לתת למחירי המזון להתייקר אבל לתמוך בחלשים

מחירי המזון הגואים ברחבי העולם – פועל יוצא של פלישת רוסיה לאוקראינה והצעדים הכלכליים שננקטים נגדה – מקשים מאוד על משקי הבית הצרכנים במדינות מפותחות ומאיימים להגיע לכדי משבר של ממש במדינות מתפתחות ונמוכות-הכנסה יותר.

אזהרות על כך ראינו רק לאחרונה בדוחות של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, הפועלים לסייע למדינות בקשיים.

העלאת הריבית ברחבי העולם נועדה לרסן את האינפלציה הגבוהה, שכמובן ניכרת גם במחירי האנרגיה (דלקים וגז טבעי), הדיור, השירותים וסעיפים רבים נוספים, אך תתקשה להוריד ואף לבלום את התייקרות המזון.

בהקשר זה נזכיר כי מחירי המזון והגז הטבעי שוברים שיאים וכי החיטה, למשל, התייקרה ביותר מ-50% בתוך שנה אחת בלבד, כשרוסיה ואוקראינה לבדן מהוות רבע מהייצוא העולמי.

בנסיבות הללו מתפנה עולם הכלכלה להציע דרכי חירום יצירתיות להקלה על משבר המזון המתהווה; אחד הרעיונות שמצאתי לאחרונה הוא לא לנסות למנוע את עליית המחירים – שמקורה בשוקי המוצא – בשוק המקומי, אלא להגן על מדינות ואזרחים שייפגעו מכך הכי הרבה.

באתר קרן המטבע הבינלאומית פורסם בלוג חשוב, לדעתי, שמוצא כי הניסיונות שננקטים כעת ע"י ממשלות ברחבי העולם להגביל את התמסורת מההתייקרויות בחו"ל למחירים המקומיים (באמצעות קיצוצי מס, או מתן סובסידיות ישירות) רק מוסיפים ללחצים על תקציביהן, שגם כך מתוחים בגלל ההוצאות שנדרשו למאבק בהשלכות הקורונה בשנתיים האחרונות.

לדבריהם, הרבה מדינות במזרח התיכון, צפון אפריקה והאזור מדרום למדבר סהרה ביבשת, שהן יצואניות נפט, נוהגות לסבסד את מחירי הדלקים, מה שאולי מאפשר לנהגים להיעצב פחות מול תחנות הדלק, אך הגירעונות הפיסקאליים מזנקים ואת המחיר הן ייגבו בעתיד, כשהממשלות תיאלצנה לייקר את השירותים לציבור.

במקום זאת, החוקרים המליצו לאפשר להתייקרויות מבחוץ לחלחל פנימה ובמקביל להגן על אלו שנפגעים ביותר מהן. לדבריהם, העלות של שיטה זו תהייה נמוכה יותר מהניסיון לשמור באופן מלאכותי על מחירים מקומיים נמוכים.

הצורך במדיניות ממוקדת ולא כוללנית נובע מחשיפת היתר של מדינות עם הכנסה לאומית נמוכה להתייקרויות ובמיוחד בשוק המזון. לפי החוקרים, 44% מההוצאות של הצרכנים במדינות הללו מופנות למזון לעומת 28% במדינות מתפתחות ו-16% בלבד במדינות מפותחות.

לגבי מחירי הנפט, מסבירים החוקרים כי במדינות עם הכנסות גבוהות יותר השימוש בדלקים גבוה יותר מאשר במדיניות עניות יותר.

החוקרים ציינו כי אופן ההתמודדות עם ההתייקרויות בכל מדינה צריך לשקף את רמת הביטחון הסוציאלי שהיא מציעה למשקי הבית שלה, את רמת הסבסוד על מזון ודלקים שהיא מעניקה כיום ואת המצב הפיסקאלי.

מעניין לציין כי אצלנו בישראל אין למעשה גירעון פיסקאלי היום, מה שמוריד מסדר היום את החשש מחריגה פיסקאלית, אך בכל זאת הרעיון הזה יכול להתאים גם לנו.

זאת כאשר יש סבסוד כללי של הדלק (המס לליטר בנזין הופחת בחצי שקל) ורמת יוקר המחיה במצב המוצא גבוהה, אך יש אוכלוסיות שסובלות מממנה יותר מאחרות וניתן להתמקד בהן.

אגב ידוע בכלכלה שצמיחה מהירה טובה לכל משק, אך יש לה בדרך כלל "מחיר" בדמות עלייה באי השוויון החברתי; מאחר וכאן בארץ צמחנו מהר מאוד בשנים האחרונות, יש לרעיון של החוקרים עוד אחיזה.

בשורה התחתונה, בטורים קודמים שלי קראתי להתחשב בהבדלים בין קצבי האינפלציה במדינות שונות ולהתאים את קצב הריסון המוניטארי לכך. ממצאי המחקר שהבאתי כאן מהווים עדות נוספת לצורך במדיניות דיפרנציאלית יותר ושונה בין מדינות בהתאם לגובה ההכנסות שלהן - על מנת להתגונן מההתייקרויות כל זמן שהמערכה הצבאית נמשכת.

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות