלו. מבין אלה אל תחמיצו את "הקורבן" (1986), הסרט האחרון שביים אנדריי טרקובסקי על חבורה של אנשים שמגיבים להודעה בטלוויזיה על קטסטרופה עולמית, ואת "קו כחול ודק" של ארול מוריס, אחד מסרטי התעודה הטובים והמשפיעים בכל הזמנים, שעוסק בחקירת רציחתו של שוטר מדאלאס.
מאסטר נוסף שמציג בפסטיבל הוא ורנר הרצוג, חברו של מוריס, עם סרטו החדש "תיאטרון המחשבה". לכאורה זה סרט על מה שקורה בתחום חקר המוח בשנים האחרונות, אבל הרצוג מזגזג ימינה ושמאלה ויוצר סדרה של מיני־סרטי תעודה סביב ציר כמעט אסוציאטיבי שבהם הוא רוצה להבין מה היא תודעה, לחקור חלומות, לברר אם נוכל לקרוא מחשבות בקרוב ואם האקרים יוכלו לפרוץ לנו למוח ולגנוב לנו את הזיכרונות שלנו.
5. קולנוע ישראלי עלילתי
לפני כ־20 שנה, כשהקולנוע הישראלי ופסטיבל ירושלים היו בשיאם, הסרטים הישראליים הכי טובים של השנה היו נלחמים להגיע לתחרות הישראלית שלו, שהזכייה בה הבטיחה המון יוקרה ולא מעט מזומן. מהרגע שבו פגשנו את "חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי בפסטיבל - לפני שזכה בו, זכה בפרס אופיר והפך ללהיט ענק - היה ברור שהקולנוע הישראלי נכנס לעידן חדש. אבל הזמנים האלה חלפו, והתזמון של הפסטיבל בשנה הפך לא נוח לבכורות ישראליות.
ובכל זאת, יהיו בתחרות הישראלית כמה סרטים מסקרנים: "העתיד" של נעם קפלן, שהוצג בפסטיבל טרייבקה, ובמרכזו אשה (ריימנד אבקסיס) שהצליחה לפתח דרך לחזות פיגועי טרור; "המשלחת" של אסף סבן, שהוצג בפסטיבל ברלין, ועוסק בבני נוער שיוצאים למסע לפולין; "טעם התפוחים אדום" של איהב טרבייה (שסרט הגמר שלו בסם שפיגל היה מעולה, ויש לקוות שסרט הביכורים שלו יהיה טוב כמוהו) שהוצג בפסטיבל מרקש, ומתמקד בשני אחים דרוזים שנפרדו אחרי מלחמת ששת הימים בנסיבות מסתוריות.
לצד אלה יוקרנו בפסטיבל בכורות עולמיות ל"בתי אהובתי" של איתן גרין ("אזרח אמריקאי"), "דניאל אויערבאך" של דוד וולך ("חופשת קיץ"), "חדר משלו" של מתן יאיר ("פיגומים") ו"הענקים של אי הפסחא" של דובר קוסאשווילי, שבו הוא משלים סוף סוף את הטרילוגיה הגיאורגית שלו שהתחילה עם "חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמים", ומציע רימייק מורחב לסרט הסטודנטים המצוין שלו, "עם חוקים", מלפני 25 שנה. מסקרנים לא פחות הם סרטי הביכורים של שלום הגר ("מתחת לצל של השמש") ומעין ריף ("הפילגש"), שהיא גם הבמאית היחידה בתחרות הישראלית.
ועצה לסיום: חפשו את ההווה ואת העתיד של הקולנוע הישראלי גם בין הסרטים הקצרים, שכוללים יצירות חדשות מאת תום שובל ("הנוער") וגור בנטביץ' ("הכוכב הכחול"), ואת "מים עומדים" של ציביה ברקאי ("פרה אדומה"), שהוא הסרט הישראלי הקצר הטוב של השנה.