המסר לשרים במשרדים המיותרים צריך להיות: תתפטרו

ראש הממשלה בנימין נתניהו צירף בסוף השבוע לממשלתו חמישה שרים מהמחנה הממלכתי (כרגע לא ברור אם ישראל ביתנו תצטרף, למרות הודעת הליכוד); אבל נתניהו – כמו נתניהו – דאג שהרחבת הממשלה תהיה עקומה ולא מקצועית. ממשלת החירום תכלול 38 שרים (לאחר צירוף חמישה מהמחנה הממלכתי, צירוף אוריאל בוסו כשר הבריאות והתפטרותה של גלית דיסטל אטבריאן). כמו כן מכהנים בה שישה סגני שרים. כלומר, יותר ממחצית חברי הקואליציה הנוכחית (44 מבין 76) מכהנים בממשלה. מאחר שהמדינה נמצאת בתקופת החירום ניתן היה לצפות שנתניהו יקצץ משרת שר מכל אחת ממפלגות הקואליציה עתירות המשרדים וידאג שהשרים החדשים יקבלו משימות ביצועיות ולא רק תואר שר בלי תיק, אבל הוא דאג לכך שהם יהיו רק עלי תאנה להחלטותיו בקבינטים.

חמשת השרים החדשים – בני גנץ, גדי איזנקוט, גדעון סער, חילי טרופר ויפעת שאשא ביטון – ישמשו כשרים בלי תיק ויהיו חברים בקבינט המדיני־ביטחוני שהורחב ל־15 שרים. גנץ יהיה חבר בקבינט המלחמה המצומצם יחד עם נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט כאשר אינזקוט ורון דרמר יהיו משקיפים בקבינט זה (כלומר לא יוכלו להצביע).

הקבינט המצומצם הוא למעשה ועדת משנה של הקבינט המדיני־ביטחוני המורחב וכל ההחלטות שלו טעונות את אישור הקבינט המורחב, שבו יש לנתניהו רוב של 8 מבין 15 החברים.

ומה יעשו חמשת השרים החדשים חוץ מלהשתתף בישיבות הקבינט ובישיבות הממשלה? לא ברור. ככל הנראה הם יישארו מחוסרי עבודה, אבל לא מחוסרי לשכה, יועצים, נהג, מזכירה ורכב בעלות של 6.5 מיליון שקל בשנה.

במקום לתת להם להתבטל נתניהו צריך לתת להם משימות ביצועיות הקשורות למלחמה ולמצב החירום. את גנץ אפשר למנות כשר במשרד הביטחון המופקד על העורף או שיקום ישובי עוטף עזה במקומו של השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ שדואג באמצעות התפקיד הזה לקדם את ההתנחלויות. בידי אינזקוט אפשר להפקיד את תיק הביטחון הלאומי שמחזיק איתמר בן גביר הלא מוצלח או את משרד הפריפריה, הגליל והחוסן לאומי במקומו של יצחק וסרלאוף חסר הניסיון או את תיק המודיעין במקומה של גילה גמליאל שמונתה ברגע האחרון לתפקיד כדי לסדר לה ג'וב. כרמטכ"ל לשעבר איזנקוט יכול לעשות עבודה הרבה יותר טובה משלושתם גם יחד.

לגדעון סער, פוליטיקאי ותיק שכיהן בעבר כשר המשפטים, החינוך והפנים אפשר לתת תפקיד ביצועי כמו שר הפנים. אבל נתניהו לא רוצה לריב עם שותפיו ("לא אפרום ה־64 שיש לי. עם מה אישאר בעוד 3 חודשים?", צוטט בשבוע שעבר). נתניהו גם לא רוצה לתת סמכויות לשרי המחנה הממלכתי כדי שלא יצליחו יותר מדי, אלא להפוך אותם לסטטיסטים בהצגת היחיד שלו. לכל היותר הם ישמיעו את קולם בקבינט.

ביקורת על השר החדש

עם הקמת הממשלה מונה ח"כ משה ארבל (שהחל את דרכו הפוליטית כיועצו הפרלמנטרי של ח"כ יואב בן צור), לסגנו של אריה דרעי במשרדי הפנים והבריאות. לאחר שדרעי פוטר מהממשלה בעקבות החלטת בג"ץ קיבל ארבל את שני התפקידים למשמרת עד לשובו של הבוס. הרי בנו של דרעי, ינקי דרעי, צייץ כמה שעות לאחר פסק הדין של בג"ץ: "על כיסאו לא יישב זר".

ארבל הפשיל שרוולים והצליח להזיז דברים בשני המשרדים בתשעת חודשי כהונתו, מה שזיכה אותו בשבחים מכל קצות הקשת הפוליטית. לזכותו ייזקף המבצע להנפקת דרכונים לכ־400 אלף אזרחים. החלטה נוספת שלו להמשיך את מלאכת זיהוי החללים גם בשבת.

