צורך במכשירי אקמו נוספים? מומחים מזהירים מרכש מיותר

בסוף השבוע האחרון שוב עלתה סוגיית "המחסור" במכשירי האקמו (שניתנים לחולים נשימתיים שהריאות שלהם קרסו) - כאשר מטופל מאזור הצפון שלקה בהתקף לב נפטר לאחר שלא נמצא לו מכשיר פנוי בעקבות השימוש הרב במכשירים הללו בקרב חולי קורונה קשים. המקרה הזה גרם למהומה גדולה ולקריאות לצאת למסע רכישה של מכשירי אקמו - אך מומחים ובכירים במערכת הבריאות וכן באוצר מזהירים כי זו עלולה להיות טעות, ולא בטוח שרכישה מסיבית של מכשירים היא המדיניות הנכונה. 

עד התפרצות הקורונה היו בישראל כ־35 מכשירי אקמו, וכבר באפריל 2020 דיווחה ד''ר אורלי וינשטיין, מי שכיהנה אז כמנהלת הרכש של המשל"ט (מרכז השליטה של משרד הבריאות בתחילת המגפה), בריאיון ל"כלכליסט" כי בסיכום עם משרד האוצר אושר לה להזמין 30 מכשירים נוספים. וינשטיין מכהנת היום כמנהלת חטיבת בתי החולים של קופת חולים כללית. 

מחלקת קורונה בבית חולים הלל יפה | צילום: שרון צור

כמו עם מכשירי ההנשמה

לפי גורמים רשמיים במשרד הבריאות, נכון להיום ישנם בישראל כ־80 מכשירי אקמו, יותר מכפול ממה שהיה ערב המגפה, כאשר שיעור האקמו לנפש בישראל הוא מהגבוהים בעולם. לפי אותם גורמים בכירים, רק כמחצית מהם נמצאים בשימוש. אז מה הבעיה? כרגיל: מחסור בצוותים ובמיטות אשפוז. הפעלת מכשיר אקמו מחייבת מיטת אשפוז (בטיפול נמרץ או בפנימית) וצוות מיומן ביותר. הכשרת צוות אקמו יכולה לקחת גם שנתיים, שכן מדובר במכשיר מורכב להפעלה ותפעול. ביום כיפור האחרון פוסט ברשתות החברתיות, שהפך ויראלי, דיווח על מומחית אקמו דתייה מאזור ירושלים שנאלצה לנסוע לצפון כדי להפעיל מכשיר אקמו.  

מערכת הבריאות כבר התמודדה בתחילת המגפה עם בעיה דומה: מחסור במכשירי הנשמה. וינשטיין רכשה בתקופה זו, שבה רב היה נסתר על הגלוי בנושא הטיפול, מאות מכשירי הנשמה, ובסופו של דבר על רקע תחרות בינלאומית קשה ואכזרית על אותם מכשירים, רק מעטים הגיעו – וזה היה לטובה. זאת מאחר שהתברר במהרה כי לצורך הפעלת אותם מכשירי הנשמה יש צורך ברופא מרדים, שתי אחיות, מיטת אשפוז עם נקודת חשמל וחמצן ומנות מזון מתאימות. מספיק שרכיב אחד מהרשימה הזו חסר כדי שלא יתאפשר להשתמש במכשיר ההנשמה. מהר מאוד התברר כי אף שבישראל ישנן כ־3,000 מכונות הנשמה, ניתן להנשים במקביל רק 600־800 איש. בכל מקרה הודות לחיסון גם אין היום צורך בכל כך הרבה מכשירי הנשמה. נכון לאתמול, מספר המונשמים עומד על 203, ואף שהוא נחשב גבוה ביותר, זה עדיין רק רבע עד שליש מיכולת ההנשמה של מערכת הבריאות. 

ד"ר אורלי ויינשטיין | צילום: אוראל כהן

לפיכך הריצה העיוורת לרכישת מכשירי אקמו חדשים אינה ברורה כלל וכלל לרוב המומחים והבכירים במערכת הבריאות והאוצר. מנגד, ישנם קולות בתוך משרד הבריאות, המגיעות בעיקר מחטיבת בתי החולים הממשלתיים, שסבורים כי אכן ישנו מחסור במכשירי אקמו, כאשר שלושה בתי חולים, ובהם הלל יפה בחדרה וברזילי באשקלון, אינם מצוידים במכשירי אקמו בכלל. 

שם מסבירים כי משרד האוצר הוא שמנסה לעכב את רכישת המכשירים מסיבות תקציביות, והמחלוקות בין האוצר לבין משרד הבריאות סביב תקצוב הבריאות הרגיל ותקצוב הקורונה הולכות ונערמות. 

כבר בשבוע הבא צפוי פיצוץ נוסף בין המשרדים סביב תקני הקורונה, שטרם תוקצבו (בהיקף של 850 מיליון שקל). במערכת הבריאות דורשים את תקצובם לבסיס (באופן פרמננטי) וקליטתם לצמיתות. 

פרופסור נחמן אש | צילום: דנה קופל

האוצר מתנגד לכך בנימוק שמלכתחילה הובהר שהתקנים זמניים, אך הוא יכול להגדיל את הצוותים רפואיים. אלא שגם בקופת חולים כללית סבורים כי מדובר במחסור אמיתי. ל"כלכליסט" נודע כי שם שוקלים בימים אלו לבצע רכישה מיידית של שני מכשירי אקמו נוספים.

כמה זה עולה לנו

מכשיר אקמו נחשב יקר יחסית: כ־80 אלף דולר (256 אלף שקל) לפני מע"מ. אך המכשיר הזה עלה לכותרות גם בעקבות עלות השימוש בו. לפי מידע שהופץ ברשתות החברתיות, עלות של אקמו הוא 300 אלף שקל לחודש. אך גם כאן המספרים מעוותים. לפי תעריפון של משרד הבריאות (כלל המוצרים והשירותים הרפואיים בישראל נמצאים תחת פיקוח מחירים ומפורטים בתעריפון של משרד הבריאות), אין תעריף לאקמו אלא "תוספת" בגין אקמו. כלומר מחיר אקמו מצטרף למחיר יום אשפוז. לפי התעריפון, עבור 4 ימי אשפוז עם אקמו, קופות החולים צריכות לשלם לבתי החולים 5,677 שקל נוספים. בסך הכל ארבעה ימי אשפוז עם אקמו עולים לסל הבריאות (קופות החולים) כ־23 אלף שקל (ולא 30), אך רוב הסכום הזה, כ־75%, מורכב מעלות האשפוז, ורק רבע מקורו בשימוש באקמו. במחלקות מסוימות  ניתן באותו מחיר לאשפז עד 8 ימים. לפי נתוני האוצר, ממוצע אשפוז הוא 4 ימים. 

זו הסיבה שמבחינת מדיניות, גם באוצר וגם בבריאות סבורים כי יש לנקוט מדיניות שתמנע הגעה לצורך באקמו, ולא מדיניות של רכישה נוספת של מכשירי אקמו. כלומר לנקוט מדיניות של מניעת הידרדרות למצב קשה של חולי קורונה באמצעות התחסנות, לרבות של אוכלוסיות סיכון. הסוגיה הזו גם מחדדת דילמה נוספת: האם להמשיך להשקיע מאמצים בעידוד חיסון שלישי לבני פחות מגיל 60 או לרכז מאמצים לחיסונים ראשון ושני בקרב אוכלוסיות סיכון, לרבות קשישים, שאינן מחוסנות בכלל, והם אלו, לפי הסטטיסטיקה, המידרדרים למצב קשה ומעלים את הביקוש לאקמו.