לא מר ביטחון ולא מר כלכלה: איפה ראש הממשלה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו החליף כבר מזמן את השיקולים המקצועיים והמדעיים שאותם הוא מכיר היטב, ואת גיבוש המדיניות הקוהרנטית ארוכת הטווח, בפופוליזם זול שלא היה מבייש את זה של מנהיגי ארגנטינה. כמו בביטחון, גם בכלכלה היה לו מזל: 13 שנה של היעדר אינפלציה, ריבית אפסית וצמיחה כלכלית נאה, בצירוף סקטור הייטק תוסס ופקידות מקצועית, איפשרו לכפר על עוונות ביבי ושותפיו החרדים. מיליארדים נשפכו כשוחד פוליטי במקום לבסס כלכלה מוטת צמיחה, מכלילה יותר, שמספקת שירותים ציבוריים ברמה של סקנדינביה.

7 באוקטובר תפס את נתניהו נטול קרדיטים בעיני המגזר הכלכלי־עסקי־פיננסי, שלא רצה להתקרב אליו - למעט חבורת מתרפסים חסרי עמוד שדרה שחיפשו שררה וכוח תמורת חנופה והתרפסות.

והנה, האסון הכבד בתחום הביטחוני־צבאי סיפק לו הזדמנות חדשה בתחום הכלכלי־חברתי. כבר שבוע שאזרחי ישראל ממתינים לשמוע הכרזה על תוכנית כלכלית רחבה שמסיטה משאבים משוחד בחירות לטובת העוטף. האם יעלה על הדעת שמישהו יתנגד לכך? האם החרדים יעזו לאיים לעזוב את הממשלה? לאן הם יעזבו בדיוק? האם נציגי הימין הקיצוני שחתומים על האסון הגדול של מדינת ישראל מאז קום המדינה ינטשו את המנהיג שלהם? למי יחברו?

כל הקלפים נפתחו שוב ל"קוסם". אפילו שר החינוך יואב קיש, שכבר כבש את התואר "אחד משרי החינוך הגרועים בתולדות המדינה", התעורר, קם על רגליו ועשה מעשה (מעט מדי ומאוחר מדי, אבל עשה): דרש להסיט 130 מיליון שקל מהחינוך החרדי לטובת העוטף. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' סירב. אז איפה ראש הממשלה? מדוע הוא לא דופק על שולחן? למה הוא בדיוק מחכה? הרי הוא כבר הפסיד ושמו ייזכר בתולדות העם היהודי לדיראון עולם. אבל לפחות, אולי, לכפר על משהו. למנות את יוסי שלי - שמה שראוי לכתוב עליו הנייר לא סובל - הוא זלזול בקורבנות ובעיקר באותם ניצולים מהעוטף, שנותרו מרוסקים וללא מענה. יש לשאול בקול רם שוב ושוב ושוב עד שנקבל מענה: איפה לעזאזל ראש הממשלה?