הפצצה המתקתקת של המתחמים המזוהמים: "אמרו לנו, 'תסגרו חלון ואל תנשמו'"

30 שנה חלפו מאז ננטש מפעל תעש בנוף ים בהרצליה. בימים עברו, לחופה הפסטורלי של העיר, ייצרה התעשייה הצבאית לישראל חומרי נפץ שונים ותחמושת. מאז שסגר המפעל את שעריו, חזר הטבע והשתלט על האזור. הצמחייה כיסתה את השטח, ובעלי חיים כמו צבאים וציפורים הפכו את המתחם לבית. אלא שרגע אחד ביום חמישי לפני כשבועיים הזכיר לתושבי האזור, ולמדינה כולה, את האמת המרה המבעבעת תחת הקרקע: חומר נפץ שנותר באדמת המפעל הנטוש התפוצץ. בנס, איש לא נפגע, אך קרקעות רבות בישראל עומדות מזוהמות בחומרים שונים, סובלות מהזנחה חמורה שעלולה לגרום לפגיעה בריאותית וסביבתית.

ישראל הולכת וגדלה במהירות. ב־2050, על שטח האדמה המוגבל, יצטופפו כ־16 מיליון תושבים. היכן? זו שאלה גדולה שעליה עומלות רשויות התכנון. אלא שמלאי גדול של שטחים בישראל עומד מוזנח כבר שנים ארוכות, וממתין לרגולטורים שיתעוררו, בזמן שהסביבה הולכת ומזדהמת. כ־3,300 מוקדים בישראל עומדים מזוהמים. על קרקעות קטנות כגדולות עמדו בעבר או פועלים כיום מפעלים מזהמים - מתחנות דלק למפעלי ייצור דרך בסיסים צבאיים ומתחמי תעש, אשר פעילותם גרמה לאורך שנים ארוכות לחדירה של חומרים מזהמים שונים לקרקע ולמי התהום ועד מפעלים שייצרו חומרים רעילים. רבים מהם עומדים כיום נטושים וממתינים להליך ניקוי. לפי ההערכות, רק עשרה מתחמי תעש וצה"ל, הנמצאים בלב אזורי ביקוש, יכולים להכיל כ־100 אלף יחידות דיור.

מה יש בקרקע? דלק, שמנים, מתכות, חומרי הדברה, חומרי נפץ, אזבסט ועוד שלל חומרים מזהמים. כשהם לא מפונים לאורך שנים, הם מתפשטים בסביבה, לא מתפרקים ברובם וגורמים לנזק גדול. כל אלו משפיעים על בריאותנו דרך חשיפה אליהם מהאוויר, משתייה ומרחצה.

הפיצוץ שהרעיד את הרצליה התרחש ככל הנראה מחומר נפץ שנותר בקרקע, והרשויות כלל לא היו מודעות לקיומו. אך לצד שיירי חומרי נפץ בכמות משתנה שנספגו בקרקע במהלך הייצור במפעל, חומרים נוספים מתגלים מעת לעת לעיני הציבור.

נפט ושמנים מבעבעים מהאדמה שנים לאחר שננטש מפעל תעש בהרצליה | צילום: צביקה טישלר

עובד לשעבר במתחם תעש נוף ים מספר ל"כלכליסט": "זה אחד המקומות הכי מזעזעים שראיתי, למרות שמדובר באחת הקרקעות הכי יקרות בארץ. במפעל היו תעלות ניקוז מנירוסטה, שהובילו חומר מסונן שעבר טיהור לים. החומר שזרם לים היה זרחני. יום אחד חתול נפל לשם ומת בשנייה שנגע במים. שלחו צוות עם חליפות להוציא אותו משם. היו במתחם גם דליפות אמוניה והיו אומרים לנו: 'תסגרו את החלון, סעו מהר ואל תנשמו'". המפעל אמנם נסגר, אך אותם זיהומים לא נעלמו. מאז שנות ה־90 מתגלה מעת לעת בחוף אפולוניה הסמוך לשטח תעש כתם צהוב גדול, שלפי ההערכות מקורו בזיהום מחומרי הדברה שיוצרו במפעל. כשהוא מופיעאוסר משרד הבריאות על רחצה בחוף.