באחרונה הודיע ארבל כי אין בכוונתו להמשיך בפוליטיקה החל מהקדנציה הבאה. ל"כלכליסט" נודע שארבל, שהוא עורך דין ורב, מבקש להתמסר לכתיבת עבודת דוקטורט.

התמורה להצלחתו של ארבל היא החלטתו בשבוע שעבר של דרעי לקחת ממנו את תיק הבריאות. דרעי הודיע שהוא "נעתר לבקשתו של ארבל לאור העומס המוטל עליו ולאור בקשתו להתמקד בתפקיד שר הפנים".

לתפקיד שר הבריאות מונה ח"כ אוריאל בוסו (ש"ס). בוסו היה עד לשבוע שעבר מועמדו של דרעי לראשות העיר בני ברק ולצורך כך אף העתיק את מקום מגוריו מפתח תקווה. אבל לאחר שדרעי הבין כי לבוסו אין כל כך סיכוי בעיר החרדית האשכנזית, מצא לו סידור עבודה אחר – שר הבריאות.

בוסו שימש מאז תחילת הכנסת הנוכחית כיו"ר ועדת הבריאות וכסגן יו"ר הכנסת, אך מינויו כשר הבריאות נתקל בביקורת מצד מערכת הבריאות שמעכשיו הוא ממונה עליה. הסיבה לכך היא שביוני האחרון יצא נגד שביתת הרופאים ששבתו במחאה על ההפיכה המשטרית ואמר: "המטופלים הם לא בני ערובה של המשחקים הפוליטיים שלכם. השבתה כזו עומדת בניגוד מוחלט לערכי היסוד הבסיסיים ביותר של הרפואה". בעקבות השביתה הודיעה לשכתו כי מאות רופאים מתכוונים להקים ארגון רפואי חדש ולא פוליטי.

ביולי האחרון הקים עליו שוב את ההסתדרות הרפואית כשכינס את ועדת הבריאות כדי לשנות כמה הגדרות במקצוע עוזר רופא באופן שפוגע בהסתדרות הרפואית, ובשל כך זו הגישה עתירה לבג"ץ. בין היתר החליטה ועדת הבריאות כי ההכשרה המקצועית של עוזר רופא לא תיעשה באמצעות המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית אלא בידי גוף אחר שמנכ"ל משרד הבריאות הכיר בו. לוועדה המייעצת לשר הבריאות לעניין המקצוע ימונה נציג אקדמיה במקום נציג ההסתדרות הרפואית, ובמקום השם עוזר רופא החליטה הוועדה לשנותו ל"עמית רופא", כלומר קרוב יותר לרופא.

גורמים במערכת הבריאות אומרים כי אם כבר דרעי החליט לקחת משרד אחד מארבל עדיף היה להשאירו במשרד הבריאות וליטול ממנו את משרד הפנים. מה גם שבתקופת החירום שבה אנו נתונים כעת זה לא הגיוני להחליף את שר הבריאות.

מי צריך להיות שר ההסברה

אף אחד בממשלה לא מזיל דמעה על התפטרותה בסוף השבוע של דיסטל אטבריאן. היא היתה מינוי כושל, ולא הצליחה לשפר את ההסברה של ישראל. אולי ההיפך.

בתקופת כהונתה הקצרה היא פיטרה את המנכ"לית שהביאה, גלי סמבירא, בשל "חוסר שביעות רצונה של השרה מביצועיה המקצועיים". היא גם הסתכסכה עם המועמד שלה למנכ"ל גדי מרגלית, שמשך את מועמדותו לאחר שהתברר לו שלמשרד לא יועברו לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ) ולשכת העיתונות הממשלתית. אף שמרגלית כבר עבר הליכי סינון ראשונים בנציבות שירות המדינה טענה דיסטל כי "הבהירו לי בנציבות שמרגלית לא עובר את דרישות הסף לתפקיד". בנציבות הכחישו את טענתה.

דיסטל נימקה את התפטרותה בין היתר בכך ששר התפוצות עמיחי שיקלי מונה להיות אחראי על מדיניות ההסברה בחו"ל יחד עם משרד החוץ, והשר לחוסן לאומי יצחק וסרלאוף וכן פיקוד העורף וגופים נוספים מטפלים בחוסן הלאומי. דיסטל צודקת בכך ש"בכל יום שהמשרד מופעל מעתה הוא בזבוז כספי ציבור", כפי שכתבה. הצעד ההגיוני הוא להעביר את המשרד לאחריותו של השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, שיוכל לסייע במאמץ ההסברה של ישראל. אבל נתניהו מינה את דרמר למשקיף בקבינט המלחמה במקום להסתייע ביכולת ההסברה שלו בזירה הבינלאומית. כי למה לקחת אנשי מקצוע לתפקידים חיוניים?