"בחזון, אנחנו אירוע בינלאומי"

פסטיבל סנטרל פארק ביערות מנשה סוחף אליו בכל שנה עשרות אלפי אנשים להופעות של השמות הכי חמים בתעשייה. משעשע לחשוב שהכל התחיל לפני 15 שנה מרעיון של כמה רכזי תרבות מהקיבוצים במועצה האזורית מגידו, שניסו להפיח חיים בתרבות המקומית. כל אחד רצה שזה יקרה בקיבוץ שלו והפשרה היתה להיפגש איפשהו באמצע.

"ב־2009 החלטנו לעשות משהו ביער אבל לא היה לנו מושג מה", מספר נתי וירבה, אז רכז התרבות של קיבוץ משמר העמק וכיום מנהל הפסטיבל ומנהל מחלקת התרבות של המועצה. "אמרנו שנביא אמנים מהאזור וקצת מבחוץ ונבנה במה. לא היה לנו מושג איך מפיקים פסטיבל והכל היה מאולתר: עשינו קופה וכל קיבוץ נתן כפי יכולתו והפקדנו את 70 אלף השקלים שאספנו אצל מנהל התרבות של המועצה. לקחנו במה ממשמר העמק, הגברה מעין השופט וגנרטור מהמועצה והזמנו את פורטיס. היתה גם במה קטנה עם מופע מחול של יסמין גודר והיו גבע אלון ואיזו להקה מקומית. רמת ההפקה היתה נמוכה, לא ידענו כלום על פרסום ושיווק, העלינו פוסט בפייסבוק. אבל כל חברי הקיבוצים ששמו כסף יכלו להיכנס חופשי לאירוע אז היה לנו קהל. בשנה הראשונה השארנו גירעון של 50 אלף שקל אבל המועצה הרוויחה אירוע שהתפתח עם השנים".

וירבה מספר שהבמה עמדה אז בשיפוע ו"פורטיס עמד באלכסון וקצת הידרדר אחורה. אז הוא הכריז מהבמה העקומה, 'יום אחד היער הזה יהיה מפוצץ באנשים’. כעבור עשור הוא הופיע כבר מול 7,000 איש". שלוש שנים אחרי שהפעיל את העסק לבדו הבין וירבה שכדי לגדול הוא חייב לחבור לאנשי הפקה מקצועיים והפסטיבל קפץ מדרגה. מתקציב זעום ומכירה של 700 כרטיסים בשנה הראשונה הפך סנטרל פארק לאחד מפסטיבלי המוזיקה הנחשבים בארץ, כיום עם תקציב של כ־4 מיליון שקל ומכירת כרטיסים לכ־20 אלף איש (5,000 כרטיסים בכל אחד מארבעת ערבי הפסטיבל). "הפסטיבל הוא לא למטרות רווח. כ־80% מההכנסות הן ממכירות כרטיסים והשאר מהמועצה, תמיכות ממשרד התרבות, מפעל הפיס, משרד הנגב והגליל".

אחרי עשור ביער החליטה הנהלת הפסטיבל להחליף לוקיישן ולוותר על הקונספט של לינה באוהלים.השנה יתקיים הפסטיבל, בהפקה וניהול אמנותי של אסף בן דוד, בימים 12-9 באוגוסט, בשדה פתוח, עם ארבעה ערבי הופעות שמתחילים ב־17:30. על הבמה המרכזית יופיעו, בין השאר, נגה ארז, שרית חדד, שלומי שבן, ברי סחרוף, יוני בלוך, אברהם טל, סטטיק, אודיה, שייגעצ, בניה ברבי, יסמין מועלם, בלקן ביט בוקס ואגם בוחבוט, ויהיו גם מתחם אלטרנטיבי, אזור צ'יל ודוכנים.

"אנחנו רוצים לייצר מפץ תרבותי במקום של 13 אלף תושבים. בחזון שלנו אנחנו מרכז תרבות ארצי ובינלאומי. כך, למשל, הגיעה פנייה מהמפיק שוקי וייס להשתמש בתשתית הפסטיבל למופע חו"ל של זמר הרגאי ברנינג ספייר. אנחנו גם עושים תוכנית רזידנסי לאמנים ומחנה מוזיקלי לבני נוער".

מה מבדל אתכם מפסטיבלים אחרים?

"זה שהפסטיבל אינו למטרות מסחריות מאזן בין מקצועי ומוכר לבין מקומי, התחלתי או ניסיוני. אני לא במרדף אחרי בצע כסף וסיפוק צרכים, המטרה היא תרבות, חברה וקהילה. באות הרבה משפחות וחלק מהקונספט זה שהתמהיל האמנותי יהיה רחב ופתוח לכולם".

יש זמרים שחוזרים אל הפסטיבל כמה פעמים. אחת מהם היא נגה ארז שהופיעה שם לראשונה כשמעטים ידעו מי היא. "היא הופיעה אצלנו לפחות חמש פעמים. ב־2014 היא עוד שרה על הבמה הקטנה והאלטרנטיבית, ב־2019 כבר היתה על המרכזית אבל עוד לא קנו כרטיסים רק בשבילה, וב־2021 היתה לה הופעה בלתי נשכחת. עכשיו היא כמובן אחד השמות המובילים".

גם יסמין מועלם כבר הופיעה על במת הפסטיבל ויש לה קשר אישי למקום. סבא רבא שלה יחזקאל ברעם (חשקו) ממשמר העמק היה ראש המועצה השלישי של מגידו. ואסף אבידן הופיע ביערות מנשה ב־2012. "זו היתה הפעם הראשונה שלו בלי הלהקה שלו המוג'וז. אחרי זה הוא יצא לטור באירופה ופרץ בכל העולם".

בחודש האחרון הגיעו למועצה פניות בנוגע להיתכנות הפסטיבל בשל דרישה של צאצאי עקורי 48' להחזיר להם את המסגד ובית הקברות הנמצאים על אדמות קיבוץ מגידו. מאז הצדדים הגיעו להבנה, והפסטיבל יתקיים כמתוכנן במיקום אחר.

מי שמקיים אירועים ופסטיבלים בישראל כבר למוד ניסיונות ואתגרים, אם זו מגפת הקורונה, אם המתיחות הביטחונית ואם מצב רוח לאומי ירוד כמו בימים אלה של הפיכה משטרית. "ודאי שהאווירה משפיעה", אומר וירבה. "יש מיתון, היצף של אירועים ואווירה נוראית בארץ, וזה אתגר לשכנע אנשים לבוא. נשאלת השאלה מה פתאם אתה עושה מסיבה עכשיו כשבכל מוצאי שבת כולם בקפלן? אבל צריך להמשיך ואנחנו מקווים שיגיע הרבה קהל וייהנה. אף שאנשים נוטים היום לקנות כרטיסים ברגע האחרון, אני צופה שיגיעו לכאן 20 אלף איש גם השנה".