גם אם הכתם הצהוב מעורר את תשומת לב הציבור, רוב הזיהום אינו חשוף לעין, מסבירה רוני בריל, יועצת סביבה ושמאית מקרקעין. ״אנחנו, הציבור, לא רואים את החומרים שמחלחלים מתחנות דלק, מפעלי תעשייה, קווי דלק וחומרים מסוכנים אחרים שחוצים את המדינה, ומבחינים בהם רק כאשר הם מלווים בריח חריג או שהם מפעפעים כלפי מעלה לפני השטח. נוכחות של חומרים מזהמים כמו חומרי הדברה, שאריות חומרי נפץ, דלקים ועוד היא בעלת פוטנציאל לסיכון אדם, בעלי חיים וצומח. סיכון נוסף הוא שחומרים יכולים לייצר תגובה כימית כשהם 'נפגשים' אלה עם אלה ואז הם עלולים להתלקח ולגרום לפיצוץ. אתרים נטושים שיש בהם חומרים כימיים ללא השגחה או אתרים מזוהמים שלא נעשות בהם עבודות שיקום הם פצצות מתקתקות".

מי יגור בשטח רעיל?

מקדמים בנייה בחיפזון בלי לדעת מה מסתתר שם

באוקטובר 2015 קבע קבינט הדיור כי החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה הפועלת תחת המשרד להגנת הסביבה, תשמש כזרוע ביצוע לשיקום קרקעות המפונות על ידי צה"ל ותעש. יעדי הפרויקט היו להכשיר את הקרקעות באופן שלא יהווה סיכון לסביבה ולמשתכנים העתידיים. אלא שבמקרים רבים העלות אינה סבירה, הדרך לניקיון הבטוח לא מהירה, והמדינה משאירה את המלאכה ליזמים - שעלולים לגלגל את העלויות לציבור רוכשי הדירות או להעדיף פתרונות זולים.

מקרה אחד של חיפזון להתקדם עם בניית אלפי יחידות דיור כשהרשויות אפילו לא יודעות איזה זיהום נמצא תחת הקרקע, עלה בשבוע שעבר עם התוכנית לבנות כ־3,000 יחידות דיור לצד מסחר, תעסוקה ומלונאות, מזרחית למתחם תעש המזוהם בנוף ים, שפעילותו פסקה בשנת 1995, שנים בודדות לאחר ששני בונקרים תת קרקעיים התפוצצו בו במפתיע, הרגו שני בני אדם ופצעו 66. התוכנית נבלמה ב־2021 על ידי בג"ץ שהוגש על ידי עיריית הרצליה וארגון "אדם, טבע ודין", תוך ביקורת נוקבת של השופטים שטענו שבהחלטת המדינה נפל פגם, שכן היא התעלמה מסכנות הזיהום בשטח.

עד היום המדינה אף לא טרחה להשלים את התחייבותה לבצע סקרי קרקע במקום, לא כל שכן לסיים את הליך ניקוי השטח המזוהם, וכרכה את שיקום הקרקע בהליך התכנוני ללא בחינת השלכותיו על פיתוח הקרקע. בשל החלטת בג"ץ הפסיקה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לממן את הליך השיקום בהרצליה. בחודש שעבר, שמואל סלבין, האיש שמונה לעמוד בראש הוועדה הציבורית למאבק ביוקר המחיה, ציין בראיון לתקשורת את בג"ץ אפולוניה כדוגמה לבנייה של "אלפי דירות שנעצרה בגלל רגולציה משפטית", והגדיר את הזיהום כ"בעיה קטנה שמצאו בקרקע". אלא שהפיצוץ שארע במתחם, מעיד דווקא על בעיה גדולה למדי שהיתה יכולה לגבות חיי אדם, אילו מתחמי דיור היו ניצבים בסמוך. אותה "בעיה קטנה" יכולה לגלם בתוכה גם נזק בריאותי אפשרי, שאותו לא יכולות הרשויות לאמוד עד היום. הליכים משפטיים מתקיימים כיום גם בשל החלטת המדינה לבנות בשטח תל השומר: תוכנית של 12 אלף דירות שכבר החלה להתבצע בשולי השטח, וכן בתעש רמת השרון, שם מבקשת המדינה לבנות 36 אלף דירות על קרקע מזוהמת.

״אנחנו נאלצים לעתור שוב ושוב לבתי המשפט ולנהל מאבקים של שנים על המובן מאליו - שאין לקדם תוכניות בנייה על אדמות שטרם שוקמו. זה מסוכן ועלול לעלות בחיי אדם רבים״, אומר עו״ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין. במקרה אחר, בשטח שבו פעל מפעל תעשיות אלקטרוכימיות בעכו, קרקע מזוהמת מתגלגלת כבר שנים מיד ליד ומחכה למושיע שינקה אותה מהזיהום הכבד.

