יין של תבור | צילום: באדיבות יקב תבור
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לטעום קברנה סוביניון עשיר מהגליל, להזדהות עם סיפור התבגרות כן ומדויק, למצוא אסקפיזם ברחובות יפו - ועוד דברים שכדאי לעשות השבוע
אלכוהול: לטעום קברנה סוביניון עשיר מהגליל
יקב תבור בגליל התחתון (ליד הר תבור) הפך מיקב צנוע שייעד את יינותיו לצליינים (שלא תמיד הגיעו) לאחד היקבים הגדולים בארץ בבעלות החברה המרכזית למשקאות (קוקה־קולה). היקב חוגג 25 שנות יין משובח, כזה שגם מבינים וגם סתם עמך ישראל מאוד אוהבים כבר הרבה שנים. תבור יודעים לייצר יינות שקל לאהוב ולשתות, וזאת מבלי לוותר על האיכות והמורכבות.
לכבוד חגיגות חצי היובל יארחו מחר בבוקר היקב שבכפר תבור והיינן שלו, אור נדבך, לטעימה מיוחדת של יינות נדירים משנים עברו. נדבך יפתח וימזוג יינות כמו ויונייה סינגל ויניארד מ־2017, יין לימיטד אדישן מ־2011, ואת יין הדגל מלכיה משלוש שנים שונות. כל זה ילווה בגבינות משובחות ולחמים. אז אף על פי שהוא לא בקו האש הצפוני הישיר, זו חובה נעימה במיוחד לפקוד כעת על כל יקב ישראל — צפוני, דרומי או כל אחד אחר. יין ישראלי הוא כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהחקלאות שלנו, וזו כידוע צריכה כעת כל עזרה אפשרית.
חיליק גורפינקל
ספר: להזדהות עם סיפור התבגרות כן ומדויק
ספר הביכורים של המשוררת מיקי מלץ “אהבה בקריות”, מתרחש ב־1977, כאשר מכבי תל אביב מצליחה לעלות למשחקי הגמר של גביע אירופה לאלופות, ואצל גיבור הספר ג’ימי, הפרטי והלאומי משתרגים זה בזה. הוא שם לב שכשהוא בדיכאון ורע לו מכבי מנצחת, וכשהוא מאושר מכבי מפסידה.
ג’ימי הוא נער בן 16, שנמשך לבנים, וחי בקריית מוצקין, התיאור של החיים שלו ושל התקופה הוא כל כך מדויק ויפה, שהוא כמעט מעורר נוסטלגיה לאיזו מסיבת כיתה בסלון של אחד מבני כיתתי בירושלים. אך ”אהבה בקריות” אינו ספר מתקתק, הוא מציג את הימים ההם באהבה אבל גם בשנאה. הוא מלא רגש, תשוקה וכתוב בתנופה, זעם והומור. השאלה הנשאלת כאשר שועטים בקריאה, שהרי ידוע שמכבי זכתה, היא האם ג’ימי יהיה עצוב או שמח כשזה יקרה. התשובה, כמו שבטח אמרו בתיכון אורט מוצקין, תימצא בסוף הספר.
רותה קופפר
אופנה: למצוא אסקפיזם ברחובות יפו
חוקרת האופנה רננה בנית והסטייליסטית סיגל גרנות חברו יחד לסיורי אופנה ועיצוב ביפו. כבר יותר משנה הן חושפות לקבוצות קטנות חללים לא שגרתיים, מקומות חבויים, גלריות נסתרות לאמנות, מעצבי אופנה ייחודיים, וגם בתים מיוחדים של חברים שנהפכים לחללי אירוח. הסיור הרגלי בסמטאות יפו נמשך שלוש שעות ומסתיים בחלל היפהפה במבנה עתיק מ־1878 של מותג העיצוב איוטה, מיזם חברתי של נשים לנשים המספק עבודה בתנאי שכר הוגנים. שם גם תתקיים הרצאה של בנית על הדיאלוג המתמשך בין פנטזיה לתעשיית האופנה.
"בכל אחד מאיתנו יש קצת מאליס בארץ הפלאות, חלק פנימי שמתנדנד בין מציאות לדמיון", אומרת בנית. "סיפורי אגדות עוזרים לנו להתמודד עם פחדים וקשיים. האופנה נשענת על הסיפורים האלה ומעוררת את הפנטזיה לחיים. דווקא בזמנים קשים של מלחמות ומגפות, כשהמציאות מתערערת ועולה על כל דמיון, האופנה יכולה לספק אסקפיזם". 13.2, יום שלישי, 320 שקל. להרשמה באינסטגרם: sigalg_style או renanabenit.
