באירופה נאבקים על הפרטיות מול ענקיות הרשת - ומצליחים

בתחילת החודש השיקה מטא, החברה־האם של פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם, רשת חברתית חדשה — ת'רדס (Threads). מילים רבות החלו להישפך על שיבוט הטוויטר החדש, על חוויית המשתמש, קהל היעד והיריבות הצהובה בין המייסד מארק צוקרברג לאלון מאסק, שבבעלותו טוויטר. עוד מילים נשפכו על המהירות שבה נרשמו לפלטפורמה 100 מיליון משתמשים, ואיך זו היתה גבוהה מזו של ChatGPT וטיקטוק, כאילו מדובר במדד רלבנטי, מבלי בכלל להתייחס לכך שאין שום היגיון להשוות אימוץ של פלטפורמות מעידני אינטרנט שונים: בין פייסבוק שהוקמה ב־2007, טיקטוק שפרצה ב־2019, או ChatGPT של 2023.

השיח סביב הנושא מתנהל כאילו הוא חובק עולם, אך האמת רחוקה מכך. ת'רדס לא הושקה ב־27 מדינות האיחוד האירופי, על חצי מיליארד תושביו. אף צרפתי, פולני, איטלקי, גרמני, ספרדי או ליטאי לא יכול להצטרף לשירות או לשיח.

מטא פעלה בכוונת מכוון, ובמעין משחק "צ'יקן", שמה עצמה במסלול התנגשות ברור מול האיחוד האירופי מתוך תקווה שהוא ימצמץ ראשון. באופן רשמי מטא הסבירה כי אינה משיקה, נכון לעכשיו, בשל "אי־ודאות רגולטורית". זוהי הצהרה מטעה, משום שוודאות אינה חסרה, פשוט לא אוהבים אותה. מטא לא משיקה את האפליקציה משום שהאופן שבו היא בנתה אותה, בין היתר שיתוף הנתונים הגדול בינה ובין האפליקציות האחרות שלה, וכמות ואיכות הנתונים האישיים שהיא אוספת, הופך אותה פגיעה לחוקי האיחוד הנוגעים לפרטיות (GDPR) ולתחרות הדיגיטלית (DMA).

חקיקות אלו מחייבות את חברות הטכנולוגיה לקבל הסכמה ברורה מהמשתמשים על איסוף המידע עליהם, ומעמיד שורת מגבלות על חברות שמשתפות ומצליבות נתונים בין פלטפורמות. אחת המגבלות חייבה את פייסבוק במאי 2022 לנתק את משקפי המציאות המדומה שלה מההתחברות לפייסבוק עצמה.

1. אפליקציה שהיא סיוט לפרטיות

מטא אינה החברה הראשונה שמונעת שירותים במהלך כזה בחודשים האחרונים באיחוד האירופי. גוגל הודיעה כי היא "חייבת לעכב" את פריסת הצ'טבוט בארד (מתחרה של ChatGPT) משום שהמוצר שלה עלול להפר את כללי הגנת הפרטיות באירופה; קלאוד.AI, הצ'טבוט של חברת הבינה המלאכותית Anthropic, עלול להפר גם הוא את החוקים ולכן לא הושק. בין לבין סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, הזהיר שהחברה עלולה לסגת מהאיחוד, בשל אותם חששות, בזמן שהרגולטור האיטלקי חסם את השימוש במוצר. ברקע כולן מודיעות הודעות דומות לציבור האירופי: הן היו רוצות מאוד להשיק את המוצרים שלהן עבורם, אבל למרבה הצער אינן יכולות — שלטון החוק הדיגיטלי באירופה מהווה סיכון גדול מדי. או במילים אחרות, תתלוננו על זה לפוליטיקאים שלכם.

נציבת התחרות של האיחוד האירופי מרגרט וסטגר. סטנדרט של מגבלות על חברות | צילום: אי.פי

הטקטיקה של מניעת שירותים, ולא חלילה עמידה בכללים, נועדה להבהיר לאיחוד שלאסטרטגיה שלו לנהל, לווסת ולהגן על התושבים מאתגרי וסכנות העידן הדיגיטלי ישנה עלות. באיחוד עדיין לא נשמעים מובסים. "העובדה שת'רדס עדיין לא זמינה עבור אזרחי האיחוד האירופי מראה שהרגולציה של האיחוד האירופי עובדת... אני מקווה שמטא תוודא שכל הכללים מתקיימים לפני שתשיק לאזרחי האיחוד האירופי", אמרה המחוקקת הדנית כריסטל שלדמוסה (Schaldemose) שהובילה את חקיקת ה־DMA. בזמן שחברות הטכנולוגיה מחככות את ידיהן ב"תורת המשחקים", שאלה מרכזית אחת עולה: מי מפסיד יותר? אזרחי האיחוד שנמנעת מהם גישה, או היתר שלא הקימו עבורם שלטון חוק דיגיטלי?