בריל, שכתבה את חוות הדעת המקצועית שצורפה לתביעה ייצוגית שהגישה עמותת "צלול" בשל הזיהום הכבד, אומרת כי "חשוב וחיוני לשקם את שטח תעשיות אלקטרוכימיות שפולט כל הזמן זיהום לאוויר ולים. ואולם מדובר בתוכנית שכוללת שיטות שלא נוסו בישראל, במתחם מזוהם בצורה קיצונית ומתוך כוונה להגיע למצב שמאפשר מגורים. בדרך כלל אתרים כאלה לא משוקמים לרמות של מגורים ובוודאי לא בהתחלה. לפי הטכניון, יש בישראל 100% ליקויי בנייה בבנייה של דירות רגילות, אז לחשוב שיצליחו לשקם אתר כל כך גדול, מורכב ומזוהם למגורים - נראה כרגע יותר כמו פנטזיה. אני מקווה שהמקום ייבדק טוב טוב לפני שיתחיל בו שיווק, אפילו לתעשייה או מסחר ובטח למגורים, ושהמדינה תשכיל לדרוש ניטור קבוע, גם לאחר השלמת השיקום, כפי שנהוג באתרים דומים בארה"ב אך לא נהוג בישראל גם באתרים שעליהם כבר בוצעו פרויקטים, כדי להבטיח שאכן המקום נקי ולא מסכן את התושבים, עוברי אורח או בעלי החיים והסביבה.

"באלבניה, באתר דומה לזה שבעכו, גילו שנים לאחר השיקום (בשיטות שונות מאלו שמדובר עליהן בישראל) קרקע מזוהמת בכספית מעל ערך הסף. למזלם של האלבנים לא הוקמו שם שכונות מגורים או מלונות ולכן ניתן היה להמשיך ולטפל בזיהום. בארה"ב, סוכנות הסביבה מבצעת בדיקות כל 5 שנים לאחר השלמת הטיפול באתרים מזוהמים ברמה הפדרלית כדי לוודא שאין חזרה של הזיהום וסיכון. פרקטיקה זו לא מיושמת בישראל ואין עליה אפילו דיון".

החוק לא מקודם

הצעת החוק למניעת זיהום מחכה מ־2011

תל השומר, הרצליה, נתניה, כפר שמריהו, עתלית, ירושלים, רמת השרון, טירת הכרמל; אלו רק חלק מהערים שבהן עומדות קרקעות מזוהמות בישראל. אך חוק שיכול היה להסדיר טיפול שיטתי ומשמעותי בהן ולמנוע או לצמצם זיהום של קרקעות במקור - תקוע כבר יותר מעשור. ב־2011 הונח על שולחן הכנסת החוק למניעת זיהום קרקע ושיקום קרקעות מזוהמות, אך קידומו נבלם ב־2013. החוק קובע חובות על מפעלים המזהמים את הקרקע בזמן אמת, לרבות שיקומה. החוק אף הסדיר את מכלול ההיבטים הקשורים בזיהומי קרקע שנגרמו בעבר - ועורר את התנגדות מערכת הביטחון ורמ"י - שני גופים שהיו נדרשים לפתוח את הקופה כדי לממן את ניקיון המרחב הציבורי. לדברי מנהל אגב שפכי תעשייה וקרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה, אבי חיים, המשרד מקדם כיום את החוק אולם הוא לא צפוי להגיע לכנסת לפני סוף 2024. לדבריו, "אנחנו מאמינים שאפשר לקדם היום את החוק בהסכמה. היום יש טכנולוגיות שיקום שנמצאות על המדף בארץ. זה שינה את כל כללי המשחק והעלות כבר לא כל כך גבוהה".

אלא שזיהומי הקרקע בארץ לא מסתכמים רק בתחומי הטיפול של המשרד להגנת הסביבה. רבים מהם הופכים לזיהומי מקורות מים, נושא המצוי בידיה של רשות המים. כמו כן מתחת לכ־90% מתחנות הדלק יש זיהום קרקע בעוצמות משתנות, והוא גורם לעתים גם לזיהום של מי התהום - 10 ליטר בנזין יכולים לזהם 12 מיליון ליטר של מי תהום. בזמן שמקורות המים מזדהמים ומאות אתרים דורשים טיפול, ברשות המים יש רק עובדת אחת שאמונה על הנושא, ושתי עובדות עוסקות בזיהומי התעשייה הרבים.