שני שלישים מהפיקדונות מקבלים ריבית אפסית

רק 18.4% מהפקדונות בבנקים מופקדים לטווח בינוני־ארוך (פקדונות הסגורים לתקופה של 3 חודשים ומעלה), שמניב ריבית סבירה של מעל 3% למשקי הבית. בארבעת הבנקים הגדולים מדובר בפקדונות בהיקף של 318.7 מיליארד שקל. לעומת זאת, 68.8% מהכספים, שמהווים 1.19 טריליון שקל, מופקדים לתקופה של עד חודש, שמניבה ריבית נמוכה עד אפסית. כך עולה מהדוחות הכספיים של הבנקים לשנת 2022.

ארבעת הבנקים הגדולים בישראל (פועלים, לאומי, מזרחי טפחות ודיסקונט) רשמו שנה חלומית מבחינתם: אשתקד הרווח עמד על מעל ל־22 מיליארד שקל, זינוק של מעל ל־30% בהשוואה לשנת 2021, שהייתה בעצמה שנת שיא ברווחיות.

הזינוק ברווחים נבע בעיקרו מהעלאת הריבית החדה שנרשמה אשתקד, שייקרה את ההחזרים בהלוואות למשקי הבית ועסקים. במקביל לכך, הבנקים העלו בקצב מתון יותר את הריבית שהם משלמים ללקוחותיהם בפקדונות, כלומר הכנסות הבנק מהריבית עלו בחדות, אך הוצאות מהריבית עלו פחות — וכך הרווח זינק.

ההעלאה החלקית של הריבית בפקדונות גרמה לביקורת ציבורית, שבעקבותיה החלו הבנקים להעלות בקצב גבוה יותר את הריביות, ואף לצאת בשנה האחרונה בקמפיינים, אך הם עשו זאת בעיקר בפקדונות לתקופה של שנה. התוצאה היא פערים משמעותיים בין הריבית בפקדונות הסגורים לטווח ארוך לזו שהוצעה בפקדונות הקצרים.

גורמים במערכת הבנקאית הסבירו שההחלטה להתמקד בתמחור אטרקטיבי בפקדונות הארוכים נובעת מכך שהבנקים כפופים לכללי באזל המאפשרים מתן אשראי גדול יותר עבור כסף שהופקד בבנק לתקופה ארוכה יותר. זאת הסיבה שהבנקים מנסים, בין היתר, לתמרץ את לקוחותיהם לחסוך לטווח ארוך יחסית של שנה.

הישראלים לא מפקידים בפיקדונות

זה אולי נימוק נכון, אבל גם אי אפשר להתעלם מכך שהבנקים התמקדו בהעלאת ריבית כי חלק מסך הפקדונות נמוך יחסית. כך הם יכלו לנפנף שהם נותנים ריבית טובה בפקדונות, בעוד בחלקו הארי של הכספים המופקדים, הריבית שהבנק משלם עדיין נמוכה.

את הפערים בריביות בין הפקדונות הקצרים לארוכים ניתן לראות במערכת הריביות בפקדונות של בנק ישראל שמתעדכנת מדי חודש. לפי הנתונים, נכון לחודש ינואר הריבית הממוצעת בפקדונות לתקופה של עד חודש עמדה על 1.55% (פיקדון בריבית קבועה למשקי בית), בעוד בפקדונות של שנה ומעלה היא הייתה יותר מכפולה ועמדה על 3.74% (בדומה לריבית בנק ישראל באותה תקופה).

מנתוני דו"חות הבנקים עולה כי בשנת 2022 חלה תזוזה מסוימת בהתפלגות הכספים לטובת הפקדתם לטווח ארוך יותר, אולם עדיין רובם הגדול מופקד לתקופה קצרה של עד חודש.

אם בשנת 2021 78.1% מהכספים בפיקדונות הופקדו לתקופה של עד חודש, נכון לסוף שנת 2022 מדובר ב־68.8% מהכספים, כאשר קרוב ל־40% מכספים אלה נמצאים בחשבונות העו"ש, קרי לא צוברים ריבית. שאר הכספים מופקדים בפקדונות קצרים לתקופה של עד חודש.

בפקדונות לטווח של 1־3 חודשים נרשמה גם כן עלייה. אם ב־2021 8.3% מהפקדונות הופקדו לטווח זמן שכזה, בסוף 2022 חלקם כבר עמד על 12.8% מהכספים. עלייה בשיעור דומה נרשמה גם בפקדונות בטווח של 3־12 חודשים שחלקם עלה מ־9.1% מהפקדונות ל־13.6% נכון לסוף השנה שעברה. זהו גם הפלח שבו הריבית המוצעת כבר יותר אטרקטיבית, והיא עמדה נכון לינואר האחרון על 3.36% בממוצע (בעוד ריבית בנק ישראל עמדה אז על 3.75%).

באשר לפקדונות לטווח ארוך של מעל שנה, מדובר עדיין בחלק זניח מהשוק שרשם עלייה קלה בלבד, כך שנכון לסוף ל־2022 הוא מהווה 4.8% מהפקדונות לעומת 4.5% ב־2021.

הסיבה לכך שמעט מחסכונות הציבור נמצאים בפיקדון לטווח ארוך היא, שעד לפני שנה לא היה תמריץ לסגור את הכסף לתקופה שכזו, שכן הריבית הייתה ממילא אפסית, אז לקוחות כבר העדיפו להשאיר את הכסף נזיל. אלא שהמצב הזה השתנה בעקבות העלאת הריבית, והוא מצריך תהליך של חינוך שוק, שכן במצב הנוכחי זו טעות להשאיר בעו"ש כספים בהיקפים גדולים, שגם לא צוברים ריבית וגם ערכם הריאלי נשחק בשל האינפלציה.

כאמור, ניתן לראות שאשתקד החל תהליך מסוים של מעבר כספים לטווח ארוך. בנוסף, הבנקים גם מפרסמים את היקף הכספים המופקדים אצלם שאינם צוברים ריבית (בעיקר כספים הנמצאים בחשבון העו"ש). מהנתונים עולה כי אשתקד ירד היקף הכספים הללו בארבעת הבנקים הגדולים ב־18% ל־462.6 מיליארד שקל.

בחלק מהבנקים מעריכים כי השנה נראה את המגמה הזו מואצת, שכן הריבית כבר גבוהה למדי ועומדת על 4.25% (ועוד צפויה לעלות), כך שהפער בין השארתה כספים בעו"ש ושחיקת ערכם, לבין סגירתם לטווח ארוך יותר הולך וגדל.