ההסכמות על התוכנית הרב-שנתית של צה"ל: שוב הביטחון גבר על האוצר

"צה"ל לא קיבל את כל מה שרצה, כך גם משרד האוצר, אך אזרחי ישראל הם המרוויחים המרכזיים משיח מקצועי ועמוק זה". כך סיכם הרמטכ"ל הרצי הלוי את הההסכמות על התוכנית הרב־שנתית (תר"ש) לצה"ל שנחתמה ביום חמישי שעבר. בתר"ש עוגנו ההסכמות של האוצר ושל צה"ל מפברואר האחרון סביב סוגיות שבמחלוקת, ביניהן הגדלות הרמטכ"ל, פנסיות הגישור, הגדלת שכר חיילים, קיצור השירות והגדלת הפיקוח של החשב הכללי באוצר על השכר בצה"ל. אך למרות שקל להסכים עם הטענה הטריוויאלית שקובעת כי שני הצדדים נאצלו להתפשר, הרי שקשה להסכים לסיפא של דבריו כי "אזרחי ישראל הם המרוויחים המרכזיים משיח מקצועי ועמוק זה".

אחד הנושאים שהצדדים הסדירו ביניהם הוא הנושא הטעון של "הגדלות הרמטכ"ל" שהוכשרו בדיעבד. המונח מוזכר רק פעם אחת בהודעה לתקשורת בשמו הרשמי ("השלמות תקופות השירות") וללא פירוט. סביר להניח ששני הצדדים העדיפו לא לנופף בהישג, כל צד מסיבותיו. מבחינת האוצר מדובר בסוג של כישלון, כי בסופו של דבר מה שהוגדר על ידם כעבירה על החוק וגזל הקופה הציבורית הולבן במסגרת ההסכם. מבחינת צה"ל, עדיף שלא לנופף בהישג, כדי לא לפתוח מחדש את השיח הטעון בנושא. עדיף לנצח ולשתוק.

בסוף כהונת הממשלה הקודמת הגיעו "הגדלות הרמטכ"ל" לכדי פיצוץ — הגדלות הרמטכ"ל הן תוספות שכר המשולמות לפורשי צה"ל הזכאים לפנסיה תקציבית. לאורך השנים הצבא "ניפח" את היקף הפנסיה שאנשי קבע רבים קיבלו דרך הגדלה מלאכותית של מספר שנות השירות לחישוב הקצבה, וזאת אף שמדובר בנוהל שהיה אמור להתבצע רק במקרים מיוחדים.

באוצר מצאו כי להגדלות הרמטכ"ל יש עלות תקציבית של כ־15 מיליארד שקל לעשור הקרוב ולכן יצאו לקרב תקשורתי נגד צה"ל במטרה לבטלן, כשבמקביל ארגוני מגזר שלישי עתרו לבג"ץ וחייבו את המדינה להסדיר את הנושא. בתגובה לכך, חברי הממשלה הקודמת (בהובלת ליברמן, בנט וגנץ) הגישו הצעת חוק שאנשי האוצר התנגדו לה בחריפות ובפומביות.

לקרב הזה היה מחיר: הדיון הציבורי על ההטבות הלא־חוקיות העלה על המוקד גם את אחת "הפרות הקדושות" האחרונות שנותרו בחברה הישראלית — אנשי הקבע. ייתכן שפגיעה זמנית במוניטין של משרתי הקבע היתה מחיר שראוי לשלם בתמורה לחיסכון כספי אדיר וביטול המנגנון שהושג שלא כחוק, אך בסופו של דבר האוצר גם זרק את מיטב התחמושת שלו נגד משרד הביטחון וגם הפסיד באופן כמעט מוחלט. להבדיל אלף הבדלות, התנהלות האוצר למול הגדלות הרמטכ"ל הזכירה את התנהלות הקואליציה בכל הקשור להפיכה המשטרית: קודם שוברים את הכלים ומביאים את המערכת לקצה ואז נסוגים עשרה צעדים אחורה ומתנהלים כאילו לא היו דברים מעולם.

תוצאות הקרב מהוות תזכורת ניצחת למאזן הכוחות האמיתי בין שני משרדי הממשלה החזקים ביותר בישראל. כשמוסיפים לקלחת ציטוטים של שר האוצר סמוטריץ' מלפני פחות משנתיים בהן הוא טען כי "הגדלות הרמטכ"ל הן שם מכובס לשחיתות ושוד הקופה הציבורית שאישורן בתקופת משבר כלכלי כזה היא יריקה בפרצופו של הציבור" מקבלים רושם של התקפלות מביכה גם מצד הדרג המקצועי וגם מצד הדרג הפוליטי באוצר.

הוויכוח בין צה"ל לאוצר לא היה רק על כסף, אלא בעיקר על ניהול כוח אדם. התפיסה של האוצר היא שמודל גיוס כוח האדם בצה"ל מיושן, בעיקר מכיוון שהדרך שבה הוא פיתה אנשים מוכשרים להישאר במערכת הצבאית היא הבטחה לפנסיית גישור: מי שמגיע לקבע מובהק, זוכה לקבל קצבה על חשבון מהמדינה מיום פרישתו (בממוצע גיל 42) ועד הגיעו לגיל פנסיה (67).

