הכישלונות החשמליים של היבואנים בציי הרכב הם המציאות של שוק המשומשות 2023

האם למכוניות החשמליות של העשור הקודם יש את מה שנדרש כדי להצליח בשוק המשומשות של 2023? בימים אלה מציעים יבואני הרכב ורשתות הסחר הגדולות שפע "מבצעי סוף שנה" במטרה להיפטר ממלאים שמעיקים על המאזנים. מטבע הדברים, אפשר למצוא אצל גופים אלה לא מעט חשמליות, אלא שאלה כוללות בדרך כלל סיניות יחסית חדישות שמחירן מעל 120 אלף שקל. בשוק ה"יד ראשונה אפס קילומטר" יש מציאות, אבל עדיין מדובר במכוניות יחסית קטנות או יקרות – וזה משאיר אותנו עם החשמליות של העשור הקודם.

למי שחושב שהמהפכה החשמלית החלה בשנתיים האחרונות, עם רוח גבית חדשה מסין, נכונה הפתעה: יצרני הרכב הקוריאנים, היפנים, ואפילו האירופאים היו שם קודם. למעשה, הרבה קודם, אבל הם לא ממש הצליחו: ניסאן ליף, יונדאי איוניק החשמלית (לא לבלבל עם איוניק 5 החדישה או איוניק ההיברידית), רנו זואי הקטנה ועוד דגמים חשמליים לא מצאו בשוק הרכב הישראלי הרבה קופצים ואפשר להבין מדוע: מכוניות חשמליות לא היו מקובלות לפני חמש שנים, טכנולוגיית הסוללות היתה בחיתוליה וטווח נסיעה של 250 קילומטר נחשב "אדיר", רשת טעינה מסודרת לא היתה והמחירים לא היו אטרקטיביים.

עם זאת, מכוניות כאלה בהחלט חלחלו לשוק הודות להצטיידות של ציי רכב ובעיקר חברות ליסינג של יבואני הרכב שעל כתפיהן הוטלה משימת החדרת החשמליות החדשות לשוק – כלומר להפיצן בחברות ההשכרה וציי הרכב. שלוש – ארבע שנים במורד הדרך עם תום חוזי הליסינג וההשכרה כבר ניתן למצוא במגרשים מכוניות חשמליות בנות ארבע-חמש, החל ברנו זואי הקטנה וכלה בניסאן ליף. מעבר לכך, מגרשי הטרייד אין של היבואנים יכולים להוות מקור טוב לחשמליות ישנות בגלל שהלקוחות הם לקוחות חוזרים, כלומר הם רכשו בעבר חשמלית כי הם היו בין הראשונים וכעת הם ישובו אל היבואן. החיסרון של המכוניות האלה הוא שבמונחים של היום הן חשמליות מיושנות: טווח של 300 קילומטר בין טעינות אינו ריאלי, מסך גדול עם שפע של פונקציות אין בהן, יכולת לקבל טעינה אולטרא מהירה כנראה שלא תמצאו שם, אבל הן כן חשמליות. לנסוע בהן עולה אפס שקל לליטר ומבחינת מה שיתקלקל, כנראה שאין שם הרבה.

בטרייד אין של "פריסבי" (לשעבר קרסו) למשל, ניתן למצוא מספר גדול של רנו זואי חשמליות שכנראה בשעתו היבואנית ניסתה להכניס לציי רכב שצריכים להחזיר את החשמלית עם תום החוזה. עוד יתרון מעניין: לפעמים בגלל הטווח המוגבל לחשמליות האלה אין הרבה קילומטרים. זואי חשמלית מודל 2017 שהיתה בעברה מכונית השכרה ונסעה כ-25 אלף קילומטר נמכרת תמורת 57 אלף שקל. מחיר המחירון הרשמי של לוי יצחק לרכב זה הוא 61 אלף שקל. זואי אחרת, מודל 2021 ברמת גימור "אינטנס" נמכרת תמורת 84 אלף שקל עם כ-20 אלף קילומטר על השעון. זוהי מכונית שבעברה היתה מכונית ליסינג ומחיר המחירון הרשמי שלה הוא 95 אלף שקל. ניסאן ליף, החשמלית היפנית הראשונה ששווקה בישראל מוצעת גם היא למכירה במספר יחידות, כשליף "אסנטה" מודל 2021 שהיתה בעברה מכונית חברה נמכרת תמורת 96 אלף שקל עם כ-27 אלף קילומטר. מחירה הרשמי של מכונית כזאת הוא 116 אלף שקל, מה שמשקף, כולל את הורדת המחיר על בעלות החברה, את הקושי של מגרשי הטרייד אין להיפטר מהחשמליות שיש להן מוניטין של "הדור הקודם". בטרייד אין של כלמוביל ניתן למצוא יונדאי איוניק חשמלית מודל 2019- רכב שהגיע לישראל כשיונדאי איוניק נמכרה בעיקר בגרסה היברידית ויונדאי איוניק 5 עוד לא תוכננה אפילו. האיוניק שכלמוביל מציעה היא יד שלישית פרטית וסביר להניח שהוחזרה לטרייד אין על ידי לקוח שבחר בחשמלית אחרת. האיוניק נסעה כ-74 אלף קילומטר ומוצעת תמורת 104,600 שקל, מחיר גבוה ממחיר המחירון הרשמי של 100 אלף שקל, מה שכנראה יקשה על האיוניק הוותיקה להתמודד מול סיניות משומשות וחדישות יותר.