עילית מינמר
מוזיקה: לתת בראש עם הגיטרה
עולם המוזיקה מנסה לחזור לשגרה בצל המלחמה, האמנים חזרו להופיע והקהל נוהר לאולמות. גם הפסטיבלים מתחילים לחזור לשטח (בלי תרועה), אחד מהם הוא פסטיבל "המגבר" שיתקיים השבוע בהפקת מרכז ענב לתרבות ו"המון ווליום".
פסטיבל שכולו על טהרת הרוק והגיטרה, חמישה ימים של הופעות וחיבורים ייחודיים עם תוכנייה מרשימה: נעם רותם חוגג 30 שנות יצירה ויארח את שלומי שבן, כנסיית השכל חוגגת 30 לאלבום "קח שירים" עם שמעון אדף, רונית שחר חוזרת לאלבומה הראשון "שלום לתמימות" ותארח את איה זהבי פייגלין, יפעת בליסיאנו (הזאבות) תארח את ערן צור, פיטר רוט יארח את עלמה גוב, ומאור כהן יופיע עם בום פם. "הפסטיבל הזה הוא מגרש משחקים אמיתי עבורנו ועבור האמנים", אומרת יעל מרגלית מהמון ווליום, "השנה פתחנו לראשונה מופע צהריים לכל המשפחה של רמי פורטיס 'אין קץ לילדות', ויהיו גם תיקלוטים של רם אוריון, הילה רוח ועוד".
מאיה נחום שחל
טלוויזיה: להתבדר מגרסה חדשה ומוצלחת ל"אדון וגברת סמית"
ב־2005 יצא הסרט "אדון וגברת סמית" שביים דאג ליימן וסיפר על זוג מרגלים נשוי מסוכנויות מתחרות שלא יודעים זה על עבודתה של זו, עד הרגע שבו הם מקבלים את המשימה לחסל זה את זו. חוץ מהעובדה שזו היתה קומדיית פעולה מאוד מבדרת, הסרט ההוא זכה להצלחה בזכות העובדה ששני כוכביו — בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי — הפכו לזוג במהלכו. הכימיה ביניהם בסרט ההוא אכן היתה לוהטת. חפשו אותו בנטפליקס, הוא ממש כיף.
כעת מגיעה לאמזון פריים וידיאו הסדרה החדשה של דונלד גלובר ("אטלנטה"), שמוכר גם בתור הראפר צ'יילדיש גמבינו, שהיא מעין סדרת המשך לסרט ההוא. גלובר ומאיה ארסקין מגלמים סוכני ריגול שמגויסים על ידי חברה אנונימית להעמיד פנים שהם זוג נשוי ותחת המסווה הזה לבצע בכל פרק משימה הקשורה בחיסול, חקירה או השגת מידע. כמו הסרט גם הסדרה המשעשעת והקצבית הזאת למעשה אומרת שלהיות מרגלים זה קל, להיות נשואים זה קשה.
יאיר רוה
סרט: להתפעל מאנימציה מהפנטת המועמדת לאוסקר
"מכתב לחזיר", סרט האנימציה היפהפה והמטלטל של טל קנטור, המועמד לפרס אוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר, משודר החל מהיום ב־yes. הסרט מבוסס על זיכרון של הבמאית מימי התיכון כאשר שורד שואה בא לספר את סיפורו ותיאר כיצד חזיר הציל את חייו כאשר חצץ בינו לבין הנאצים. העובדה שדווקא חזיר, חיה טמאה ביהדות, הוא הגואל של השורד, היא פרט שממחיש את האבסורד והזוועה של הסיטואציה הנוראה.
הסרט גולש באופן מרשים מסגנון ציור מאוד מדויק, המשלב צילומים של השחקן אלכס פלג המגלם את השורד, לשרטוטים מינימליסטיים, וכך גם הסיפור הופך מזיכרון של האיש הזקן למחשבות, רגשות וחלום של הנערה בכיתה ששומעת את סיפורו. הסרט של קנטור משתלב גם עם זיכרונות, הדהודים וחוויות של הצופה.
"מכתב לחזיר" בן 15 הדקות, זוכה פרס אופיר, נעשה כבר לפני שנתיים, אבל נושאיו - כמו טראומה העוברת מדור לדור - רלבנטיים למרבה הצער עוד יותר היום. זהו סרט שציוריו מהפנטים ותוכנו העצוב עוסק גם בריפוי הנפש, תודה, סגירת מעגל וכן הבנה שטוב יכול לבוא מהמקום הכי פחות צפוי, אולי אף יותר מהרע. פרסים רבים כבר אסף החזיר הטוב הזה, נקווה שיוסיף לעצמו גם פסלון מוזהב בחודש הבא.
רותה קופפר