גם אם יש היגיון בפנסיית הגישור, כשמדובר בתפקידי ליבה צבאיים שאין להם מקבילה אזרחית, הרי שקשה להצדיק מתן פנסיות גישור לכלכלנים, דוברים, משפטנים ואנשי מחשבים שימצאו עבודה בקלות בעולם האזרחי. בזמן שבצה"ל התבצרו בעמדה כי פנסיות הגישור הן סוד קיומו של צה"ל, בארגוני ביטחון אחרים, ובראשם המוסד, החלו להשתמש במודל של חוזה אישי שלא מזכה בפנסיית גישור ומעניק במקום זאת תנאים מוגדלים למשרתים בהווה. במוסד הבינו שבשוק העבודה המודרני, שבו אנשים מחליפים עבודה בתדירות גבוהה, הבטחה לפנסיית גישור בעוד כעשור לא מושכת את הטובים ביותר.

הרמטכ"ל הרצי הלוי. לראשונה יישב בצה"ל חשב מטעם האוצר | צילום: מוטי קמחי

במהלך המשא ומתן, באוצר סברו כי "האקדח השלוף" של ביטול הגדלות הרמטכ"ל ביחד עם תקדים המוסד יובילו את הצבא להסכים לוותר על פנסיות הגישור בכל המקצועות הלא־רלבנטיים. אך זה לא מה שקרה, צה"ל הסכים במו"מ הנוכחי ללכת רק לנקודת המוצא של המוסד מלפני עשור, והכריז כי בחלק מסוים מהמקצועות (כלכלנים, עתודאים וחוזרי שירות — כ-10% מצבא הקבע לפי צה"ל) יופעל פיילוט, שיעניק להם זכות בחירה בין פנסיית גישור לבין מודל שכר אחר שמזכה בשכר גבוה יותר בהווה. שינוי מתבקש, שקשה לראות בו הישג של האוצר ובטח כאשר משווים אותו ליעד השאפתני של המוסד — העברת 40% מכוח האדם שלו לחוזים אישיים ללא פנסיות גישור.

בעוד שצה"ל הראה נכונות מועטה יחסית לשינויי עומק במבנה כוח האדם, הרי שמלבד הסדרת הגדלות הרמטכ"ל לזכאי פנסיה תקציבית, הצליח הצבא במאבק תקציבי נוסף ודאג שגם פנסיות הגישור ייהנו מאותן הגדלות. מעבר לכך צה"ל קיבל כסף תוספתי להגדיל את שכר משרתי הקבע הצעירים. ההיגיון ברור — אם נשארים עם המודל של פנסיות הגישור, הרי שלמשרת הקבע הצעיר המוכשר אין תמריץ חזק להישאר במערכת. ולכן בנוסף לפנסיות הגישור העלו את השכר ב־10%־25% (כמיליארד שקל במצטבר), וזאת לצד התוספות שיקבלו משרתים אלו כתוצאה מהסכם ההסתדרות.

ייתכן שההישג הגדול של משרד האוצר בהסכם הוא בכלל לא של אגף תקציבים אלא של אגף החשב הכללי שזכה לראשונה בהיסטוריה הישראלית לדריסת רגל במערך כוח האדם הצה"לי. זו אולי הסיבה לתגובה הנלהבת של החשב הכללי יהלי רוטנברג, שכינה את התר"ש "היסטורי וחשוב". במסגרת ההסכם הוחלט על הקמת "מנהלת גמלאות ושכר" שתהיה משותפת לשני המשרדים ובראשה יעמוד נציג מטעם החשכ"ל. המשמעות היא שבצה"ל יהיה חשב מטעם משרד האוצר שיפקח על הוצאות וניהול כוח האדם בצבא – דבר שעד היום לא היה קיים. עד כה במשרד אוצר סבורים עתה כי הכנסת חשב ל"קופסה השחורה" של ניהול כוח האדם הצה"לי תוכל למנוע את משבר הגדלות הרמטכ"ל העתידי, כי פשוט יהיה מי שירים את הדגל האדום בזמן.

אחד הסעיפים המשמעותיים בתר"ש שנחתם הוא קיצור השירות בצבא הסדיר. השינויים שייכנסו לתוקף החל מיוני 2024, יוביל לכך שגברים יגויסו באופן רשמי ל־32 חודשי שירות אך בפועל רבים מהם ישרתו 24 חודשים בלבד — בהתאם לצורכי הצבא. בצה"ל ובאוצר הצהירו כי המטרה היא שבשנת 2030 חייל סדיר ישרת בממוצע כ־28 חודשים בלבד.

במקביל לקיצור השירות לחלק ניכר מהצבא הסדיר, אלו שישרתו יותר יקבלו תגמול כספי נוסף החל מהחודש ה־25 לשירות. רפורמת קיצור השירות מבטאת גם היא את ההשלמה של צה"ל עם דיפרנציאליות בין לוחמים שונים.

סוגיית קיצור השירות מציגה תמונה שאינה מתכתבת עם האמירה ש"צה"ל לא קיבל את כל מה שרצה וכך גם משרד האוצר" ונדמה כי במקרה הזה שני הצדדים קיבלו פחות או יותר את מה שרצו.

מצד הצבא, קיצור השירות לגברים כבר היה על הפרק בעבר, ובפועל צה"ל מתחייב שוב לאמץ המלצה ותיקה, רק שהפעם קיבל על זה יותר כסף. מצד האוצר יש פה ניצחון כפול. המדינה תתקצב פחות חודשי שירות של חיילי סדיר ולצד זאת המשק ירוויח מכניסתם המוקדמת של צעירים למעגל העבודה.