ניהול האגו (והפרויקט)

האם יש מקום לאגו בניהול פרויקטים? אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים הייתי אומר ברור!

אגו זה מה שמניע את כל הגדולים בענף, מביא אותם לעשות דברים גרנדיוזים (אדריכלות משוגעת, מערכות שאפתניות, פרויקטי ענק וכו׳). האגו למעשה עשה אותם לגדולים שהם. היום, לעומת זאת, אני אגיד שדווקא המעלה האמיתית היא להסיר את האגו, להיות נטול אגו כמעט לחלוטין כדי לקדם את המטרות שלך ולהשיג את היעד הנכסף – השלמת עוד פרויקט בהצלחה. מה השתנה בשנתיים האלה? אני. הגיל. ואנשים שפגשתי בדרך בתקופה הזו שלימדו אותי דבר או שניים.

תראו, התפקיד שלנו כמנהלי פרויקטים הוא להוביל את הפרויקט עבור היזם מנקודה א׳ לנקודה ב׳. ממצב של חלום/פנטזיה/חזון מאוד בוסרי (להלן נקודה א׳) ועד למצב שהוא מקבל מוצר חי ונושם שמעניק לסביבה ולחברה שלנו משהו (להלן נקודה ב׳) – דירה לגור בה, מוזיאון לבקר בו או משרד לעבוד בו. מחלום למציאות. ובדרך לשם, למציאות הזו, כל האמצעים כשרים. עד הפלילי כמובן, אבל מי לא מצא את עצמו עושה דברים הזויים רק כדי לקדם איזה פיפס קטן בפרויקט? להשיג עוד אבן דרך קטנה כגדולה שתביא אותו לסיום המיוחל. ואין יותר סקסי מלהגיד – ׳אחרי!׳, או ׳אני אנווט׳, אבל לא תמיד זה מתכתב עם המציאות ולפעמים צריך גם להגיד ׳אחריכם׳ כדי להגשים את ה- ׳אני אנווט׳.

רן דהאן מנהל פרויקט פורן שרים | צילום: שבת תשתיות

גם זה סוג של ניווט - הובלת הפרויקט ליעד הסופי שלו תוך תזוזה הצידה ומתן אפשרות לאנשים אחרים להוביל. זה יכול לקרות בגלל גורם כזה או אחר בפרויקט שלא מסתדר איתך ואתה יודע שאם אתה תהיה בפרונט הכל יתקע סתם או בגלל שיש מישהו שפשוט מבין יותר ממך בתחום מסוים והוא יוכל לפתור את הנושא בעשירית מהזמן שלך זה ייקח. יש מיליון ואחת סיבות לזוז הצידה ולתת לאחרים להוביל. זה לא אומר שאתה לא בתמונה וזה לא אומר שאתה כבר לא המנהל הראשי של האירוע החשוב הזה, זה רק אומר שאתה יודע לראות את התמונה הגדולה, את היעד הסופי ואת טובת הפרויקט ומוכן לעשות הכל כדי להגשים אותו. ואולי זה גם אומר שהתקדמת עוד קצת במסלול האינסופי הזה שנקרא ׳ניהול׳.

מאת רן דהאן, מנהל פרויקט בית רשות העתיקות, פורן שרים

d&b – לדעת להחליט