2. הענקיות מנצלות מרחבים פרוצים

האפליקציה החדשה ת'רדס היא "סיוט לפרטיות", אוספת מגוון רחב של נתונים, כולל מידע בריאותי ופיננסי, היסטוריית גלישה, מיקום, רכישות, אנשי קשר, היסטוריית חיפושים ועוד. הצ'טבוטים, בראד, קלאוד ו־ChatGPT לא רק קוצרים מידע אישי ונתונים פרטיים ללא הסכמה ממשתמשים, אלא גם משתמשים ללא כל רשות בתכנים מוגנים בזכויות יוצרים כדי לפתח מוצרים ולייצר לעצמם רווחים מאלו.

מנגד יש כאלו הטוענים כי אלו זוטות, שהמאמץ להאט או להגביל פיתוח בשם שמירה על זכויות כמו פרטיות או קניין אינו רלבנטי לעידן הנוכחי, והנזק לחדשנות אינו משתלם. לראיה, האיחוד האירופי מצוי הרחק מאחור במרוץ הנוכחי בתחום הבינה המלאכותית. המתח ברור ולא מיושב — מה צריך לקבל קדימות רגולטורית - תחרותיות או פרטיות? התאגיד או הפרט?

במשך תקופה ארוכה, עוד משנות התשעים, היתה הנחה עבודה אחת: יש להימנע ככל הניתן מרגולציה כדי שחברות הטכנולוגיה יוכלו למהר ולחדש. תחת מסגרת זו, שלובתה לא מעט ביצר התחרותיות בין המדינות עצמן, צמחו כמה ענקיות מבלי שניתנה תשומת לב לאופן שבו צברו את כוחן. כך, למשל, גוגל הפכה מענקית החיפוש, למפתחת ממשק הסמארטפונים המובילה (אנדרואיד), ספקית שירותי ענן דומיננטית, בעלת פלטפורמת הווידיאו הגדולה בעולם (יוטיוב) ומרחב צריכה משגשג (מודעות, קניות, טיסות ומלונות). פייסבוק השקיעה הרבה פחות בחדשנות ומיהרה לרכוש או להעתיק כל מתחרה קטן כגדול, והפכה לחברת אחזקת רשתות חברתיות הגדולה בעולם, בעליהן של אינסטגרם, פייסבוק, מסנג'ר, ווטסאפ וכעת ת'רדס. אמזון הפכה מפלטפורמה של מוכרים למוכרת בעצמה ואז גם יצרנית, למנהלת לוגיסטית עולמית, ספקית שירותי ענן דומיננטית וחברת הפקות סרטים.

בין לבין חברות אלו היו עד כה מוגנות מכל אחריות חוקית על התוכן שפורסם על גבן או נמכר עליהן, חופשיות לרכוש ולהעתיק כל תחרות, לעתים רק כדי לחסל את השירות, למכור נתונים לכל המרבה במחיר, ולקדם באופן מעוות את השירותים שלהן על גבי פלטפורמות שולטות שוק.

3. החברות מפסידות לרגולטורים

ניצול מעמד זה הביא לגיבוש תפיסה שלפיה מנועי חיפוש, רשתות חברתיות וספקי שירותי ענן פועלים כ"שומרי סף", ושולטים בגישה לשירותים הדיגיטליים, על כן יש להשית עליהם אחריות מיוחדת. באירופה, כאמור, הובילו את הדרך עם חקיקת תקנות הגנת הפרטיות, חוק השווקים הדיגיטליים והחקיקה היחידה בעולם בנושא בינה מלאכותית. כל אלו ניסו לקבוע את הסטנדרט עבור מדינות העולם.

הגישה האקטיבית הזו הובילה את חברות הטכנולוגיה למסלול התנגשות מכוון מול רגולטורים. רק בשנתיים האחרונות גוגל ופייסבוק, כל אחת בנפרד, איימו על אוסטרליה, צרפת, קנדה, גרמניה, ספרד ובריטניה כי ישביתו את המוצרים שלהן אם ימשיכו לנסות להטיל עליהן מגבלות. אך עד כה כל חברות הטכנולוגיה הפסידו. אלטמן מיהר להסביר כי הוא לא ייצא מהאיחוד כל כך מהר, גוגל השיקה את בארד באיחור של חודש לפי הכללים, ואפשר לצפות שגם מטא תשיק את ת'רדס.

המסקנה היא מתבקשת ואין לטעות לגביה: העולם זקוק לעוד צ'טבוט או רשת חברתית, הרבה פחות משאותם צ'טבוט או רשת חברתית זקוקים לעולם, לנתונים שלו ולרווחים שהוא יכול לייצר להם. בלעדי העולם אין להם תכלית. מאבקים מול חברות אלו משתלמים לאזרחים ומייצרים משוואה בריאה יותר: לפרטים יותר זכויות, ולחברות יותר מגבלות.